אירועים יומן
משה סידי חכם סידי /
לא תיקן....
אבל מה שכן בסופו תרימו ראש לראות מה • זה סיפור שאתם לא תאמינו לו.. זה ברור לי עושה השכן שלכם....
ה
נה מראש אני מזהיר. מדובר בקטעים קשים מאוד לצפייה,
או במקרה הזה לקריאה. זה יקרע לכם את הצורה. את חלק מכם זה ירדוף בחלומות או לפחות על הרצפה... אתם תראו אותם זה בכל מקום. אתם תתגרדו וגם אם לא, אתם תגרדו עצמכם מהמיטה תוך הליכה מלווה בנעל בית בעלת סוליה כבדה, משמע הייתם לוחם אמריקאי בווייטנאם שמחכה שהוייטקונג ייצאו לו מהחורים... כך גם הם יצאו מהחורים. אבל לא מהחורים אצלי בבית, אלא מהחורים במקום אחר. שום קשר אליי. הסוף המחריד הוא שלמרות שלא הוזמנו והעדיפו “להתארח” בבית אחר, הם כן הגיעו אליי לחופשה מאולצת ו”צניחה שכוללה “טיסה” חופשית”, מגובה למרפסת. מבולבלים? יופי. מה זה מבולבלים, זה כלום. אני הייתי אחוז אימה. או לפחות תהיתי מה האחוז של האמא של השכן במקצוע העתיק ביותר (מיד תבינו). יאללה להסבר. אבל אני מודיע שאני ממליץ לבעלי, ובעיקר לבעלות, לב חלש, לעצור פה, לעשות אחורה פנה בעין ולעבור לעמוד ההורסקופ בהמשך שם תתפללו לטוב... תזדקקו להרבה מזה בהמשך.... הקיצר (בפסקה השלישית להגיד, הקיצר” זו רמאות ספרותית...). הקיצר (רמאי) ניקיתי את הבית. זה היה היום
וזה רק חלק קטן...
הזה בחודש אצל הגברים, שאצלי מגיע פעם בכמה חודשים. קמתי והחלטתי שאני היום מנקה. מה זה מנקה, הגעתי לחורים שלא ידעתי שקיימים אצלי בבית.. לא במקום אחר (אין לכם בושה, אין...על מה חשבתם?) הייתי מאושר. גבר שהבית שלו נקי זה עולם אוטופי שקיים רק בארצות של חדי קרן. צילמתי, העליתי לאינסטגרם, לפייסבוק לטיקטוק, הכל בטיק טק. הרגשתי כמו חתן ביום חתונתו (טוב. זו דוגמא נוראית, אבל הבנתם... אז לפחות לא ביום חתונתי). אחרי שעתיים החלטתי שהגיע הזמן לצאת למרפסת עם קפה מריח מבית מצוחצח... אומנם היא ישנה המרפסת, אבל גם אני ישן, אז מה. זה לא מלמד עליה כלום. גם לא עליי. יצאתי
ולא זיהיתי אותה, אותם כן זיהיתי. הסתבר שעשרות ג’וקים, או תיקן בשפת אלה שאין לה מהסוג הזה בבית, שרצו במרפסת. אבל לא מהזן הקטן. זה היה ג’וק מסגו “ג’אקו”, כאילו זה מעיד על גודלו (נו כמו תוכי ג’אקו”, מה לא הבנתם?). הם נפלו לי מהסככה גם. מאחר ואני גבר גברי, ג’וקים זאת לא החיה שממנה אני חושש. אבל הכמות שלהם הייתה לא אנושית. גם עבורם. הייתי בטוח שהניקיון הזה שעשיתי הוציא אותם מהחורים האלה שלא הכרתי. אבל גם אם תיגשו לפסקה הבאה, לא תאמינו מאיפה הם הגיעו... נשבע לכם בכל המדבירים שאתם מכירים... הרמתי ראשי לראות מדוע הם צונחים לי מעל הראש, ואז ראיתי את המחזה ההזוי ביותר . 56 שנות חיי, בואכה ה- 55 ב- שזה בגימטרייה נ”ו.. בחיי נו נו נו.... נו? נמשיך? ברור. אבל זה באחריותכם כי אח”כ כבר לא תחזרו לשפיות שאתם מכירים.... חשכו עיניי ממה שראיתי, אבל לא מהצבע של הג’וקים. השכן, זה הבלתי נסבל מהוועד, שגר מעליי החזיק באופן לא תקין, תיקן אחד ועוד אחד. וכן, נשבע לכם במיטב האבות, שהוא
זרק אותם לפי סדר האלף זין... אל המרפסת שלי. המבט בעיניי דמה לאיש שרואה את הכותרות בעיתון של מחר.. על מה שאעשה לו... המבט בעיניו, כשראה אותי, היה של תרנגולת שראתה את השוחט. המילים והצעקות שנאמרו אח”כ מצידי, והסליחה והתירוצים (“שברתי כיור והם יצאו”.. אהה וואלה? אולי אשבור לך את הראש ונראה מה ייצא?) שנשמעו מצידו הם מעבר למילים. אין לי מילים לתאר את המילים הללו, אבל אתם תשלימו בדמיון. אשתו יצאה וכמעט זרקה גם אותו למפרסת שלי (כאילו לא ידעה, הפילה הכל על בעלה שהפיל הכל אצלי), הסוף היה שהוא ביקש לרדת לאסוף, ואני העדפתי בכדי שזה לא יהיה הסוף, שלו, לאסוף בעצמי... מאז נעלמו עקבותיו. פה ושם אני מוצא עוד עקבות של תיקן שעוד נאחז בחיים בכל הכח תוך שהוא אוחז בנשימותיו האחרונות. בבלטה אצלי.... דבר אחד בטוח. השכן הזה לא יראה ממני תשלום ועד לעולם... מצידי שיחייב את אלה שגרו בבניין מאחורי הכיור שלו.
הסתבר שעשרות ג’וקים, או תיקן בשפת אלה שאין לה מהסוג הזה בבית, שרצו במרפסת
22
949 גיליון 02.06.23
www.ashdodonline.co.il
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online