נבואת הרבי מלך המשיח: הנה זה משיח בא
סיפור לשבת , מנהל בית חב״ד בבית שאן הרב שלום בער שמולביץ מאת: השאלות ששמרו על היהדות
שאני יודע...". בלי שהיות החל ראש הישיבה לבשל לנער בן הארבע-עשרה ארוחה חמה... הנער נדהם. אפילו את אביו לא ראה מעולם מבשל ארוחה, וכאן עומד ראש הישיבה בכבודו ובעצמו ומבשל בעבו־ רו! כשסיים ראש הישיבה את הבישול הגיש לנער צלחת מלאה. הנער המור־ עב אכל אותה בזריזות, וראש הישיבה מילא את הצלחת שוב, עד שהנער שבע. כשסיים לברך ברכת המזון פנה אליו ראש הישיבה ואמר: "כעת אשאל אותך את שאלתי השנייה – מתי ישנת בפעם האחרונה במיטה?". הנער נדהם שוב למשמע השאלה ולא ידע את נפשו לנוכח היחס האבהי שקי־ בל מראש הישיבה. גם את התשובה לשאלה הזאת לא ידע להשיב בדיוק, אבל מלמל משהו, שממנו היה אפשר להבין כי כבר שבועות רבים לא הניח את ראשו על כר. ראש הישיבה פנה לאחד החדרים, סידר את המיטה שעמדה שם, וביקש מהנער לשכב לנוח. הוא כיסה את הנער בש־ מיכה ויצא מהחדר. הנער התשוש נרדם מייד והתעורר רק בבוקר. כשהביט ימי־ נה ושמאלה גילה כי ישן על מיטתו של ראש הישיבה בעצמו. הוא לא נקרא למבחן נוסף. זה היה מבחן הקבלה שלו לישיבה! הנער הצליח בישיבה, עבר את אימי השואה והגיע לארה"ב. לימים סיפר: "כל משפחתי נכחדה בשואה האיומה. חוויתי תלאות רבות בהמשך חיי. מה ששמר את יהדותי במשך כל אותן שנים קשות היו שתי השאלות ששאל אותי רֶב ש ִׁימֶען באותו 'מבחן קבלה' שהכניס אותי לישיבה". (על-פי 'הילולא קדישא')
ליח להשיג אוכל? ואולי בכלל ייכשל במבחן, וייאלץ לעשות שוב את הדרך המייגעת והמפחידה, בבושת פנים? את חששותיו הרגיע על-ידי חזרה של דפי הגמרא שהכין. הנער שינן בראשו שוב ושוב את דפי הגמרא, ואותיות הלימוד שריצדו לנגד עיניו העניקו לו מעט ביטחון ועידוד. סוף-סוף, אחרי תלאות רבות, נכנס לעיר גרודנה, ועשה את דרכו אל הישי־ בה. הוא היה עייף, תשוש ומורעב, אבל דפי הגמרא שהכין לקראת המבחן היו מסודרים במוחו להפליא. תלמידי הישיבה, שראו את הנער הצ־ נום, כיוונו אותו למשרדו של ראש הישיבה. הנער גילה כי ה'משרד' אינו אלא מטבח הבית... ראש הישיבה קיבל את הנער בחבי־ בות והזמינו לשבת. הוא שאל לשמו והתעניין בעיירת הולדתו, ואז אמר לו: "רצוני לשאול אותך שתי שאלות בלבד". הנער הריץ בראשו את עיקרי הסוגיות שלמד, כהכנה אחרונה לקראת המבחן הגורלי שיקבע את עתידו ויעצב את חייו. "שאלה ראשונה", פתח ראש הישיבה – "מתי אכלת בפעם האחרונה ארוחה חמה?". הנער נדהם. ברגע הראשון התבל־ בל, ואולם זו אכן הייתה שאלתו של ראש הישיבה. הוא ניסה להשיב תשובה מדויקת, ולצורך זה נדרש לעורר את זיכרונו, שכן זמן רב לא באה ארוחה חמה אל פיו. לאחר הרהור ממושך השיב כי לפני שלושה שבועות אכל בפעם האחרונה ארוחה מבושלת. ראש הישיבה שמע את תשובתו של הנער, קם ממקומו ואמר לו: "ראה נא, אין כוחי בבישול כזוגתי, אלא שהיא איננה כעת בעיר. תיאלץ להסתפק במה
הרגע המיוחל הגיע. הנער בן האר־ בע-עשרה ישב מול ראש הישיבה, רבי שמעון-יהודה שקופּ, והמתין בהתר־ גשות גדולה למבחן הקבלה לישיבה, שציפה לו כל-כך. זה היה כאשר הוריו החליטו לשלוח אותו ללמוד בישיבת 'שער התורה', בעיר גרודנה (הורדנה) שבבלרוס. הרב שקופ, שכינויו בעולם התורה היה רֶב שִׁימֶען, נקרא לעמוד בראשה על-ידי רבי חיים-עוזר גרודזנסקי, ושימש בת־ פקיד זה עשרים שנה. לא היה קל להתקבל לישיבה, ורק תל־ מידים מובחרים נתקבלו. הנער הצעיר התכונן היטב לקראת מבחן הקבלה. הוא שינן שוב ושוב את דפי הגמרא שעליהם ביקש להיבחן, וידע לחזור עליהם על- פה, עם פירוש רש"י ותוספות. משפחתו הייתה ענייה כל-כך, שלא יכלה לקנות לו כרטיס נסיעה ברכ־ בת. הוחלט שהנער יצעד ברגל, בדרך שתארך שבוע-שבועיים. הוריו ציידו אותו במעט מזון והדריכו אותו שכאשר יאזל האוכל שברשותו, שיבקש עזרה מיהודים שיפגוש בדרך. הם הרעיפו עליו ברכות חמות ונפרדו ממנו בדמעות. הנער יצא לדרך הארוכה. בשעות היום צעד, ואת הלילות עשה ביישובים שהיו בדרכו. בהעדר פרוטה בכיסו לא חשב על לינה בפונדק. את הלילות העביר על ספסלי בתי כנסת. בלילה שבו לא מצא מקום ללון, ישן על האדמה הקרה בפינה כלשהי. המזון שברשותו תם כעבור כמה ימים, והוא עשה כעצת הוריו ופנה אל יהודים טובים. הללו סייעו לו כמיטב יכולתם והעניקו לו פרוסת לחם או פרי, שבהם שבר את רעבונו. בדרך הארוכה עבר הנער תלאות רבות. גם חוויות מסוכנות חווה. ליבו היה מלא חששות: האם לא יתעה בדרך? האם יצ־
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online