אורה שושן
עובדת סוציאלית, מטפלת משפחתית וזוגית.
לזוגיות ומשפחה בבית שאן והעמק חיבורים אורה שושן, ראשת מרכז משפחה
תודעת עבדות מול תודעת חירות: בין מצרים למעמד הר סיני
מצרים היא אירוע מתמשך – "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". כלומר, השאלה היא לא אם יצאנו ממצרים ההיא, אלא האם יצאנו ממצרים הפנימית שלנו. "וחמושים עלו בני ישראל ממצרים", על פי המדרש רק חמישית יצאו, כלומר הרוב לא יצאו. נראה שקשה יותר לצאת מעמדת התלונות והאשמות ומהתבניות ודפוסי החשיבה שלנו מאשר לצאת פי־ זית. תודעת יציאת מצרים זו הידיעה שא־ נחנו לא תקועים בקארמה שלנו אלא שיש לנו אפשרות להיות נשמה חופשית – יש לנו אפשרות לשיר שירה חדשה. יש פה שלוש מדרגות של אמונה: אמו־ נת המוח, אמונת הלב, ואמונת האיב־ רים. קודם כל הידיעה השכלית שיש באפשרותנו לבחור לצאת מהמצרים, לאחר מכן באה השירה שזו רוח הקודש שבוקעת מהלב, ולבסוף התנועה של מרים, "ותיקח מרים... התוף בידה" היא אמונת האיברים שאינם נבהלים ומרגי־ שים את ההשגחה העליונה. בואו ניקח גם אנחנו את החיים שלנו בידינו. השירה של מרים מלווה בת־ נועה, במחולות. מחולות מלשון משהו שמתחולל. ההזמנה לנוע בתוך המ־ ציאות יש בה התחוללות של מתנות וסודות גדולים. אם נבחר בתודעת הר סיני, נגלה שהחירות איננה רק חופש ממגבלות חיצוניות, אלא קודם כל שחרור פני־ מי – היכולת להיות מחוברים לאמונה, להתחדשות, ולשירה שבתוכנו. "אין אדם שר שירה אלא מתוך שמחה."
העוולות בצורותיהם השונות, "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך". המאבק בעמלק מסמל את ההתמודדות שלנו עם הספק, עם הייאוש, עם הת־ חושה ש"אין טעם להילחם". בפרשת בשלח מסופר שמשה הרים את ידיו בת־ פילה, וכאשר ידיו היו למעלה – ישראל גברו. האדמו"ר הזקן מסביר כי "הידיים למעלה" הן האמונה שהכול בהשגחה ושאין מקריות בעולם. כאשר אנו מרי־ מים ידיים במובן הפנימי – מתוך ביט־ חון ובקשה – אנו מחוברים למקור הכוח שלנו. אך אם נוריד את הידיים מתוך ייאוש, נאפשר לעמלק לנצח. הרב קוק כותב ב"אורות הקודש" כי "החירות האמיתית היא חירותו הפני־ מית של האדם משעבוד לכוחותיו הנ־ מוכים". עמלק שבתוכנו הוא כל כוח שמנסה להקטין אותנו, לשכנע אותנו לוותר, לומר לנו שלא כדאי. ובעניין זה מוסיף הרב קרליבך – מתי אנחנו באמת מנצחים את עמלק? כאשר משה מרים את ידיו בעזרת חור ואהרון שתומכים מכל צד. מצד אחד אהרון שמסמל את האהבה והחסד ומצד שני חור, מלשון חוֹר, אדם שיודע להכיל את בור הכאב של האחר ולמלא אותו ומושיט לו יד לעזרה. כשכולנו מחוברים למקור ותומכים אחד בשני מתוך אהבה קבלה ונתינה אנחנו יכולים לנצח. הבחירה בין תודעת עבדות לתודעת חירות היא בחירה יום־יומית. האם ניגש לחיים עם תודעה של תלונה או של הודיה? האם נרים ידיים לייאוש או לאמונה? השפת אמת אומר שיציאת
כשאני חושבת על יציאת מצרים, אני מבינה עד כמה לא מדובר ביציאה ממקום פיזי בלבד, אלא בתהליך תוד־ עתי עמוק. מצרים מסמלת תפיסת עולם. זו תודעה של עבדות, שבה האדם שבוי בתחושת חוסר שליטה, בהאשמות, בהתלוננות, בתחושה שהגורל נקבע מבחוץ. לעומת זאת, מעמד הר סיני מביא עימו תודעה של חירות, של התחדשות, של שירה ושל חיבור עמוק לאמונה. העבדות שבקיטורים – מצרים שבתוכנו כמה פעמים אנו מוצאים את עצמנו מתלוננים? כמה פעמים אנחנו מחפשים את האשמים – בממשלה, בבני הזוג, בילדים, בבוס? השפת אמת מסביר כי בני ישראל אומנם יצאו ממצרים, אך מצרים לא מייד יצאה מהם. "העבודה של האדם היא להוציא את מצרים מתו־ כו", הוא כותב. במילים אחרות, העב־ דות האמיתית אינה של הגוף, אלא של התודעה. הרב שלמה קרליבך היה נוהג לומר כי אחד המבחנים הגדולים של האדם הוא היכולת שלו לראות את האלוקות גם בתוך הקושי. כשאדם מתלונן, הוא נותר ב'מצרים' שלו. כשהוא שר, הוא כבר בדרך ל'הר סיני'. מתי עמלק בא לתקוף אותנו? "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" ילקוט שמעוני אומר שמקום הקרב בעמלק נקרא רפידים כי "רפו ידיהם מדברי תורתי". במשך כל ההיסטוריה של עמנו, כשהתרחקנו ממקור נשמתנו והתעורר בנו הספק, זיהו זאת מייד בני
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online