לראות את היופי בכל אחד. התערוכה הזאת מאפשרת לנו לראות את החופש שאנחנו יכולים לחוות דווקא כששמים עלינו חבלים. החבלים מחברים. הם יכולים להביא לתחושת אחדות. כמו במנהרות, חטופים העידו שזה הוציא מהם אור ואמונה. הדמויות שמגיעות למספרה, מגיעות לחשיפה אישית ולתה קשורת. בתערוכה שלך יש עוצמה והתה בוננות אחרת על החיים. שאלות כמו גבולות, חשיפה, דחייה ויופי, תשוקה ונשיות פתאום נחווים אחרת. תודה על האפשרות לראות את העולם כמאפשר הכל בטבעיות.״ אראלה גולדמידט, בית חנניה: ״התערוכה השאירה עלינו רושם כביר. אליקו הוא אמן ייחודי ומיוחד שיצירה תו חודרת את כל מסכי האני ומייצרת דופק חדש ואחר לתובנות האישיות מצד אחד ולחיבור אליו מצד שני. ברור לגמרי שאבוא שוב כאשר אליקו יהיה, כי מרגישה שלעשות סיור איתו זה לגעת בנפש, לחוות אהבה, תמיהה, כמיהה וחיבור אנושי בדרך ייחודית וכל כך מדברת. המפגש עם עידו הוסיף ממד ענק לתהה ליך שאליקו מייצר אצל שוחריו, ובה עיקר בתמונות שייצר עם עידו. היכוה לת של עידו להיות הדמות המהפנטת במורכבותה היא כנראה הכי קרובה שבן אנוש יכול להיות קרוב לאביו. תודה מקרב לב על חוויה נדירה!״ , מהרו 20.12.25 - התערוכה תינעל ב לראות ולהשתאות.
לאן זה יגיע?" כשיצאתי מהתערוכה חשבתי, בעצם מי הדמות המרכזית שמככבת בתערוה כה, שמעון הספר או אליקו, או שניהם יחד. אתם תשפטו.
ואוביל אותך לעולם הפנטזיה. תראה למה הגעתי היום.". מתוך שלל רב של צילומים, לאחר 18 מיון קפדני וכואב הוא בחר להציג צילומים הגורמים לך להזיע ולהתעמק בפיענוח הסודות של אישיותו. זוהי תערוכה של סודות. אתה מציג אנשים בצירופים שונים קשורים בחבלים, מה רצית לומר בקשירות האלה? "קשירה - משחררת שליטה, וברגע שהדמויות נשרו הם הרפו והגיעו למצב של שחרור מלא. לא הייתי צריך לשכנע אותם, הם הסכימו להיקשר אחד לשניה. מדובר בחבל רך ומחבק, שלא מעיק ולא מחניק. תביטי בעיניים שלהם ותה ראי את האור קורן מפניהם. הם שמחים! אני נותן חופש ביטוי לשחקנים להיות הם עצמם. הם גילו תשוקה לעבור את התהליך הזה אתי ולהיות חלק מהחה זון שלי. יחד עברנו תהליך פסיכולוגי עמוק שבמהלכו חל בהם שינוי פנימי עמוק".
רשמים של מבקרים תרצה פלד - עין חרוד מאוחד:
הבן של שמעון הספר בבית השיטה נכנס מיד לעולם הפנטזיה המדמה מצבים אליקו נר גאון המתבונן בתערוכתו של סוריאליסטים לא הגיוניים. ההתרחשות מתקיימת במספרה משנות החמישים, האביזרים, הריחות, המוסיקה, מכניסים אותך מיד לזמן אבוד, ואתה מהלך בין התצלומים מוכה פליאה והלם. מייבשי שיער, מספריים, תערי גילוח, בקבוקי ספריי, ערמות שיער, מטאטא ישן - זו המספרה של הבן של שמעון הספר, הוא אליקו נר גאון.
״ביקרתי היום בתערוכה והתרשמה תי עמוקות מכוח היצירה האינטנסיבי שלך. חשפת בפנינו את נפשך העירוה מה ללא כחל וסרק, את ההליכה בעה קבות הזמן האבוד ובנפתולי הפנטזיות שיוצאות מהראליה ומעמיקות לתחושות ארוטיות ומלאות כמיהה וגעגוע. הקסים אותי רעיון השיביטו של חיבורים וכבה לים וחבלים, של חופש בתוך תבניות. הצילום-בימוי המושקע שלך איפשר לי להתקרב אל חוויות שמעבר למילים, בהחלט כמו כניסה לפרד"ס עליה דיבה רת. ועבורי הסוד נותר לא מפוענח עד הסוף. לגביי זו גדולתה של התערוכה שלך. תבורך. יישר כוח והמשך יצירה פורה.״ רותי פורת, גבע: ״לראשונה חוויתי משהו, שמביא אור ואהבה. על אף הדמות של הגיבור, שנה ראתה מגושמת, לא מי יודע מה אסה תטית, הדמות הזאת משדרת אפשרות לקרבה, לרוך, לתשוקה. בתערוכה ניתן לראות שבירה של כל המוסכמות שגה דלנו עליהן: אנחנו מתייחסים באהבה ובחיבה רק אם זה יפה ויזואלית. אבל תפישה זאת יכולה להגביל אותנו ולא
בדרך כלל נהוג לומר שאומנים יוצרים מתוך חוויות של כאב. מאיפה נובע הדחף שלך ליצור?
מאת: אפרת שלם
"הצורך שלי ליצור הוא צורך מולד, קיומי. לדעתי, לא צריך להיות מיוסר כדי ליצור. אבל אפשר להבין מהציה לומים שלי שהייתה לי ילדות קשה, אני חושף אותה ומראה לכם את הפצעים".
אסתטיות, הגוף של הספר מוצג לראווה בכל "הדרו" כאילו קורא תגר על היופי. "רציתי להביא מושגים אחרים של יופי, אומר אליקו, למה הפסל של דוד המלך הוא אידיאל היופי והשלימות, והספר שלי - לא? מי קבע? אני בא לשבור את המוסכות שגדלנו עליהן". את השחקנים בחר לפי טביעת עיניו, לאו דווקא בעלי ניסיון בימתי, אלא אנשים פשוטים שהסכימו לעלות עימו על הרכבת, להשיל בגדים ורגשות ולהתערטל ללא חסמים. הוא ביים אותם בתנוחות שונות והם הלכו שבי אחריו בהתמסרות טוטאלית. וזה לא פלא, מ � ) הוא גבר שרמנטי, כריז 64 ( אליקו ( טי, קל ללכת שבי אחריו. גם הצוותים הטכניים התמסרו לכל שיגיונותיו והשקיעו בתערוכה מעל ומעבר ללא כל תמורה. שנה שלמה עבד על ליהוק הדמויות, על הבימוי הצילום וכתיבת הסצנות. "כמו בסרט אני כותב את הסצנות לכל תמונה, מסביר אליקו, חלק מהן הן דמיון וחלק אמת ובדיה במשולב. זה לא שיחזור של המספרה, זה דמיון, ואתה יכול להוסיף לו ולהחסיר בו. כל התעה רוכה נעה בין בדיה לפנטזיה. אני פורס לעולם את הפנטזיה שלי ואומר לאבי - בוא הצטרף אלי, צא מהמספרה שלך
ה � מבקרים והיא ממשיכה ל 2000 - ל כות גלים. היא ממוקמת במבנה נטוש ששימש בעבר מחסן בגדים. במשך שנה שלימה הכשיר אליקו את המקום והתאימו לתערוכה: "לא כל מבנה נטוש מתאים, אומר אליקו, בחרתי במה חסן הזה בגלל התקרה המקומרת שהה זכירה לי כנסיה. בילדותי הייתי בורח לכנסיות בירושלים להקשיב לצלילי העוגב". אימו למדה בכנסיה האנגלית בעיר העתיקה, נישאה וילדה שני ילדים, שאחד מהם זו הזמרת ריקי גל. לימים ננטשה ע"י בעלה, נותרה חסרת בית, ומצאה מחסה לילדיה בבית יתומים בכה נסייה הפינלנדית בירושלים, שם שהו שנתיים. מנישואיה השניים נולדו אליה קו ושתי אחיותיו. הכנסייה עבורו הוא גם סיפור משפחתי וגם זיכרון משנות נעוריו כאשר ברח אליה להירגע מהה מציאות הבית-ספרית ומהרחוב. "הסה תגרתי במחסן הבגדים שעות ארוכות כדי להרגיש, האם המבנה הזה אכן יכול לשמש רחם שיכול להכיל את סיפור חיי ואת הקשר המיוחד שלי עם אבי, אומר אליקו?" אני עוברת בין צילומי הענק ורואה אנשים מחוברים בחבלים בתנוחות שונות, חלקן ארוטיות, חלקן אף לא
התערוכה נפתחה כבר לפני חודש וחצי וזרם המבקרים לא פוסק, ואליקו מדריך ועונה בגילוי לב על השאלות, וכאלה יש רבות. בילדותו סבל מדיסלקציה והפרעות מוטוריות, נפלט מבתי ספר כי לא התאים למסגרות. הקושי של המשפחה להתמודד אתו התבטא בהתה פרצויות זעם מצד אימו והצקות מצד אחיו. את המפלט מצא במספרה של אביו. "אבא היה היחיד שקיבל אותי כמו שאני, אומר אליקו, בחיים לא הרים עלי יד. הערצתי אותו ורבים חיכו למוה צא פיו. בגלל החשש שאתחבר לנוער בסיכון הציע לי לעבוד אתו במספרה, והוסיף בנימה צינית נו, נראה מה ייצא מימך. עבדתי אצלו בתחילה כשולייה, אחר כך גם חפפתי ראשים וכמובן הגה שתי קפה". שעות ארוכות עבד אליקו במספרה, שמע רכילות נשים וספג את האווירה המיוחדת, שנתנה לו השראה להקמת תערוכה המורכבת מצילומים שהם פנטזיות מדומיינות מהחיים במה רחב המוגן הזה ששמו מספרה. אביו שנה, "המוות שלו, נזכר 30 נפטר לפני אליקו, היה קשה לי מאוד, הייתי קשור אליו בחבל הטבור, והחבלים האלה שאת רואה בתערוכה מדברים גם על הקשרים בין האנשים". תערוכתו של נר גאון כבר משכה קרוב
מה המסר שלך בתערוכה, מה בעצם אתה רוצה להגיד?
(בנימת כעס): "אין לי מסר לאף אדם, הדיאלוג שלי הוא עם עצמי ועם אבא שלי, שנתן לי את חיי. אני מספר כל פעם סיפור מהחוויה שלי ומעלה אותו על הנייר. אני מספר את הנשמה שלי. אין לי רצון לאמירה כלשהי ואיני רוצה למחות על שום דבר, מלבד הרצון לשה בור גבולות ומוסכמות בנושא היופי והאסתטיקה, מה מותר ומה אסור. אנשים עסוקים כל הזמן לפענח את התמונות, מה זה הקשירות האלה, מה החבלים, מה זה התנוחות בעירום, וזה בסדר. זו עבודה של התבוננות וחקירה פנימית". מהי בית השיטה בשבילך? "בית השיטה בשבילי היא - אנה שים ואדמה אהובה. זה מקום מחבק, שאיפשר לי לעשות את היצירות החשוה בות בחיי. הצוותים שעבדו איתי כולם מהקיבוץ, והם נצמדו לחזון שלי והתה מסרו לאומן שמייצר פנטזיות ולא יודע
הבן של שמעון הספר, צילום מהתערוכה
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online