בעיר. אנשי חסד ואנשי תורה. אבא מ"מ ראש העיר, מזכ"ל המועצה דתית, יועץ של ראש הממשלה שמיר. אמא - אשת חינוך שעשתה את כל התי פקידים מגננת, מורה ומנהלת.״ האם עברך כתלמיד שאיתגר את סביבתו, משפיע על האופן בו אתה מנהל כיום? ״כן. יש לי מצד אחד רגישות מאוד גדוי לה לתהליכים של ילדים. מצד שני יש לי רצון לעזור לילדים שלא יהיו מופקרים ויהיו להם גבולות ולא ילכו לאיבוד. האיזון שם דורש עבודה גדולה.״ מה הוא החזון החינוכי שלך? ״לאהוב את הילד, לתת בו אמון שיוכל להכיר את כוחותיו ולהביא ברכה לעם יש בכל אחד עוצמה, ויש שלבים שבהם הוא יפגין אותה. יש לאהוב את הילד, לתת בו אמון שיוכל להכיר את כוחותיו ולהביא ברכה לעם ישראל, לתת אמון בילד על מנת שיוכל להיות איש אמת ויושר. ,,
מנת לא לאכזב אותם שהפגינו עליי סתם. סוף כיתה י"א, מודיעים לי שאני לא חוזר לכיתה י"ב. הולכים לישיבה בנהריה. זה אומר שאני כל יום בבית. עד אז לא שמרתי עדיין יום כיפור אחד. חיללתי שבת הייתי בקשר עם בנות. בבית סיפור אחר. ליד אבא ואמא מתי חילים ללמוד. התחלתי לעשות בגרויות, העולם הפנימי שלי התחיל קצת להתפי תח. סיימתי כיתה י"ב. הלכתי למכינה קדם צבאים בירושלים, כדי להיות חייל ביחידה מובחרת. אחרי חודש מודיע לי ראש המכינה הרב אייל קרים (כיום הרב הראשי לצה"ל) שהרי אני לא עושה כאן כלום חבל לבזבז את הזמן, עם ישראל צריך אותי רציני. בצבא אני אהיה רציני. קיבלתי כאפה פעם ראשונה!!!! לא נעים גם כאן יעיפו אותי? התחלתי לקחת את עצמי בידיים.. מה שמסופר כאן זה מה שאני בתור ילד הרגשתי. מה שלא מסופר כאן זה את הצד של ההורים. לימים שאלתי את אמא שלי איך הצלחת? אמרה לי: "אמרתי לאבא, מצידו כולם נגדו. הרבנים נגדו, המדריכים נגדו, הוא בעצמו נגדו. אנחנו אוהבים אותו בכל מחיר!" באמת תמיד הגנו עליי תמיד הצדיקו אותי תמיד סמכו עליי עם כל הקושי. תמיד נתנו לי תחושה של גאון, ממש גאון. אני יודע להגיד שתמיד היה לי בראש איפה שהוא שם מאחורה, עמוק וחבוי, שאם יום אחד אהיה רציני יהיה לי בית כמו של אבא ואמא. ידעתי שכשאעשה שינוי, הורים שלי יהיו גאים בי. שידעו שזה יקרה. אחרי המכינה התחנתי, עברתי לישיי שנים, התגייסתי לחצי 5 בה למדתי עוד שנה בתותחנים, חזרתי ללמוד בישיבה י � שנים ואח"כ לימדתי באותה מכ 8 עוד נה קדם צבאית. וכיום ראש ת"ת בבית שאן. הכל בזכות ההורים שלי שנתנו בי אמון ענק. אשריי שזכיתי.״ * , מתגורר בבית שאן עם 46 , מזרחי רעייתו שלומית ולהם ששה ילדים. את תלמוד תורה קשת יונתן, הוא מנהל מזה חמש שנים. ׳הכל בזכות ההורים׳ - ספר לנו עליהם ״באתי מבית של הורים אנשי ציבור וצדיקים ממש. אנשים מאוד מוכרים
לא העיד כי יבוא יום ויהיה מנהל בית ספר. אלירז מזרחי שום דבר במהלך שנות נעוריו של כילד הוא בחן את כל הגבולות האפשריים, ולא פעם גם ניתץ אותם בקול תרועה רמה. את השינוי הגדול עשה רק לאחר שסולק מהישיבה, ועמד להיות מסולק גם מהמכינה הקדם הרב איל כרים - מי שהיה ראש המכינה בשעתו, וכיום - הרב הראשי צבאית - אז נתן לו - הזדמנות של שבועיים לשנות כיוון. שבועיים - ששינו את מהלך חייו מקצה אל לצה״ל ריאיון עם איש חינוך שהוא השראה אמיתית. קצה.. אדוני המנהל
מזרחי בצעירותו ילד חכם אך מאתגר..
ימים יותר מכל בתי הספר, כיתות 40- כ א-ו. הצוות מגיע בשמחה עצומה והילי דים שמחים כ"כ לבוא למרות שאחות שלהם נמצאת בחופש. דבר שני, מה שאנחנו מלמדים זה מה שהמורים חיים בתוך חייהם. כשילד שומע לימוד תורה, נביא, משנה וכו' ממי שחי בתוכו את התוכן שהוא לומד, זה נותן לו ברק בעיניים ורצון להיות גדול, רצון להיות כמו המורה שלו. דבר שלישי, אנחנו מקדשים את החיי בור. חיבור בין החברים בכיתה, חיבור בין אנשי הצוות, חיבור בין אנשי הצוות לתלמידים, חיבור בין הכיתות. לכן אין אצלינו ציונים, אין תחרות (אפילו לא ביום ספורט), אין לחץ. יש חשיבות הלימוד, רווח של הביחד, רווח של הצלחה כיתתית. הצוות מחוי בר ואוהב אחד את השני וזה מקרין על התלמידים. דבר רביעי, באווירה של הת"ת יש חיבור לעם ישראל ומדינת ישראל. כל אחד מרגיש, בלי הרבה דיבור, את האחריות שלנו על מה שמתחולל בעם וכשיגדל הוא יביא ברכה לעם ישראל בתחומו, כל אחד כפי מה שיצליח להביא עם אישיותו. ודבר חמישי - אנחנו אלופים בכדורגל ובשחמט.. :-)״
ישראל, לתת אמון בילד על מנת שיוכל להיות איש אמת ויושר. מתוך זה הוא יוכל להביא את כל הכוחות שלו ברציי נות גדולה. יש בכל אחד עוצמה, ויש שלבים שבהם הוא יפגין אותה. יש כל מיני תחנות בדרך שיציתו אותו או שיפתחו לו דלת להצית את עצמו. בימים אלה התחיל הרישום לכיתה א׳. במה שונה בית הספר קשת יונתן תלמוד תורה מבתי ספר אחרים בעיר מה מייחד את בית הספר? ״לא יודע מה שונה, יודע במה אנחנו מאמינים ורוצים להצליח מאוד. כמובן בכל שלב של התפתחות הילד זה שונה, אך אספר על העקרונות שלנו. הדבר שנותן כאן את המיוחדות זה האווירה והצוות. לצוות יכול להתקבל רק מי ששמח להיות עם ילדים ברמ"ח אבריו. רק מי שלא בא לעבודה אלא בא לעבוד. רק מי שיש לו ברק בעיניים והתלהבות. אחרת הוא פשוט ימצא את עצמו בחוץ. למה? לא כי יפטרו אותו אלא הוא ירי גיש שהוא לא מתאים לאווירה. אצלינו הצוות והילדים נמצאים באווירה שמחה, אווירה של חיבור ובית. למשל, בת"ת אצלינו לומדים בערך
על העניין, ושואל אותי האם אני רוצה ללמוד הלכות שבת. ישר הבנתי. זה היה מפחיד. אבל ידעתי שאוהבים אותי. איזה כיף אפשר להמשיך להשתולל... כיתה י'!!! התחלתי להכיר בנות ולהיות 3 בקשר איתן. העיפו אותי באותה שנה פעמים מבית הספר. לא למדתי כלום. היה כיף.. נהייתי אחד השחקנים הטובים בכדורגל. הרב המחנך שלי היה אומר להורים שלי כל הזמן "תקחו אותו מכאן זה יעזור לו" היה להם קשה זה היה נחשב מוסד רציני מאוד. ההורים שלי אנשים חשובים בעכו. אבא שלי היה מ"מ ראש העיר ואמא שלי מורה ידועה מאוד. כיתה י"א!!! העיפו אותי פעמיים, בפעם השניה העיפו אותי ל"גלות" חודש בישיבה גבוהה. הייתי במעלות. שם פגשתי חבר שהיה גדול ממני בשלוש שנים וקצת התלהבתי ללמוד. בינתיים בישיבה בכפר הרואה, לא מוכנים להחזיר אותי! כל המחזור עשה הפגנה והסתגר בפנימיה עד שמבטיחים להחזיר אותי. חוזרים לכפר הרואה!!! איזה כיף!!! אבל האם אני ילמד? לא! המשכתי לעשות כל מיני דברים אך בסתר, כך שאפילו חברים לא ידעו על
עתי איפה אני קובר את עצמי. ההורים שלי רצו לדבר איתי מהטלפון של דירת המדריך. אמא שלי אמרה לי, "ברור לנו שנגי ררת, וזה לא אתה באמת אתה ילד צדיק וזהו נגמר". כ"כ משמח לשמוע שאמא אוהבת אותך בלי גבול... אפשר להתחיל להשתולל... למחרת הרב נריה זצ"ל קרא לי לחדר עם עוד רב אחד שהיה שם. אותו רב כל הזמן שאל אותי שאלות נוקבות והרב נריה זצ"ל היה אומר לי "איך זה קרא לך? זה לא מתאים לך בכלל. בטוח שסתם נגררת, ובטוח שזהו זה מאחוריך" (משהו מעין זה – זה הזיכרון הרגשי שלי).
שלא כהרגלנו בראיונות כאלה - הפעם, נתחיל דווקא במונולוג. למה? מפני שאין מי שמספר את הסיפור הכל ל � אלירז מזרחי, מנהל ת כך מיוחד של טוב מוד תורה קשת יונתן בבית שאן, יותר ממנו..: ״כשהייתי נער בכיתה ט׳, עברתי לפניי מיה בישיבת כפר הרואה. ילד עם פאות מתוק וחמוד. ההורים שלי שלחו אותי לשם על מנת שאלמד במוסד "חשוב". בכפר הרואה היה אז ראש הישיבה הרב נריה זצ"ל, תלמידו של מרן הרב קוק זצ"ל. כבר בשנה הראשונה כשהייתי בלי ההורים לידי, היתה לי נטיה מאוד חזקה לבדוק את הגבולות. את כל הגבולות. הגבולות של בית הספר, הגבולות של ההורים, הגבולות של ה' יתברך. ניסיתי להיחשף להכל. התחלתי לחלל שבת, והייתי מספר ראשון לחברים על מי ניצח וכמה כמה וכו'. הורדתי ציצית גזרתי את הפיאות! זהו! אני חוי פשי.... תפסו אותי!! בכיתה ט' תפסו
בבית היה לי חדר בפני עצמו והיתה שם טלויזיה. בשבתות הייתי רואה שם סרטים. יום אחד אבא שלי דופק בדלת. לא עניתי שיחקתי כאילו אני ישן.
אחרי שעה יצאתי. אבא שלי קורא לי לא אומר לי מילה
אותי מחלל שבת. לא ידי
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online