אורה שושן
עובדת סוציאלית, מטפלת משפחתית וזוגית.
לזוגיות ומשפחה בבית שאן והעמק חיבורים אורה שושן, ראשת מרכז משפחה
לעורר את התקווה
לאורה. איך מטפחים את התקווה, במיוחד במציאות מעורערת ובימים של מלחמה ממושכת? צריך לדמיין חזון ולפרוט אותו לייעדים, לתוכניות ולדרכי פעולה. "אם תרצו אין זו הגדה" ולכן צריך למצוא בעצמנו את הכוחות והמסוגלות לעשות את זה. כשיש רצון אז יש דרך. אנחנו צריכים כל הזמן להחזיק בראש שלנו תמונה שיהיה טוב יותר. הסיפור פה זה להיות אקטיביים בתהליך. השנה אנחנו פוגשים את התקווה במ־ קומות כואבים, לא צפויים ומעוררי השראה. בהלוויות ובשבעות, באנו לחבק ולחזק ויצאנו יותר מחוזקים. נחשפנו לחיילים רבים כל כך שנפ־ צעו במלחמה, נטולי גפיים, ודווקא הם אלו שהולכים עכשיו לחיילים שזה עתה נפצעו ונוטעים בהם תקווה. אז תקווה זה שריר שצריך לתר־ גל אותו. הצורך לשמח ולמלא אחד את השני באנרגיות טובות, בחשיבה חיובית, בתקווה. זה יכול להיות במ־ עלית, בסופר או בתחנת הדלק, בכל רגע שלנו בחיים. תרגיל: בואו נשתעשע בדמיון בתרגיל של ה"אני המיטבי". כתבו איך אתם רואים את עצמכם בעוד חמש שנים. כתבו את ה'אני האידיאלי' בעיניכם, שיכול להיות הכול. אין שום מניעה פנימית או חיצונית שמפריעה לכם בדרך ותכתבו את גרסת החיים שלכם הזו בפירוט. כשסיימתם לכתוב, דמיינו שיכול להיות אפילו פי חמש טוב יותר ממה שכתבתם – וכתבו שוב. השיר הלאומי של השנה: "ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב
קרים הם: – הצבת מטרות קונקרטיות עוזרות מטרות לנו לחתור קדימה, גם בזמנים של קושי. – לייצר כמה שיותר דרכים להגיע נתיבים למטרה כדי לא להיתקע כשהדרך הראשית חסומה. – גיוס אנרגיה לפעולה, הכוח המניע במיוחד כשזה נראה בלתי אפשרי.
במשנתה של ימימה אביטל, התקווה נובעת מהיכולת להכיר בטוב ובמהות הפנימית של האדם. גישתה, הידועה כ"חשיבה הכרתית", מלמדת את התלמידים להתבונן בעצמם ובזו־ לת מתוך פרספקטיבה שאינה נשענת על בי־ קורת ושיפוט אלא על הבנה והכלה. הכרה זו עוזרת לראות את העולם ואת חוויות החיים באופן מעמיק ורגוע יותר, שאפשר לבחור לפעול בו מתוך מקום של שקט פנימי ולא מתוך השפעות העבר או חוויות כואבות. ימימה טענה כי התקווה מתחזקת דרך פיתוח "שריר הלב" – חיבור פני־ מי לרגש ולתחושות ליבו של האדם. לפי גישתה, כאשר האדם מתבונן בעצמו מתוך קבלה עצמית ומתוך ידיעה שיש בו טוב מהותי, הוא מפתח ביטחון ושקט פנימי המובילים אותו לשחרור ולהתחדשות. בניגוד לחוויות שמקורן בפחד או בכאב, הבחירה בת־ קווה משמעה בחירה במודעות חיובית שמובילה לפעולות שנובעות מהטוב הפנימי. היבט נוסף שימימה מביאה בהק־ שר של התקווה הוא ההכרה במיותר - היכולת להפריד בין תחושות ומ־ חשבות חיוביות ובונות לבין "עומסים" ור־ גשות שליליים שאינם משרתים את האדם. תפיסתה מאתגרת את האדם להבחין ב"דיוק" ברגשותיו, כלומר, להישאר עם מה שמדויק ומתאים לרגע הנוכחי. מה נותן לנו תקווה? ואיך אפשר למצוא אותה גם כשהכול נראה חשוך? מה היו בש־ בילכם רגעים של תקווה השנה? מה הדבר הכי קטן שאתם יכולים לעשות היום כדי לג־ רום למחר שלכם להיות טוב יותר? אם הייתם יכולים לפגוש את עצמכם בעוד שנים – מה הייתם אומרת לעצמכם היום? 10 מה הקשר בין היכולת שלנו לטפח תקווה לבין היכולת שלנו לדמיין עתיד ולהיות מחו־ ברים למי שנהיה בעתיד? אז המרכיבים החיוביים לתקווה על פי מח־
אספר לכם על רגעים קטנים של תקווה שאספתי ממשאל קצר שעשיתי: ראיתי אבא חרדי יושב בבית קפה עם בת שלבושה בחו־ לצת בטן, מישהו רץ אחריי והחזיר לי את הארנק, ראיתי חייל מגן על תינוק באמצע הדרך כשנשמעה אזעקה, אנחנו דתיים והש־ כנה דפקה בדלת בשבת להודיע לנו שהח־ טופים חזרו, עומדת בשירת ההמנון הלאומי ושרה את 'התקווה' וזה מעורר בי התרגשות ודמעות, ועוד. תקווה, היא לא רק להאמין "שיהיה בסדר", אלא היא גם האופטימיות שיהיה טוב. אבל יותר מזה, תקווה היא תוכנית, היא דרך פעו־ לה שאני מתכוונת לפעול לפיה כדי שיהיה טוב. יש דרך, והמציאות ברת שינוי וראוי ללכת
ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב ותמיד יהיה לי רק טוב..."
(אלייצור, תמיד אוהב אותי)
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online