החיבור לאמת הפנימית שושנה אלון יועצת לרפואת הנפש ומלווה נשים לגילוי העוצמה הפנימית יוצרת תוכן - מחדש נפש מתוך חכמת המילה העברית
יעוץ זוגי
אושרה רובינסון יועצת זוגית, מכינה זוגות לפני נישואים ולפני לידה, מרצה בנושאי זוגיות והורות
”כַּבֵּד אֶת אָבִיך וְאֶת אִמֶּך לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיך עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיך נֹתֵן לָךְ” - מהו סוד הרוחני העומד אחר מצווה זו? כיבוד הורים היא אחת מהמצוות שהצטווינו עליהן בעשרת הדברות. ולא סתם מצווה, אלא המצווה הקשה ביותר לאדם. מדוע? אחזור טיפה אחורה. באנו כאן לתיקון המידות. ז״א, שכדי להגיע למצב של תיקון המידות, אנו חייבים לגדול בבית מאתגר שבו נירש מהורינו דפוסים והרגלים הרסניים (שהם ירשו מהוריהם, שירשו מהוריהם..). ואומר: שישנו נזק מסוים בנפשנו שאותו ינקנו מהורנו ואותו אנו מחויבים לתקן. כעת, לכבד את ההורים דורש ענווה יתרה, ולא כולנו זכינו בה, לפחות עד שנעבוד על המידות. וזה מאתגר ביותר לכבד כביכול את ההורה שבלי כוונה ״פגע״ בנו. זה עמוק ממש, ולכן אחזור על עניין תיקון האדם. ניתוק - תי־ נוק - תיקון: אלו שלבי ההתפתחות שלנו כבני אדם. וכדי שנגיע לתיקון אנו חייבים תחילה לספוג את ״הקלקול״ הדורי בתקווה שאנו נצליח לתקן. יוצא, כי בסופו של דבר, בדעת איתנה, ההורים הם "חומרי הגלם" הטובים ביותר לאדם שהכי עוזרים לו להתפתח מבחינה רוחנית, אם רק יראה בהם עזרים (ולא הרסנים) לכן זוהי המצווה הקשה ביותר ששכרה גדול מאוד. היא "יושבת" על המשבר הבין דורי. בהמשך הדיבר כתוב: ״למען יאריכון ימיך…״. אנו רואים כאן מצב של תיתן כבוד - תקבל אריכות ימים. מה הקשר? ובכן, אמרנו שכבד לכבד הורה שכביכול פגע בנו (בעקיפין, ובלי כוונה חלילה). משמע: אם בכל זאת אנו מצליחים להתעלות מאותו כאב שהסתרנו שנים רבות, למשל: אמא לא ראתה ללב/לרגש של הבת שלה והבת ינקה ריחוק וניכור, לבת יהיה מאוד קשה לראות ללב של אמא שלה, להתקרב אליה ובפרט לתת לה (בדיוק מה שהאמא עשתה הילדה עושה - שיקוף). ושוב, אם בכל זאת הבת שסוחבת את הריחוק תתעלה ותבין לליבה של אמה שהיא בעצמה ינקה זאת מהאמא שלה (וכן הלאה), והבת תבין שעליה מוטלת האחריות לסיים את תיקון הניכור מדורי דורות, ותתקרב לאמא שלה ותעניק לה אהבה שזה הכי קשה בעולם כי זה הפך הדבר שהיא קיבלה, היא יוצאת מתוקנת והרי שלשם כך היא באה לעולם. ילדה לשון לידה - הילדה אמורה לילד את עצמה מבחינה רוחנית (מהכאב ההורי/ מהשיקוף שבהורה) - עמוק. הלוואי שאני מצליחה להסביר ותבינו אותי - זה החיים להבין את העומקים הללו, על זה יושב הכאב והמשבר הכי עמוק שלנו. שימו לב טוב טוב - במעשה זה של נתינה למרות אי הקבלה, הבת מקיימת את התורה כולה ׳ואהבת לרעך כמוך׳ - הבת ניצחה את שרשרת הכאב הדורי והחזירה את החוליה לשרשרת חדשה שתיוולד בזכותה, קרי, ילדה שהצליחה לתקן את הכאב הבן דורי (דחיה וניכור) תביא על ילדיה - הדור הבא את האח־ דות, הילדים של הילדה כביכול לא יצטרכו לסבול כמו שהאמא והילדה סבלה (קולטים איזה הישג).כל אחד ותיקונו כמובן. זהו ניצחון אמיתי - לצנוח ולנצח! ובכן, מה שמאריך ימים זה ניצחון הכאב הפנימי שנבע מאותו הורה הרבה מעבר לכיבוד עצמו, וזה למה זה כבדדד לכבד את ההורים כי זה כביכול לכבד את מי שהכי הרבה הכאיב לך (והכל לפי תכנית מושלמת שנרקמה עבור כל אדם לתיקונו האישי). שוב חשוב שנדע ונפנים - הנשמה לפני שנכנסה לגוף האדם כבר בחרה בקפידה את הוריה. הם המושלמים עבורה לתיקונה, כך שאל לנו חלילה לבוא בטרוניה כלפי הורינו. הם מושיענו. הם לא הצליחו לנצח את כאבם העמוק שינקו מהוריהם ולכן אנחנו נולדנו - לנצח היכן שהם כשלו. חזק וברוך. שהדברים יהיו לגילוי הדעת בכל נשמות ישראל. מַד ּוּע זֶה כ ָּבֵד לְכַב ֵּד אֶת הַהוֹרִים?
בשבת שעברה חל לו יום האישה, והשבת הזו פורים! אי אפשר שלא להתייחס אליהם יחד. נתחיל במגילה, שמלאה בנשים חזקות, על אף שחיו בתקופה, שלנשים לא הייתה שום יכולת השפעה. עצם זה, ששמותיהן מוזכרים במגי־ לה, זה כבר מראה על חשיבותן. נתחיל בווש־ תי - שלקחה סיכון אדיר, כי ידעה מה קורה למי שממרה את פי המלך, ועדיין החליטה שלא רוצה להישמע לו ושיש לה את הרצון שלה. משם לזרש, שסובבה את כל סיפור המגילה, בעזרת בעלה ומשם לאסתר, גולת הכותרת, שהצליחה להשפיע על גזירת מוות, לעם שלם. והיום מה? כביכול, היום אנחנו נמצאים בתקופה, שלנשים כיף להיות אישה ואמא יותר קל. והרבה יותר מפעם. ובנקודה הזו, אני דווקא אוהבת היום, להגיד - וגם כמעט בכל הרצאה שלי זה עולה , אנחנו צריכים להיות, 21- - שדווקא במאה ה בכל מה שקשור גיבורים וגיבורות הרבה יותר להורות, זוגיות ומשפחה. תחשבו על זה. בעבר, נישואים היו נישואי אינ־ טרס - נישואים כלכליים, איחוד משפחות או החלטה שרירותית. לחתן ולכלה, לא היה צד בה בכלל. לעומת היום, שאנחנו רוצים שמסגרת ני־ שואים, תכלול גם אהבה, הכלה, הקשבה, הבנה, סיפוק, קריירה, הגשמה. ואם פעם חלוקת התפקידים הייתה מאוד ברו־ רה, הגבר מפרנס/הולך לצוד, והאישה מגדלת את הילדים ומאכילה אותם, היום כולם עושים הכל. פעם, אישה אחרי לידה הייתה יכולה לנוח ורק להניק את התינוק בשעות שצריך, וכל נשות השבט, היו סביבה ודואגות לכל צרכיה. ואילו היום, לתוך המסגרת ההורית והזוגית אנחנו מגי־ עים עם רף ציפיות הרבה יותר גבוה, אבל בסוף קירותינו אנחנו די לבד. 4- ב שלא לדבר על השנה האחרונה, שבה האת־ הגבר בחזית גר בלהיות אישה גדל פי כמה. והאישה פה לגדל את הילדים, לשמור על נפשם ועל השפיות שלה ולעבוד כאילו אין חובות אחרות והכל כרגיל. 21- אז כפיים לכולנו!!! כי האתגר של המאה ה והשנה האחרונה, הוא ענק ומחייב וממש לא פשוט. נאחל הצלחה לכל הגיבורים והגיבורות - כי אנחנו לגמרי עם של גיבורים. ושנצליח לשמוח אפילו במעט את שמחת הפורים. פורים ויום האישה
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online