מידע העיר

גלית מנחם ויצמן אשת חינוך המבקשת לשזור מילה ועוד מילה שיהפכו למשפט, שיהיה לשיר או אולי סיפור. שיפגיש בין אנשים ויצמיח חיבור.

שעת חינוך 052-8875373 גלית מנחם ויצמן, מאמנת חינוכית רגשית, מדריכה פדגוגית, מנחה לסדנאות העצמה וכתיבה יצירתית טיפולית עם של מסכות

ישק דבר ואם לא תמות הוראתי עם רצו־ נותיי. ואם תהיה שם מורה שמעמידה אותה על מקומה, מיד המן תגייס את המנהלת לצוד את המתבלבלת. - איזה מורה, נעים הליכות, מיודד מרדכי עם כולם, מבקש להביא את השלום לעולם או לפחות לחדר מורים. תמיד מחפש איך לגבש, איך להאיר את חדר המורים שיהיה כאן נעים. - לא תמיד סגורה על עצמה, אסתר הדסה פעם היא כך ופעם היא כך. אך באמת באמת כולה מלאך. מנסה להתאים את עצמה למצב. מבקשת לתקן מבלי לקל־ קל. עם כל הנחמדות, הרצון לשותפות לא תהסס להוציא את נשק יום הדין כשמישהי תערער על קיומה העדין. - הוא מנהל מלא יכולות, אחשוורוש עשיר בשאלות, מרבה מחשבות. הוא רוצה אך לא תמיד זה יוצא. אוהב לשתף את הצ־ וות, להאציל סמכויות אך ברגע שהספינה כמעט טובעת, יתפוס את המושכות ויפעל בהתאם לדעתו. יודע לחזור בו מטעותו ומ־ גלה רגישות שמחוללת נפלאות. ויש את אלה שמחפשים להתנכל, לרכל, ויש את אלה שצוהלים ושמחים, על היום- יום מודים. חדר המורים מגוון וצבעוני... והכל כמובן נכתב ברוח המגילה, אני בטח את אמריקה לכם לא מגלה. כל אחד ואחת יודעים לאיזו מגילה הם שייכים ומה תפ־ קידם בסיפור, ואיך הם באים לידי ביטוי בכתיבת המגילה. ** חטופים וחטופות עדיין 59 , פורים כאן לא שבו הביתה! לא ראוי, לא תקין, לא שמח! בפורים הזה תתפללו כמו אסתר - כנוס עליהם את כל היהודים וצומו עליהם! הם חייבים להיות בבית ואיתם גם היימנוט קאסו הילדה הקטנה שנחטפה מחצר ביתה ועדיין לא שבה. *** שתהיה שבת שלום, שיהיה שלום, שיהיה לנו פורים משמעותי בו אחינו ואחיותינו יפ־ סיקו לסבול. שנדע לעטות את המסכות הנ־ כונות לנו, לחיינו, לחיי העם הזה - ישראל.

* חשבתי על דמויות המגילה, מה אם היו צוות חדר מורים: - המורה עם העקרונות, לא זזה ושתי מטר, אותי לא יוציאו מהתדר. אני מאמינה בזה וכך אני, לא מתאים לכם, אלך למקום אחר. - המורה הכאילו ממליצה, כאילו זרש יועצת, המלבה עניינים כדי לראות אקשן. תתפוס לה מורה צעירה וחדשה להרביץ בה "תורה" או לחלוק איתה רסיסי מירמור. - אוי המן המורה המאיימת, על פיה המן בֵּין אִמ ָּא לְבַת חוּט הַיּוֹצֵא מִלֵּב וְנִכְנָס לַלֵּב. בֵּין אִמ ָּא לְבַת ש ְׁתִיקוֹת רַבּוֹת וְצִפּוֹרֵי נֶפֶש ש ָׁרוֹת חַיִּים. בֵּין אִמ ָּא לְבַת אֵין סְפֹר מִלִּים עַל רֶצֶף הַחַיִּים לְבַט ֵּא אַהֲבָה אַחַת. בֵּין אִמ ָּא לְבַת עֵינַיִם נוֹצְצוֹת מְבַק ְּש ׁוֹת הִתְבּוֹנְנוּת פְּנִימִית. בֵּין אִמ ָּא לְבַת נִבָּט חֲש ָׁש פְּרֵדָה ת ְּמִידִי. בֵּין אִמ ָּא לְבַת עוֹלָמוֹת ש ׁוֹנִים וְגֶש ֶׁר מְחַבֵּר בֵּינֵהֶם. בֵּין אִמ ָּא לְבַת מִש ְׁקָעֵי עָבָר וּמַבָּט חָפֵץ עָתִיד. בֵּין אִמ ָּא לְבַת חִבּוּק מְרַפֵּא צַלָּקוֹת, מַש ְׁכִּיח כְּאֵב. בֵּין אִמ ָּא לְבַת הַחִבּוּר עוֹלֶה עַל רַכֶּבֶת הָרִים, ד ּוֹהֵר בָּאֶקְסְטְרִים וְנִרְגָּע. בֵּין אִמ ָּא לְבַת חוּט נֶפֶש עָדִין, בִּלְת ִּי נִת ָּן לַק ְּרִיעָה חוּט נֶפֶש רָווּי קְש ָׁרִים, פָּרוּם לִרְוָחָה, אִת ּו הֵן רוֹקְמוֹת סִפּוּר חַיִּים. אַהֲבַת אֵם וּבַת אַהֲבָה ש ֶׁאֵינָה ת ְּלוּיָה בְּדָבָר וְזֶה הָעִק ָּר.

איזה עם אנחנו! עם יחיד ומיוחד. יש שיאמרו עם סגולה. מבחינתי אפשר גם עם כחול-לבן, הצבע הוא לא העניין. אנחנו עם חזק, לא מוותר, מסרב להישבר. צפיתי בראיון של עומר ונקרט שורד השבי. וואוו איזה עוצמות. איזה חוסן נפשי. ובעצם אולי, נפש יהודי הומיה! כן, נפש יהודי הומיה בציפייה לטוב. לשיר את שיר המעלות ברגע השחרור כשהעמלקים צו־ פים בך וחושב שאתה לא נורמלי. מה יש לעם הזה? בדיוק את זה! האמונה, התקווה, היחד. ואז הבנתי, אנחנו עם של מסכות. מתאימים את המסכה לסיטואציה, למצב בו אנו נמצאים, לרגע אותו אנו עוברים. יום עצוב וכל העם עם מסכת העצב הכי ישרא־ לית שיש. דמעות שקופות מתערבבות עם דמעות אדומות היוצאות מהלב. יום עצוב וכלום לא חשוב, גם האירוע הכי מדובר יעבור כשהשיח על העצב שנשאר. יום שמח, שחרור מבטיח, החלמה לא צפויה ומסכת השמחה יוצאת מהשרוול. כל העם צהלות, גם המשפחה שרק לפני רגע פגשה את השכול. מצטרפת לרגעי השמחה הלאומית, על כל אחד ששב הביתה. עם ישראל חי נשמע ברחובות. והאושר תפס לו מקום שורה ראשונה. ועוד שלל מסכות - מסכת כעס ומסכת געגוע, מסכת ייאוש עם צבעי תקווה ומ־ סכת תקווה עם שאריות ייאוש. עם נפלא כזה עם מגוון מסכות והסוד הגדול? לא משנה מה הרגש השולט באותו הרגע, מסכת הנתינה בצורת חיוך תמיד נמצאת שם. גם בעצב וגם בשמחה, גם בייאוש וגם בתקווה. מסכת הנתינה מוציאה לאור את האני מאמין יהודי של העם הזה. כל יש־ ראל ערבים זה לזה בכל שעה, בכל מצב. כל ישראל משוועים לנס המסכות. בבקשה עשה שיהיו מסכות טובות. מסכת צחוק מתגלגל, מסכת פרגון צב־ עונית יוקרתית. מסכת טוב, הרבה טוב שתהיה שם לכל אחד ואחת מאיתנו – עם ישראל חי, יחד! תחשבו לרגע עם איזו מסכה אתם היום ואל תשכחו את מסכת הנתינה עם החיוך. היא מחבקת כל רגע.

גלית מנחם ויצמן

Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online