אורה שושן
עובדת סוציאלית, מטפלת משפחתית וזוגית.
לזוגיות ומשפחה בבית שאן והעמק חיבורים אורה שושן, ראשת מרכז משפחה
מסע של כאב, הקשבה והתקרבות
מגיבה – ולשאול: מה מתעורר בי? בת כמה התחושה הזו? האם אני פועלת מתוך העבר או מתוך ההווה? אחר כך באה ההכרה: שאני לא אשמה שזה קרה, אבל אני כן אח־ ראית על הדרך שאני בוחרת להת־ מודד עם כל זה מכאן והלאה. האם אפעל מתוך כעס או מתוך הבנה? מתוך פחד או מתוך חמלה? מה שקרה לי – חיבר אותי והנה, פתאום, אני רואה: מה שקרה לי לא הרחיק אותי ממני. הוא החזיר אותי לעצמי. לשיחה. לכתיבה. לשיר. לשקט. לאלוהות שבתוכי. כי מה שקרה לי – היה הדרך שלי לשוב אליי.
כנו נפתח, נושם, חוזר אלינו פנימה בקול דממה דקה. המשוררת חלי ראובן, בשירה "תני לך התבודדות", כותבת: "הוא תמיד יקבל אותך בקול דממה דקה ובגעגוע עצום לאמת שלך." כמה עדינות יש בשורות האלה. כמה אמת. הכאב שלנו לא זועק כדי להכאיב – הוא לוחש כדי שנקשיב. הסתכלות פנימה היא לא האשמה עצמית. זו לא השפלה – זו חקירה. מה מתוך כל מה היא שואלת: שקרה – שלי? מה בתוכי היה זקוק לכל זה כדי להתעורר? זו שאלה שמבקשת רכות. חמלה. לא "למה לא ראיתי את זה קודם", אלא: "עכשיו אני מוכנה לראות." ואז קורה תהליך עמוק של צמיחה. במקום להאשים את הילדה שהייתי, אני מדברת איתה. אני שואלת אותה מה היא צריכה. אני מבינה שהיא לא עשתה טעויות – היא פשוט עוד לא ידעה איך להגן על עצמה. ועכשיו – אני יודעת. אני יודעת לעצור, להרגיש, לבחור אחרת. ההסתכלות פנימה: לקחת אחריות מבלי להלקות
יש רגעים שבהם משהו נשבר. חלום, קשר, תמונה שהחזקנו חזק מדי. אנחנו עומדים שם, קצת אבו־ למה זה דים, שואלים את עצמנו: קרה לי? איך שוב מצאתי את עצמי במקום הזה? אבל בשנים האחרונות, כשאני נק־ לעת שוב למצבים כאלה, אני מגלה ניסוח אחר – עמוק, שקט ואף מטל־ טל לפעמים: "מה הקשר ביני ובין מה שקרה לי?" זו כבר לא שאלה של אשמה. לא תחקיר פנימי. אלא קריאה. מה שקרה לי – הוא דפיקה בדלת. סימן. תמרור. הזמנה לחזור אליי. הקשבה למהות ימימה אביטל אומרת שהעולם כולו מדבר איתנו – דרך המציאות, דרך האנשים, אפילו דרך השיבושים. היא קראה לזה “הבנה מהותית”. לא במה מה בי מבקש אני לא בסדר, אלא ההבנה המהותית עכשיו להתגלות? מובילה אותנו חזרה הביתה. פנימה. גם הרב קוק מדבר על החזרה פני־ מה: "הַתְּש ׁוּבָה הָרָאשִׁית, שֶׁהִיא מְאִירָה אֶת הַמַּחֲשַׁכִּים מִיָּד, הִיא שֶׁיָּשׁוּב הָא ָדָם אֶל עַצְמו.״ הרב מסביר שתשובה היא בעצם החזרה אל עצמיותנו ואל נשמתנו ותפקידנו. הכאב, לפי הרב קוק, אינו עונש – הוא אות. וכשאנחנו מפסיקים לברוח ממנו, משהו בתו־
שבת שלום.
אורה שושן, ראשת מרכז חיבורים לזוגיות ומשפחה בית שאן והעמק
צמיחה אמיתית: להיות בוחרת, לא מגיבה
ליצירת קשר: 055-9114672 mishpaha@hiburimbs.org
לקיחת אחריות מתחילה מהשהייה. מללמוד לעצור רגע לפני שאני
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online