נבואת הרבי מלך המשיח: הנה זה משיח בא
סיפור לשבת מאת: הרב שלום בער שמולביץ, מנהל בית חב״ד בבית שאן בריחה עם שחר
שירדפו אחריו. הסוסים דהרו, ובשלב מסוים העגלה התהפכה ור' הילל הוטל לארץ והעגלה עליו. בקושי הצליח הע- גלון להרים את העגלה ולהציל את ר' הילל, אך ר' הילל הורה לו להמשיך בנסיעה ולא להתעכב. בהגיעם לליובאוויטש נכנס ר' הילל בחרדת קודש לחדרו של הרבי. הרבי הביט בו ואמר: "מי שאמר לשמן ויד- ליק, יאמר לחומיץ וידליק. שגם בחומיץ – יאיר אור". "ירא אני מקללתו של רבי מרדכי", הביע ר' הילל את חששו מהדברים המ- פורשים שאמר לו הרבי מצ'רנוביל. "אין לך סיבה לפחד", הרגיע אותו הרבי. "ממה נפשך, אם רבי מרדכי הוא 'יהודי טוב' ('א גוטער ייד', כינוי לרבי), הרי אדם טוב לא יעשה דבר רע. ואם אינו כזה, הרי שאין לך מה לחשוש מקללתו". כעבור רגע שאלו הרבי: "מה הוא אמר לך?". השיב ר' הילל: "שאשכב כשהטבור למעלה". הרבי החווה בידו תנועת ביטול ואמר: "קורה בחורף שהעגלה מתהפכת ושו- כבים עם הטבור כלפי מעלה. אין בכך כלום. מעתה אין לך מה לפחד, שכן הקללה כבר התקיימה בך". ר' הילל התפעם מרוח קודשו של הרבי, דבק בו בעבותות אהבה והיה לאחד מגדולי תלמידיו. הוא נודע בכל תפוצות ישראל כגאון נדיר בתורה ומ- דקדק גדול במצוות. הוא אף ניחן בחוש נגינה מפותח והלחין ניגונים עמוקים, מעוררי לב ונפש.
סוע לליובאוויטש. הדבר הקפיץ את אביה, והוא מיהר אל רבו, רבי מרדכי מצ'רנוביל, וסיפר לו על החלטתו של חתנו העילוי. "בקש מחתנך שיבוא אליי מייד", הורה הרבי. ר' הילל מיהר לבוא אל רבי מרדכי. "האם נכונה השמועה כי רוצה אתה לנסוע לליובאוויטש?", שאל רבי מרדכי את ר' הילל. "אכן", השיב. "בו- ערת בי כאש התשוקה ללימוד חסידות חב"ד". רבי מרדכי הגיב בחריפות: "דע כי נשמת אביך הייתה שייכת לנשמת אבי נשמתו עדן, ונשמתך שייכת לנשמתי. אם תתנתק ממני, תינתק מהשורש הרוחני שלך, ותשכב כשטבורך למע- לה". זה היה רמז ברור כי במעשהו יגזור עליו ר' הילל מיתה, חלילה. ואולם ר' הילל עמד איתן בדעתו. "יע- בור עליי מה, את החלטתי לא אשנה", אמר לרעייתו. בעקבות זאת ביקש רבי מרדכי מר' מאיר להשגיח בשבע עיניים על חתנו, ולמנוע ממנו לנסוע לליובאוויטש. החותן אף הורה לכל העגלונים בעיר שלא להסיע את ר' הילל. סדר יומו של ר' הילל החל בשעת בוקר מוקדמת. לפנות בוקר היה יוצא לבית המדרש, לומד ומתפלל, ולאחר מכן היה לומד עם כמה בחורים. זה היה בוקר חורפי שגרתי. כדרכו השכים ר' הילל קום, נטל את הטלית והתפילין ויצא מהבית. איש לא חשד שפניו הפעם אינם לבית המדרש. ר' הילל פנה והלך ברגל לעיירה הסמוכה. לאחר שהתפלל שחרית פנה אל עגלון מקומי וביקש להסיעו לליובאוויטש. הלה נענה בחפץ לב ויצא עימו לדרך. ר' הילל דחק בעגלון שיאיץ בסוסים. הוא חשש שהיעלמותו תתגלה, ויהיו מי
סערה גדולה התחוללה בליבו של העי- לוי הצעיר. נפשו השתוקקה למעמקיה של תורת החסידות, ואולם היה ברור לו כי הדבר לא יתקבל בעין יפה בקרב בני משפחתו. )1794( ר' הילל נולד בשנת תקנ"ה בעיירה האוקראינית חומיץ. במהרה נתגלו כישרונותיו הכבירים, והוא כוּנה 'העילוי מחומיץ'. כבר בגיל שלוש- עשרה היה בקי בש"ס ובפוסקים, למד בספרי הקבלה והתפלל על-פי כוונות האריז"ל. אביו, ר' מאיר, היה חסיד צ'רנוביל. יום אחד ביקר בעיירה אחד מגדולי חסידיו של אדמו"ר הזקן, ר' זלמן זֶזְמֶר, רב העיר זזמיר (ז'ייז'מריאי, ליטא). הוא היה גאון ובעל מוח חריף. באותה שעה ישב ר' הילל בבית המדרש ולמד בחברותא. כשראו את ר' זלמן, החליטו השניים לגשת אליו ולתהות על מהותה של חסידות חב"ד. "האם החסידות היא ביאור לתורת האריז"ל?", שאלו. "טעות בידכם", השיב ר' זלמן. "תורת הקבלה והחסידות הן שני דברים". הוא הסביר להם מהי חסידות חב"ד, והדגים כמה מביאוריה העמוקים. ר' הילל החל ללמוד את ספר התניא, ובעקבות זאת ביקש לפגוש את רבנו הזקן. הדבר לא עלה בידו, ופעם אחת שמע את קולו אך לא ראהו. בתוך כך נסתלק אדמו"ר הזקן (בשנת תקע"ג), ואת מקומו מילא בנו, רבי דובער, המ- כונה 'אדמו"ר האמצעי'. השמועה על מאמרי החסידות העמוקים הנאמרים מפי אדמו"ר האמצעי הגיעה לאוזני ר' הילל, והוא החליט לנסוע לליובאוויטש. הוא סיפר זאת לרעייתו, והיא נתנה את הסכמתה. בתוך כך ביקרה האישה בבית הוריה וסיפרה לתומה כי בעלה מתעתד לנ-
(על-פי 'שמועות וסיפורים')
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online