אורה שושן
עובדת סוציאלית, מטפלת משפחתית וזוגית.
לזוגיות ומשפחה בבית שאן והעמק חיבורים אורה שושן, ראשת מרכז משפחה
פניאל – הברכה שבמאבק
התהליך, להקשיב לגוף, לתת מקום לכל תחושה. ימימה אומרת "לאט לאט זה הכי מהר", ומלמדת אותנו להאט. במקום לרוץ קדי־ מה, להיות עם מה שיש. יעקב מזכיר את ערך ה'עצירה'. הדרך עצמה חשובה לא פחות מהיעד, ולעיתים דווקא בעצירה מתגלים עומקים שלא היינו מבחינים בהם אם היינו ממהרים. יעקב מתאים את עצמו לקצב של הילדים שלו. זה קצב שפועם עם הבית, קצב איטי. יש מצבים שצ־ ריך פשוט לנשום, להשתהות ול־ נכוח בהם. קהלת אומר "לכל זמן ועת לכל חפץ" (ג', א'). יעקב, במאבקו ובבחירתו להאט, משקף את חשיבות שמירת האיזון שבין הגוף לנפש. הדרך היא הפתרון המאבק של יעקב עם המלאך ות־ נועתו האיטית לאחר מכן מלמדים על כוחו של תהליך. בחיי היומיום אנו עלולים לא פעם למצוא את עצמנו מתוסכלים, רוצים כבר "לפתור" דברים, לסמן "וי" שביצענו, שהספקנו, שהצלחנו. אבל יעקב מזכיר לנו שלעיתים הדרך עצמה היא הפתרון. המאבקים הפ־ נימיים, הכאבים והשאלות שעולים תוך כדי התהליך ושתובעים מאיתנו התמו־ דדות – הם כולם חלק מהמסע. כמו יעקב, גם אנחנו מוזמנים "להת־ נהל לאיטנו" – להוריד הילוך, להקשיב לגוף ולנפש, להתבונן ולגלות את הבר־ כה הטמונה בכל רגע. המאבק שלנו עשוי להשאיר צלקות, אבל הוא גם פוקח את עינינו לגלות אור חדש. מתוך ההכרה בפגיעות שלנו, אנו מגלים את העומק האמיתי של הנשמה. "רק על עצמי לספר ידעתי, צר עול־ מי כעולם נמלה" כתבה רחל, אך עלינו לזכור כי גם עולמנו הפרטי הוא עולם ומלואו.
ומתעקש שהמלאך יברך אותו. מצד אחד נותרה בו נכות כתוצאה מהמאבק, ומצד שני הוא מזהה בנקודת הקושי הזו הזדמ־ נות לברכה ולצמיחה. זו הסתכלות חדשה – הצליעה אינה סמל לכישלון, אלא עדות למחיר שגובה השי־ נוי. זו הכרה בכך שהצמיחה שלנו אינה מושלמת. כל התקדמות רוחנית מותירה
בפרשת וישלח, מתארת התורה את יעקב אבינו ברגע של עוצמה פנימית ומורכ־ בות נפשית. לאחר המפגש הדרמטי ומו־ רט העצבים עם עשו, אומר יעקב: "יַעֲבָר ָנָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּו וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְל־ דִים..." (בראשית ל"ג, י"ד). הביטוי "אתנהלה לאיטי" מזמין אות־ נו להתבוננות מעמיקה על תנועת הנפש של יעקב באותו רגע, ובפרט על הקשר שבין המאבק שהיה לו עם המלאך לבין המסר הרוחני שהוא מעביר כאן. מאבק המלאך כתהליך פנימי המאבק של יעקב עם המלאך, המ־ תואר קודם לכן בפרשה, הוא אחד הרגעים המרגשים והעמוקים בתורה. מְעבר למאבק הפיזי, מתחולל כאן תהליך נפשי־פנימי. בדומה ליעקב, גם אנו בחיינו מוצאים את עצמנו נאבקים עם חלקים בתוכנו או מת־ כחשים להם – לעיתים זהו הפחד, לפעמים זו הבושה ולעיתים זוהי שאיפה עמוקה להתקדם ולהשתנות. ש � ) מאפ Focusing ( שיטת ההתמקדות ( רת לנו להביט על המאבק הזה בעיניים חדשות. המלאך יכול לייצג את "תחושת הגוף" – הרגשה פנימית שמזמינה אותנו לעצור ולהקשיב. יעקב לא מנסה להדחיק את קולו של המלאך, אלא הוא מתמסר למאבק הזה ונותן לו מקום. דרך זו מזכי־ רה את תורת ימימה, שמדגישה את הצורך להיות בנוכחות עם מה שמרגישים, לזהות את ה"חסימות" ולתת להן שם. כפי שי־ מימה אומרת: "כשאדם פוגש את עצמו, באה המנוחה והבהירות." יעקב, במאבקו, מעניק מקום לכל תחו־ שותיו – הפחד, התקווה והכאב – וכך מצליח להגיע לשינוי עמוק. לצאת צולע, אך מבורך יעקב יוצא מהמאבק הזה כשהוא צולע
בנו סימנים, ולעיתים גם פציעות. אך בדיוק במקום הזה יש שפע, יש ברכה. בתוך השבר ובתוך ההכרה במגבלותינו, מתגלות העוצמות האמיתיות הטמונות בנו. הרב קוק כותב: "הנשמה מתגלה על ידי שברונותיה; הכאב מראה את עומק חייה." מאבק יעקב אינו בא כדי להש־ מיד את "האויב", אלא כדי להאיר את החלקים החשוכים שבתוכו. יעקב מלמד אותנו שאין בושה לצאת ממאבק עם צל־ קות. להפך, אלו הם סימנים המעידים על המסע הפנימי שעברנו. תנועת הנפש – "אתנהלה לאיטי" לאחר המאבק, יעקב בוחר להתנהל לאיטו. יש כאן יחס של עדינות וחמ־ לה כלפי עצמנו. אחרי רגעי מאבק, לא צריך למהר. יש לאפשר לנפש לעכל את
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online