בשבועות הראשונים מילא תפקיד כפול: הן כסמג"ד מחוץ לרצועה, והן כמפקד על הלחימה מבפנים. היו אלו שבועות קשים ואינטנסיביים, של יציאות וכניסות חוזרות ונשנות. לאחר מכן, נכנס למשימות לוחמה משמעותיות יותר בתוככי הרצועה. באחת הפעמים שיצא להתרעננות מחוץ לרצועה, קיבל את הבשורה שהראל החל לעמוד וזכה לשיחת וידאו עם תצוגת תכלית בשידור ישיר. "היו סביבו הרבה אנשים," שחזרה אופק את המעמד המרגש, "אבל הוא יצר סביבו שקט כדי להתרכז בהראל ובשיחה – וזה היה הדבר החשוב ביותר באותו רגע." , החליט, בעצה אחת עם 931 לאחר כמה אירועי דו"צ )ירי דו-צדדי( בגדוד המג"ד, כי שניהם יצטרפו ללוחמים בשטח. הם חילקו ביניהם את הימים, והצטרפו ללוחמים לסירוגין. במהלך המלחמה הציל כעשרים לוחמים ופינה בג'באליה ובשאטי, השתתף בכיבוש מוצב 931 עשרות פצועים, לחם עם גדוד " סיפר על ynet של חמאס ונחל עם הגדוד הצלחות רבות. בריאיון לכתב " 17 הגעגועים למשפחה ועל חילוץ פצועים תחת אש בהיתקלויות. "זו מלחמה, הכול חייב להיות מהיר ומדויק. אתה לא מפחד, לא חושב על שום דבר – רק להציל את מי שאיתך." יום שבהם לא התראו, נפגש דביר עם בני משפחתו, 50 בסוף דצמבר, אחרי והספיק להצטלם על הטנק עם בנו הפעוט. התקבל מידע מודיעיני משמעותי על חטופים חיים 2023 בדצמבר 27 ב- בדראג׳ א-תופאח. עת עברה החוליה הפיקודית בין שני בניינים, זיהה דביר פיר ממולכד שהופעל מרחוק ובשל העובדה שהיה כל כך קרוב אליו, ספג את מירב הפגיעה ונהרג. יומיים קודם לכן, בשיחה עם המג"ד, זכה לקבל את ההצעה שכה ייחל לה – להתמנות לסמג"ד מבצעית – ובכך קיבל אישור על עבודתו המעולה. (. בן 27.12.2023 רב-סרן דביר דוד פימה נפל בקרב ביום ט"ו בטבת תשפ"ד ) שלושים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית שבבית העלמין בבית שאן. הותיר אישה, בן, הורים וחמישה אחים. על מצבתו חקקו אוהביו את המילים: "אבא, בעל, בן, אח ומפקד. איש של אנשים. השארת חלל עצום שאף אחד לא ימלא". ספדה לו רעייתו: "אהבת חיי, החצי השני שלי. כמות הפעמים שדמיינתי את הרגע הזה מאז תחילת המלחמה היא אין-סופית, ולמרות זאת, אף אחד לא הכין אותי לדפיקה בדלת. אהוב שלי, אתה אחד למיליון. לא סתם אלוהים בחר לקחת דווקא אותך. הוא ידע שהוא לוקח את הבעל, האבא, הבן והאח הכי טוב. ... מַתת מוות של גיבור כי היית אחד כזה, ולא יכולת למות מוות אחר." אימו, דניאלה: "דביר שלנו, מצדיעה לך בדרכך האחרונה. תמיד תהיה חרות בליבי, בני בכורי. לקחתי ממך המון צידה לדרך. תמיד עזרת לי, תמיד הנחית אותי בכל בעיה, בכל שאלה, בכל סוגיה. התעייפת שם בעזה, ועכשיו תנוח. אני אוהבת אותך." חברו יוגב: "אחי אהובי, היית חלק מהלב שלי. עשית דברים גדולים, אבל מה שאזכור ממך זה איך שמחת מהדברים הקטנים. הסתכלת על מה שיש ועל מה שאפשר עוד להשיג. עכשיו יש לי מלאך פרטי שנמצא הכי קרוב לבורא עולם." כתבה דודתו שביט: "דביר שלנו, מעתה תיקרא גיבור של ישראל! ישראל, שכל כך אהבת; אמונה, שכל כך קידשת – לאהוב את הארץ הזו, את המדינה שלך בכלל ואת הצבא בפרט. הצבא שהיה מקור גאוותך, הצבא שהיה נס דגלך. היית גאווה לכל המשפחה. הלכת דרך, כל כך ארוכה. ... סיימת את ייעודך כגיבור ישראל, כמו שכל כך רצית להיות! נוח על משכבך ילד, גיבור של מולדת שלמה." סיפורו של דביר סוקר בהרחבה באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות. בני משפחתו התראיינו בערוצים השונים והאירו את דמותו וסיפורו. במהלך המלחמה הציל כעשרים לוחמים ופינה עשרות פצועים. השתתף בקרבות רבים ונחל עם הגדוד הצלחות רבות
דביר דוד פימה זוכרים את גיבור ישראל
הי"ד
– תפקיד מבצעי ומאתגר שבנה אותו מקצועית והעניק 53 המטה( של גדוד לו סט כלים נוסף. זמן קצר לפני שנכנס לתפקיד, הציע לאופק נישואים. בסיום תפקידו כקצין אג"ם, הוצע לדביר לחזור ולהתמנות למ"פ מסייעת, אך ויתר, ובמקום זאת הפך לסרע"ן )סגן ראש ענף( מילואים בבסיס צאלים. הוא אהב מאוד את התפקיד, שבמסגרתו הופקד על כל תחום המילואים של חיל השריון, ושגם אפשר לו לשהות יותר בבית ולתכנן עם אופק את החתונה המתקרבת. "לא נפרדנו גם כשהיה במרחקים ענקיים בכל הארץ," סיפרה, "וגם כשעבר בין בסיסים. הגעתי בגאווה לכל חור בארץ שהוא היה בו, כל כך אהבנו אחד את השנייה." , הם הקימו את ביתם בכפר יונה, ודביר יצא 2021 דביר ואופק נישאו ב- נולד הראל, ודביר 2022 ללימודי מינהל עסקים בקריה האקדמית אונו. במאי כמו נולד בעצמו מחדש. בשנתו הראשונה נשאר עם הראל בבית, במקביל ללימודיו, לקח חלק מרכזי ומשמעותי בגידולו והתחבר אליו בעבותות של אהבה. "הוא היה בן זוג מאוד מפרגן," סיפרה אופק, "איש משפחה טוטאלי, מגן ומגונן. הרבה פעמים לקח על עצמו יותר כדי לאפשר לי להתפתח ולהגשים את עצמי." את לימודיו סיים דביר בהצטיינות. דביר היה אדם טוב לב, רגיש וקשוח בעת ובעונה אחת, דעתן, אסרטיבי ומכוון מטרה. מפקד קפדן שכשם שדרש מעצמו את המקסימום, כן ציפה מחייליו להפגין את רמת הביצוע הגבוהה ביותר, ועם זאת, ידע גם להכיל אותם וללוות אותם בקשיים. "זיקית קראתי לו," אמרה אופק, "כי ידע להתאים את עצמו לכל מסגרת ולכל אדם שעמד מולו. היה את דביר של הצבא ואת דביר של הבית – ושניהם היו שונים מאוד זה מזה." הצבא, סיפרו בני משפחתו של דביר, זרם בעורקיו, וחלומו היה להתמנות 2023 לסמג"ד במסייעת, להתקדם בסולם הדרגות ולהפוך למג"ד. באוגוסט )"עזוז"( של הצמ"פ, בבית 198 החל את תפקידו החדש כסגן מפקד גדוד הספר לשריון שבמחנה "מגן סיירים" בחבל אילות, ונתן את כל כולו כדי להגשים את היעד. , בשעה שש 2023 באוקטובר 7 בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. משנודע לדביר על המתקפה, ניהל את הקפצת החיילים מביתם והחל להכין עימם את הטנקים של ההכשרות. בשלושת השבועות הראשונים של המלחמה המתין בדריכות לכניסה לרצועת עזה. עם תחילת הכניסה הקרקעית נמנה עם ראשוני הכוחות המתמרנים ולחם כתף אל כתף יחד עם )"שחם"( של חטיבת הנח"ל. 931 חיילי גדוד
דביר דוד גדל בבית שאן במשפחה שורשית שבה ינק ציונות ואת אהבת העם והארץ. בנם הבכור של דניאלה ושמעון ניסים. נולד בנר רביעי של חנוכה, ( בבית שאן. אח לאברהם )בר(, שלומי, אוראל, 5.12.1991 כ"ח בכסלו תשנ"ב ) נווה ועילאי. את לימודיו היסודיים למד בבית הספר "גלבוע", והמשיך לבית הספר השש-שנתי "אורט אמירים בית שאן", שם למד בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה. ילד וכנער שקט וטוב לב, בעל יושרה וערכים, שבצד שאיפתו להצלחה ולמצוינות ניחן ברוח התנדבות וברצון לסייע לזולת ולתרום לחברה. עוד כילד, סיפרו הוריו, נהג לסייע לחבריו עם שיעורי הבית, ובתקופת התיכון התנדב בבית החולים הסיעודי שבעירו – פעילות שזיכתה אותו בתעודת הוקרה. בתחום הספורט התמחה בריצה למרחקים ארוכים ואף השתתף כמה פעמים במרתון תל אביב. אוהד מושבע של קבוצת "מכבי חיפה" בכדורגל שליווה את משחקיה באדיקות ושמר לה אמונים כל חייו. בהיותו הבן הבכור, שימש עזר כנגדם של הוריו ומודל לחיקוי לאחיו. קשר מיוחד וקרוב היה לו עם אביו ששימש לו ידיד נפש, וכאיש צבא השפיע עליו עמוקות. עוד כנער צעיר ביטא דביר את רצונו לשרת כלוחם כדי להגן על המדינה ועל הבית, ובגיל שש-עשרה החל לצאת לריצות עם דודיו כדי להתאמן ולהתחזק. 460 , הוצב בחיל השריון ושובץ בחטיבה 2010 באוגוסט 1 עם גיוסו לצה"ל, ב- – בסיס הכשרת השריונרים בשיזפון. בתחילת הטירונות היה הלך רוחו שפוף מעט היות שקיווה להשתבץ לחטיבת "גולני", אך מפקדיו, שזיהו את הפוטנציאל הגלום בו, החליטו לקחת אותו כפרויקט ולהחדיר בו את האהבה לשריון. "הוא היה איש מיוחד מאוד," סיפר שגיא, ששירת איתו בטירונות, "חבר טוב שעוזר, תומך ודוחף. תמיד היה שם בשביל כולם." משימתם של המפקדים הצליחה מעבר למשוער, שכן כאשר הגיע דביר לשלב האימון המתקדם בשטח – כבר הפך הרומן שלו עם חיל השריון לעובדה מוגמרת, ורצונו להתקדם לפיקוד נסק לשמיים. דביר יצא לקורס מפקדים ובסיומו חזר כמפקד בצמ"פ. מפקדיו דחפו אותו לצאת לקצונה, והועידו אותו למסלול הייעודי לקצונה של חיל השריון, אף שלא הוכוון לכך מלכתחילה. כך, אחרי שני מסלולים שבהם שירת כמפקד יצא לקורס קצינים ולהשלמה חילית שלאחריהם שובץ כמפקד מחלקת )"סופה"( – מהפלוגות 53 מרגמות בפלוגה המסייעת )פלמ"ס( בגדוד המבצעיות הראשונות בגדוד שריון שתפקדה כפלוגת חי"ר )חיל רגלים( ייעודית. את החששות, כיצד יתקבל בפלוגה שמעולם לא שירת בה, הפיג כבר ביום הראשון ב"שיחת איפוס" שערך לחיילים, שבמהלכה הבהיר כי יהיה המפקד הטוב ביותר שיכלו לאחל לעצמם. ואמנם, דביר תואר כ"מפקד
מדהים" וכבש את ליבם של פקודיו. יחד עימם עשה את ההסבה לחי"ר, השלים את ההכשרה וקיבל את סיכת הלוחם של "מסייעת שריון". , שימש דביר סגן מפקד פלוגה 2014 במבצע "צוק איתן" ברצועת עזה בקיץ בקורס מ"כים )מפקדי כיתות( של הפלוגה המסייעת, וכעבור חודשים אחדים 4 )"סער"( – גדוד של טנק מרכבה סימן 74 מונה לסגן מפקד פלוגה בגדוד )עוצבת "ברק"(. 188 בחטיבה 2015 . אז, חש צורך בשינוי, ובנובמבר 74 למעלה משנה שירת דביר כסמ"פ השתחרר מצה"ל. כמו שדרש מעצמו את המקסימום, כן ציפה מחייליו להפגין את רמת הביצוע הגבוהה ביותר, ועם זאת, ידע גם להכיל אותם וללוות אותם בקשיים לאחר שחרורו עבר לגור בהוד השרון והחל לעבוד בהוסטל עם נערים שהוצאו מהבית בצו בית משפט. בנוסף, מאז הפך לקצין נטל חלק במיזם לעידוד גיוס בני נוער לשירות משמעותי שקיים בית ספרו "אורט אמירים", הגיע בקביעות ל"פאנל הבוגרים להכנה לצה"ל" שבו סיפר לתלמידים על הדרך שעבר ועל הערכים שהקפיד להנחיל לחייליו – נתינה ואהבת המולדת. הוא נהנה מהעבודה שאפשרה לו להביא לידי ביטוי כישורים נוספים ואת אהבת ההדרכה, אלא שלא בנקל היה צה"ל מוכן לוותר על יכולותיו המבצעיות וניסיונו הפיקודי בחיל השריון. לנוכח המחסור במפקדי פלוגות הוצע לדביר לחזור לחיל, ולשמש מפקד פלוגה. לאחר התלבטות נענה בחיוב וכך, כשנה וחצי לאחר שחרורו שב והתגייס לשירות בצבא הקבע, מונה למ"פ )עוצבת "בני אור"(, ופיקד על טירונים בבית 460 )"מגן"( שבחטיבה 195 גדוד הספר לשריון. בטיול שערך הגדוד לכנרת פגש את אופק, ששירתה בגדוד כמש"קית עלייה. מבטיהם הצטלבו, ומשהביע פליאתו שעד כה לא ידע כי הם משרתים באותו בסיס, ענתה לו: "אל תדאג, אנחנו עוד נכיר." לאורך ארבעת החודשים שבהם שירתו ביחד, שמרו בסוד את מערכת היחסים, מה שהניב הרבה רגעים משעשעים. סיפרה אופק: "כל המש"קיות קראו לו 'המ"פ הנחמד', כי דביר היה היחיד שהתייחס אליהן ודיבר איתן בגובה העיניים." גם חייליו העידו כי למרות דרגותיו, היה המפקד עם הכי פחות דיסטנס שהכירו אי פעם.״ . בתפקיד זה 1 בתפקידו הבא, כיהן כמ"פ בבית הספר לקצינים שבבה"ד פרח, אהב את הצוערים שלו וטיפח אותם. בהמשך מונה לקצין אג"ם )אגף
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online