שירי גורמן חברת כפר רופין 5- אמא ל
מנהלת מכינת העמ"ק מלמדת חשיבה הכרתית וזהות יהודית.
פרשת השבוע
054-5423281 | שירי גורמן
פרשת אמור המנחה שפותחת את ספירת העומר – היא משעורים, אשר מקובל לזהות אותן כמזון לבהמות, ואילו המנחה שסוגרת את הספירה היא מנחת שתי הלחם שעשויה מחיטים – זו המנחה החדשה. ועל גבי הקו שמחבר בין שתי הנקודות מי שהתחדש אלו אנחנו. מה הוא הכוח שמחדש אותנו? ההבנה כי
כמו שהשבת היא תכלית ששת ימי המעשה, כך הגעת עם ישראל לארצו ושגשוג בה הם התכלית של יציאת מצריים. לא במקרה אנו מצווים לס־ שבתות, ולא כתוב רק– ספרו 7 פור ימים. השבת אמורה להיות זמן 50 שבו נזכר בתכלית שלנו, לא הפי־ זית הממשית אלא הרוחנית והערכית.
אנו מצויים במסע מפסח לשבועות, וצועדים במעלה ספירת העומר. הס־ פירה נפתחת במנחה ומסתיימת במ־ נחה, ובין שתיהן אנו עוברים תהליך של בירור הייעוד והמטרה שלנו, כפ־ רטים וכעם. הציווי לקיים את הספירה מופיע בפ־ "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת רשה שלנו –
העצירה עוזרת לנו להזכר מי אנחנו, ומה חשוב לנו. אנו עוצרים את כל כוחות היצירה שלנו כדי להכיר במי שיצר הכל. הרב קוק מדבר על התח־ דשות בתורה בספרו אורות התורה (פרק ט, ה) ..." ויש לו לכח היצירה לה־ תמיד, ולהתגבר עד אין קץ, להרבות חיים ומציאות לטו־ בה." ..."כמו כן צריך להרחיב ולחדש כראוי בכל חדושי
הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת- עֹמֶר הַתְּנוּפָה: ש ֶׁבַע ש ַׁבָּתוֹת, ִתְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַש ַּׁבָּת הַש ְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרו חֲמ־ שִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה (ויקרא כג, טו). חֲדָש ָׁה, לַה'" הרש"ר הירש התעכב על המצווה הזו והעניק לנו תו־ בנה כלכך מיוחדת ויפה לגבי המהות של ספירת העומר. הרגע בו אנו מצווים לספור הוא רגע שניתן היה לראות בו שיא של תהליך – אנו אחרי חג החירות, חוגגים וזוכרים
העולם, בדברים טבעיים ובמלאכות, כי כל פעל ד' למענהו, וצריך להיות אוהב את הבריות ורוצה בקיומם וב־ שכלולם, ודעה זאת מביאה לאהבת השם יתברך" בין תנופת עומר השעורים לבין ביכורי קציר החיטים עומדת ההש־ תתפות שלנו בתוך עולמו של הקב"ה. "אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה" (משנה "אִם אך כמובן גם ש- אבות, ג, יז) הלחם שאנו אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח". אופים הוא המנחה בחג השבועות, כי ללא קיומו של עם שמסכים לקבל את התורה – לא היה למי לתת אותה וב־ עיקר לא היה מי שיחיה לאורה ויחדש אותה. שבת שלום!
בלי היציאה מעבדות לחירות לא יכו־ לנו לקבל את התורה, ויחד עם זאת אין אנו בני חורין אמיתיים עד שלא קיבלנו אותה. השעורים הן חומר גלם שלא מיועד לבני האדם, ואלו לחם החיטים הוא יצירה אנושית של הפיכת גרגירי החיטה – ללחם. כך מבקשת מאתנו התורה לפעול עם מה שאנו מקבלים בה – לחבר חיבורים, לחדש חידושים ולהשתמש בכוחות היצירה שלנו כדי להפוך ל"ממלכת כהנים וגוי קדוש". לא במקרה אנו קוראים בפרשה ששתי המנחות בתחילתה ובסיומה של ספי־ רת העומר מוכרחות להיות מתבואת הארץ בלבד.
להודות על חירותנו, ואנו עצמאים בארצנו, עובדים את אדמתה ונהנים מתבואתה ומפריה. הרגע שאחריו היינו אמורים לנוח כי "הגענו" הוא הרגע בו הקב"ה מוציא אותנו למסע. אנו למדים מכך שהחירות שזכינו לה בפסח, ואף העצמאות לחיות בארצנו הן לא היעד. הן נקודת המוצא. מה הוא אם כן היעד אליו אנו צועדים? מתן תורה כמובן! אומרת לנו התורה – יש לכם משימה מיוחדת בעולם, איפה שכולם עוצרים – אתם רק תתחילו, איפה שיש תו־ צאות גשמיות וחומריות – כמו קציר אתם תצאו לחפש תוצאות רוחניות, התעלות ועליה בסולם.
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online