מידע העיר

כשמילים פורמות שתיקה השבוע התקיים באולם יד לבנים ערב מונולוגים יוצא דופן, שבו קבוצת נשים – חלקן מתמודדות נפש – עלו לבמה בהרכב אינטימי וחשוף, וסיפרו את עצמן. זה היה ערב עדין ומרגש, שבו כאב וצחוק נשזרו יחד במופע כן ואמיץ של הסרת מסכות. כל מונולוג היה סיכום של מסע אישי שעברו המשתתפות בסדנת דרמה בהנחיית רננה מנקין לאורך השנה – תהליך עמוק, רגיש ומשמעותי שהפך את הבמה למרחב של חיבור, החלמה וכוח נשי.

קודה עמוקה שמעסיקה אותנו רבות כבני אדם האם אנחנו חולקים את הכאה עם הקרובים לנו ביותר או שאנו נשארים לשאת אותו לבד? המבוכה, החולשה , היכולת להיות פגיע היא זכותו האנושית והבסיסית של כל יצור אנושי .. אז למה קשה לנו כל כך להראות פגיעות ? ועד כמה היא מתעצמת שאנו לא חולקים אותה . שמתי לעצמי למטרה לדעת לבקש המון עזרה .להתפרק. לבכות. לדבר את הכאב. ואני מאחלת לכל אחד ואחת מכן להתחיל מסע חדש בדרך לשם. זה מרתק , שונה , ועמוק... ואתן תגלו על עצמכם דברים מדהימים אני מבטיחה. כי אני כבר גיליתי."

ת � , שגרמה לכולנו לה שרה אהרוניי גלגל מצחוק במונולוג שלה מתארת: "אני חושבת שלעיתים כולנו חוד ששים ממה יגידו עלינו.. איזה פרד צוף מוכר נפגוש? כמה לשתף ואם בכלל... ואז כשהגיע המפגש השבועי היכוד לת לעצור להתבונן פנימה לצחוק מכל הלב (והבטן) להשתטות ולרגע לא לחשוב יותר מידי זו מתנה. גיליתי שאני מסוגלת לצחוק בקולי קולות, לשחרר, ולבכות להתפרק ולצאת שוב ליום חדש. כשכתבד נו יחד את המונולוג בעיקר רציתי להדגיש שכולנו מתמודדים עם כאב כזה או אחר בעוצמות שונות ובחלקי נפש אחרים לגמרי אחד מן השני. ההומור שבקטע אפשר לגעת בנד

הסדנה התקיימה ביוזמתה ועידודה של ליטל דוידוביץ רכזת תוכנית 'עמיתים' במרכזים הקהילתיים בית שאן. ד � , אחת המשתתפות בס חגית אללוו נת הדרמה מסכמת את התהליך: "בחצי השנה האחרונה השתתפתי בקבוצת נשים יוצרות דרמה. בהד נחיית רננה, מנחת הסדנה, למדנו להביע את הרגשות שלנו באמצעות תרגילים פשוטים, שיכולים לחולל פלאים. תאטרון הוא בית להבעת רגשות. במהלך החודשים הללו הצלחנו בכל שבוע לפתוח את הלב, לשתף ולאד פשר הצצה למתחולל בנפש פנימה. אט אט גילינו שכמעט כולנו מתד מודדות עם אותם הדברים רק בצוד רה אחרת. מה שנקרא 'אותה גברת בשינוי אדרת'. מתוך השיתופים, הצלחנו, כל אחת עם עצמה ובהנחיית המנחה, לכתוב מונולוג קצר על עולמנו הפנימי. אמש עמדנו באומץ, על בימת בית יד לבנים ובהתרגשות גדולה אפשרד נו לנשות בית שאן להקשיב לציפור הנפש שלנו. החלק הקבוצתי של הערב היה בסיד מן "אני מתמודדת". כי לכל אחד יש התמודדויות נפשיות בכל מיני תחוד מים בחיים. גיליתי שתאטרון הוא לגמרי כלי לריפוי הנפש."

Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online