גלית מנחם ויצמן אשת חינוך המבקשת לשזור מילה ועוד מילה שיהפכו למשפט, שיהיה לשיר או אולי סיפור. שיפגיש בין אנשים ויצמיח חיבור.
שעת חינוך 052-8875373 גלית מנחם ויצמן, מאמנת חינוכית רגשית, מדריכה פדגוגית, מנחה לסדנאות העצמה וכתיבה יצירתית טיפולית יש לי סיכוי להינצל
היתה משתפת את הוריה בפרטים אך נ' כמו ילדים רבים אחרים שעוברים נידוי חברתי, שתקה וספגה. הורים ואנשי צוות חינוכי חייבים לשים לב למה שקורה בבית ובבית הספר. בבית - לשאול את הילדים על מה שקוח רה בבית הספר, לנהל שיח רגשי, מכיל, לא שיפוטי. לבחון בקשות להיעדר מבית הספר. לשים לב לרגשות כמו כעס, עצב, בכי, התח קפת זעם וכו' שיכולים להעיד על מצוקה. בבית הספר - לשים לב מה קורה בהפסקות, לראות האם יש ילדים שאינם משחקים, האם הם מסתובבים לבדם? האם הם שמחים בבית הספר או עצובים? האם הם מדי שותקים? האם הם מופנמים מדי? האם בעבודה כיתתית הם תמיד עובדים לבדם, אף פעם לא נבחרים לקבוצות עבודה או משחק. לקיים שיחות אישיות ולפצח תמונה כיתתית מבחינה חבח רתית-רגשית. הורים, אל תוותרו על בדיקת הטלפון הנייד! תוכלו ללמוד מקבוצות הוואצאפ השונות הרבה על מה שקורה לילדים, מה עובר עליהם. תגלו קבוצות הרסניות, פוגח עות, משפילות. תגלו האם ילדכם בין הפוגח עים או הנפגעים. תהיו שם איתם בוואצאפ, הם מכניסים את הרחוב הביתה דרך הנייד, הם לידכם בסלון אך רחוקים מכם מאוד! אל "תמחקו" ילדים אחרים באוזני ילדכם. אל תתנו יד לאי הזמנה של תלמידים בודדים מהכיתה, דאגו שיזמינו את כולם. אל תצחקו מסיפורי בריונות שילדכם מביאים הביתה ותהיו גאים בהם על הכוח ההרסני שהם מפח גינים. חרם מותיר צלקות! צלקות שהולכות עם הילדים לתמיד, גם כשיהיו חיילים, גם כשיתחתנו ויהיו להם ילדים משלהם ואפיח לו נכדים. החרם ילווה אותם לתמיד. אפשר להפוך את העולם ליפה יותר, לטוב יותר. זה תלוי אך ורק בנו. ** ח � ה 94 נמשיך להתפלל לשובם המהיר של טופות והחטופים שעדיין בשבי החמאס. מחכים לכולם וכולן. נתפלל לשמירה על חיילי צה"ל וכוחות הבטחון ששומרים עלינו יום יום דקה דקה. שבת שלום.
היתה מעיזה לצאת נגד "המלכה" הן בעיח קר פחדו שהיא תעשה להן את אותו הדבר. כל יום היה סיוט מתמשך, הייתי עצובה, שקטה, המצאתי סיפורים למה לא להגיע לבית הספר. סירבתי לאכול את הכריך בבית הספר. לא סיפרתי להורים כלום כי לא רציתי להעציב אותם ופחדתי שיתערבו ואז מצבי יחמיר. לא הוזמנתי לימי הולדת, למסיבות, לא התייחסו אליי בקבוצות הוואצאפ שנח שארתי בהן. בודדה בג'ונגל הבית ספרי. יום אחד קראה לי המחנכת לשיחה ופרצתי בבכי, שיתפתי אותה והיא עירבה את ההורים שלי". הסיפור של נ' הוא סיפור אחד מיני רבים, לכל אחד פתיחה משלו וסיום משלו אך ברוב הסיפורים האמצע הוא משותף, תחושת הבח דידות, אשמה, תחושה שמשהו לא בסדר איתי. הרצון להישאר בבית ולא להתמודד עם הפגיעה בבית הספר. יש סיפורים על התעלמות, על אלימות פיזית או מילולית או גם וגם, הפצת שמועות. סיפורים קשים על פגיעה שמגיעה בדרך כלל להפגנת כוח, רצון לנקמה. הילדה שהובילה את הפגיעה בנ' לא אהבה שנ' ענתה לה, סירבה לבקשתה ומאותו הרגע מיררה את חייה. יכול להיות שהאירוע היה מסתיים אם נ'
אנחנו סוגרים שבוע עמוס רגשית ומחח כים בציפייה גדולה לשבועות שיגיעו אחח ריו. שלוש חטופות חזרו לחיים לאחר השבי הארוך בידי החמאס. מדינה שלמה ישבה מו המסכים וצפתה בנס. באופן מפתיע בבוקר החזרה של החטופות נתבשרנו כי חולצה במבצע צבאי גופתו של החייל החטוף מעל עשור, אורון שאול ז"ל. יום ראשון התחיל בעוצמות והסתיים בעוצח מות שממשיכות. והראש, הלב הפנים לשבת, בציפייה גדולה לראות עוד חטופות וחטופים שבים הביתה. בשבוע שעבר כתבתי על בוגר בית ירח שנפל בעזה ושבוע לאחר מכן הבוגר אורון שאול ז"ל מובא למנוחת עולמים ביח שראל. כבר מעל לשנה אנחנו ברכבת הרים של רגשות ולאחרונה, רכבת הרגשות לא מפסיקה לרגע. ברוכות השבות רומי, דורון ואמילי, ריגשתן עם שלם ובעצם את העולם כולו. * תתארו לכם ילד או ילדה שיושבים לבד הפסקה ועוד הפסקה, יום לאחר יום, לבדם. תתארו לכם ילדה או ילד שיוצאים לטיול בית ספרי עם כיתה שלמה אך מרגישים לבד. תתארו לכם ילד או ילדה שמפחדים לדבר מכיוון שכל מילה שיגידו תשמש נגדם, תהח פוך לבדיחה על חשבונם. תתארו לכם עיניים עצובות, חיוך מאולץ, לב כואב בגוף של ילד אחד או ילדה אחת שכל רצונם להרגיש חלק. חרם, מילה ששומעים אותה הרבה פעמים ועם זאת מופתעים כששומעים על מישהו מסביבתנו שחווה את התופעה. מגיל קטן אנו חולמים שהילדים שלנו יצליחו, יהיו בריאים פיזית ונפשית, יהיו מוקפים חברים. הם הולח כים לגן, עולים לכיתה א' והחלומות עולים יחד איתם. שמחים עם כניסתם למערכת החינוך ואז זה מכה בנו- חרם! "יום אחד הבאתי כריך עם ממרח שאחת מהבנות המובילות בכיתה לא אוהבת. היא ביקשה שלא אוכל את הכריך בכיתה כי הריח עושה לה בחילה והכריך מסריח כמוני. סיח רבתי לצאת מהכיתה ומאותו היום הוחרמתי על ידי כל בנות הכיתה. כשהייתי עוברת ליד היו צוחקות ועושות תנועות של יד על האף כאילו הן מריחות ריח מסריח. אף בת לא
ערבות הדדית / גלית מנחם ויצמן
אֵלֶּה לֹא הַש ְּׁלָבִים וְלֹא הַחֲתִימָה. זֶה לֹא הַהִס ּוּס אֶל מוּל הַת ְּמִיכָה. זֶה לֹא הָעִנְיָן ש ֶׁל לִבְחֹר, לֹא נַש ְׁאִיר אַף אֶחָד מֵאָחוֹר. זֶה הָרֶגַע בּו ת ֵּעָצֵר הַנְּש ִׁימָה לִש ְׁנִיָּה ַהַד ִּמְעָה ת ִּזְלֹג מֵעַצְמָה ּ. הַלֵּב יִתְפּוֹצֵץ מִגַּעֲגוּע בָּנוֹת וּבָנִים יָש ׁוּבו לְחִבּוּק הַמ ֻּכָּר, הַיָּדוּעַ. זֶה גַּם הָרֶגַע בּו הַק ַּרְיָנִית ת ְּבַש ֵּׂר חֲגִיגִית - בְּרוּכָה הַש ָּׁבָה, עַרְבוּת-הֲדָדִית.
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online