..המשך מעמוד קודם
קרמר – אדם צנוע סימפטי ורגיש. נולד בירושלים למד באקדמיה למוסי־ קה, ולקח קורסים של שמאות ומינהל עסקים. מנישואיו הראשונים נולדו לו ילדים, וממש בימים אלו התבשר על 3 הולדת נכדו השני - מזל טוב! כגרוש, חיפש את בחירת ליבו אותה מצא באתר שידוכים באינטרנט. זו הייתה מיה לבי מור, בת בית השיטה. 15 די מהר ניצתה אהבה ביניהם ולפני שנים העתיק את מגוריו לקיבוץ. הוא היה מוזמן לשיר בטקסים וערבי השי־ רה בקיבוץ וכך התגלה קולו הערב ואישיותו המקסימה. לפני שמונה שנים הצטרף לגבעטרון והוא מרגיש שזהו ביתו. "חיי השתנו, אומר קרמר, נכנסתי למ־ שפחת הגבעטרון, אחרי שעברתי אודי־ שן אצל המנהל המוסיקלי אילן גלבוע. הלהקה קיבלה אותי בחום ובאהבה. אנחנו מופיעים יחד בכל רחבי הארץ, ובנסיעות הארוכות באוטובוס נרקמות שיחות מלב אל לב. אגב, רק חמישה זמרים הם מגבע, השאר מישובים שונים בעמק, מתוכם ארבעה מבית השיטה. אני מאושר, זה היה צעד נכון!". שירו הראשון שפורסם היה 'ארצי שלי לעד' נכתב שבועיים לאחר פרוץ המ־ לחמה, הוא מלא אופטימיות ומשלב דימויים של טבע, שלום. "זוהי מעין תפילה, אומר קרמר, תפילה הנובעת מתוך הכאוס והחרדה הקיומית, ותחושה של חורבן אמיתי. שיר עם תקווה לע־ תיד טוב יותר". האווירה בארץ שותתת דם, המדינה בטראומה ואתה מדבר על צלילי מחרשות, מרבדי כלניות, דשאים ירוקים ומגרשי משחקים - איך זה מסתדר עם המציאות? "אני מתייחס לשיר הזה כאל תפילה. הרגשתי שאני רוצה לדבר על תקווה, כי בלי תקווה אין לנו מה לעשות כאן. רצי־ תי להרים את המוראל של האנשים, לומר שלא הכול רע, עוד יגיע יום ונשב יחד בלי חרבות ובלי ברזל. את השיר הזה צי־ למנו כקליפ עם חברי בית השיטה בשדה חרוש ושלחנו אותו ביום העצמאות כשי לחברי כפר עזה. הם אהבו אותו והרגישו
רועי עידן ז״ל
שותפות גורל. את הלחן כתב דן פלד, על ההפקה חן וינוקר, הבימוי והצילום נעשו בידי אמנון וינר - שלושתם מבית השיטה". באלו תנאים אתה כותב, האם זו הש־ ראה, חוויות אישיות, האם השירים באים בקלות? "אני כותב לפי מוזה לא לפי הזמנה, מלבד השיר 'תמונה אחרונה', שהוא יוצא דופן. זו כתיבה מתוך כאב. יש שירים שמחליקים ישר אל הנייר, ויש שכתיבתם היא מלאכת מחשבת. אני עובד על כל מילה ומילה, מחפש את החרוז והמשקל. אני כותב ומוחק. אבל אחרי שאני מוריד את השיר אל הנייר – אני מרגיש הקלה". ביתם הצנוע של הקרמרים ממוקם בקצה השכונה והם מנצלים את המרפסת היפה לצפות ב"שדות השפוכים הרחק מאופק ועד סף, וחרובים וזית וגלבוע... - שירה של דורית צמרת ז"ל בת המקום. קרמר ומיה חיים מחדש זוגיות מיטיבה הרמונית ונושמים את יופיו של העמק. כישרונה של מיה בעיצוב בא לידי ביטוי בהפי־ כת דירתם הקטנה לפינת חמד אסתטית. "אפילו לארח ללינה אנחנו יכולים, אומ־ רת מיה בחיוך סימפטי, אנחנו לא זקוקים לארמונות". ואכן, הם לא זקוקים לאר־ מונות, הם מסתפקים ב'שדות השפוכים' וביצירות שהם יוצרים בארמונות ליבם..
ארצי שלי לעד עוד נחזה בנועם הימים עוד נשמח בזיו העלומים מכאובי הלב יחלימו. עוד משצח, נשוב אל השדות אל צלילי שירת המחרשות לוחמים שישי הלל ינעימו.
פזמון תקוותנו לא תאבד את ארצי שלי לעד. לא נאמר האם, אולי, נשירה עם ישראל חי!
עוד כעוף החול ניסק אל על עוד תרווה האדמה בטל מרבדי כלניות יאדימו. כששמיכת ענן הקרב תוסר שיר אחדות חדש יוגד יושר ומטיילים בהמוניהם יפנימו פזמון תקוותנו לא תאבד את ארצי שלי לעד. לא נאמר האם, אולי, נשירה "עם ישראל חי!" אל הדשאים הירוקים ומגרשי המשחקים אור של חום ואהבה יפציע, עוד נחזה שוב בימים נשמח בזיו העלומים ובת קול תצא בשיר מרגיע.
פזמון, תקוותנו לא תאבד....
אביגיל בזרועות הנשיא ביידן לאחר שחרורה
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online