קרן קופל
קצת אוכל, קצת העצמה נשית, קצת סיפורים אישיים והמון אודם ושמחת חיים.
שווארמה ואודם
054-4293305 ? רוצים שקרן תבוא לאכול אצלכם ותספר לכולם איך היה
לא מסעדה - אבל טעיםםם..
היום כמחנכת בעצמי אני מאמינה גדולה ב"חנוך לנער על פי דרכו". ולמה זה? כי אם היו נותנים לו כבר אז לעשות בדיוק את מה שהוא אוהב - בית הספר היה מספק חוויה אחרת לגמרי מבחינתו. ונכון שמתמטיקה, אנגלית ושפה זה חשוב, אבל יש עוד כל כך הרבה תחו־ מים בהם ניתן להצטיין ולהרגיש בעלי ערך, וחבל שלתחומים אלו יש פחות ביטוי בבתי הספר כיום. אבל אין מה לדאוג - לסיפור הזה יש סוף טוב..: בערך הוא גילה את עולם 16 בגיל הבישול, כשהצטרף לצוות באולם שכבר נסגר מאז - היכל בנימין. אז עוד לא חשבו על ההסיינדה. שלומי עבד במטבח שנים רבות, למד, הבין את סודות המטבח והפך בעיני לאחד השפים הגדולים באיזור. את אולמי ההסיינדה שלומי כבר פתח כשף, מאז אינספור אירועים עברו בין ידיו וגם אינספור מנות. הילד הצעיר שאף פעם לא למד באף בית ספר לבישול הפך לשף מחו־ נן שממציא אינספור מנות מטורפות וטעימות בצורה בלתי רגילה, משלב מטבחים שונים, מזרח עם מערב, טעמים מיוחדים והכל.. אבל באמת - יוצא לו טעים! אז הפעם - אין לי מחירון... אתם תחליטו כמה אתם שמים במע־ טפה, אבל אם יש לכם אירוע שם עשו טובה ותזמינו גם אותי...
אתם תקראו לי משוחדת... אני לא.
זו אומנם לא מסעדה לפי הספר אבל כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב לכם על אולם אירועים פה בעיר, שלטעמי האישי מכתיב את הקולינריה באזור. גילוי נאות - אני שונאת אירועים. בשמונה בערב - המקום היחיד בו בא לי להיות זה במיטה מתחת לשמיכה... אי אפשר לפתות אותי במסעדה, סרט או הצגה. אני בדרך כלל הולכת רק כי חייב ורק אם למחרת יש לי יום חופש... מי שמסתכל על החיים שלי רגע מהצד, בטוח שאני נמצאת בבילוי אינסופי, האמת היא שאני הכי אוהבת להירדם בתשע. כבר בשמונה אני נכנסת למיטה, רבע סדרה או מבט קל לחדשות, והעיניים נעצמות לי. במיוחד בחורף.. לכן, כשמזמינים אותי לאירועים, אני בדרך כלל מעדיפה לשלוח מעטפה ולהמשיך בשיגרת השינה הכה מבור־ גם 26 זה לא גיל 46 כת שלי, כי גיל אם הייתי רוצה... כך לפחות אני מתרצת לעצמי כל לילה רגע לפני השינה. כל הקלפים נטרפים ברגע שאני מוז־ מנת לאירוע בהסיינדה. זה לא עוד אולם רגיל בעיני. השפע, הטעמים המיוחדים, ההשקעה במנות, בחידושים. לפעמים אני מתאכזבת מעצמי שאין לי כל כך הרבה מקום בבטן כדי לט־ עום הכל. ומי שמכיר אותי טוב, בטח אומר
לעצמו עכשיו - אחיה הקטן הוא השף שם, ברור שהיא תאהב.. אבל מי שמכיר אותי עוד יותר טוב, יודע - זה לא עובד כך אצלי. זה באמת פשוט טעים. ומי שאכל - יודע. ולתחילתו של הסיפור.... קיבלתי מתנה לבת 12 כשהייתי בת המצווה - אח. שעות רבות הייתי יושבת מול העגלה שלו ומשגיחה. לא כל כך הבנתי אז על מה, אבל זו היתה המשימה שאמא שלי נתנה לי, ואני מילאתי אותה נאמנה. אחי הקטן גדל להיות ילד שובב במיוחד. בכל הזדמנות הוא היה נופל ונפצע. אינספור ביקורים בבתי חו־ לים ותפרים שונים ומשונים עד שהוא גדל... גם בבית הספר השובבות לא פסחה עליו והוריי היו נקראים לבית הספר חדשות לבקרים. לצערנו הוא לא סיים יב' שנים.
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online