החיבור לאמת הפנימית
יעוץ זוגי
אושרה רובינסון יועצת זוגית, מכינה זוגות לפני נישואים ולפני לידה, מרצה בנושאי זוגיות והורות
שושנה אלון יועצת לרפואת הנפש ומלווה נשים לגילוי העוצמה הפנימית
"מלאו אסמינו בר ויקבינו יין, בתינו הומים, הומים מתינוקות" (פנחס לנדר) אז ב"ה, עוד משהו שהמלחמה הזו הביאה עמה, זה חדרי לידה מלאים, תינוקות בכל מקום והמון שמחה לבתים. וואו ולידה, מה שלידה עושה לנו! אושר ענק, התרגשות ואהבה בלי תנאים ולצד זה ישנם גם לא מעט קשיים. מחקרים שנעשו ג � מהזוגות שמת 13% בנושא מראים כי כמעט רשים, יתגרשו בעקבות הולדת הילד הראשון. כמובן שגם אחרי לידות נוספות, אנחנו מרגישים את אותן הרגשות ולפעמים אך חזקות יותר, כבר הצלחנו להגיע לאיזון, משפחתי וזוגי, שמופרים ע"י הגעת האושר החדש. העייפות, החוסר באינטימיות זוגית ומינית, ההתמקדות בתינוק ועוד גורמים נוספים, הם אלו שמפרים את שלוות המערכת הזוגית שהייתה עד כה. השינויים בתא המשפחתי, מושפעים מסיבות שונות כמו מטענים שאנחנו סוחבים מהבית, אופי התינוק, תמיכת הסביבה, העבודות של כל אחד מבני הזוג, התאוששות מהלידה ועוד סיבות רבות ושונות. האתגר הענק הוא, לשלב את התפקיד כהורה עם הקשר הזוגי. מה אני מציעה? נתחיל בזה, שנזכור שזה נורמלי לחלוטין - שכולם (גם אלו, שהתמונות שלהם ברשתות החברתיות, הכי שמחות ומושלמות) עוברים את זה ושהכי חשוב - זה זמני. כל הטלטלות ומצבי הרוח, שמועצמים אפילו יותר כשאנחנו חווים עייפות גדולה, הם טבעיים ולגיטימיים לחלוטין. אחרי תקופת התאוששות - שמשתנה מזוג לזוג - דברים יתחילו להיראות אחרת. שנית, חשוב לזכור שדברים לא יסתדרו מאג ליהם, אם לא ננסה לשמור על "כללים" ברורים. אם לא נזכור להתנצל שפגענו, אם לא נזכור להודות כשצריך ואם נתנהג אחד לשנייה בצורה לא מכבדת, כדור השלג לא ייעצר - אלא ילך ויגדל. ודבר אחרון, אני ממליצה על הכנה זוגית. הכנה טובה לקראת הולדת הילד והמציאות החדשה אליה נכנסים, יכולה להוריד את רמות החרדה, חוסר התקשורת והקשיים. אם אתם לקראת/אחרי לידה, או שיש לכם חברים/משפחה שבדרך, אתם יותר ממוזמנים ליצור איתי קשר ולקבל את הכלים, שיעזרו לכם לשמור על הזוגיות שלכם בתוך הסיטואציה המדהימה החדשה. ואגב, זה מתאים לכל זוג, בכל שלב, ללא קשר למספר הילד הנולד.. זוגיות לאחר לידה
קליפה - לפי ההבנה האנושית היא קליפת הפרי, קליפת העור וכו׳.., בעולם החסידות קליפה היא עדיין כיסוי, אך כיסוי במובן השלילי המכסה את נשמת האדם מחוויות החיים הטובה. כיצד נוצרת הקליפה? ממעשים רעים שלנו הנוגדים את ההנהגה התורנית/בריאותית, והיוצרים שיבוש מערכתי/ רוחני שאדם שאינו ער/מודע פשוט חי חיים שלמים בסבל רב. המעשים יכולים להיות של האדם עצמו וגם של הוריו. כיצד ניתן להסיר קליפה? תלוי בעובייה. כלומר: כשם שלא ניתן לקלף פומלה באצבעות, כך לא ניתן להסיר ״קליפה״ עבה שהצטברה על נפשו של האדם החוטא (המחטיא את מטרת חייו - להיות אור ושמחה) באמצעות מעשים ״עשר אצבעות״. דרושה כאן התערבות (ממש כמו התערבות הסכין לקילוף הפומלה) של ניסיונות לא פשוטים במציאות אשר תפקידם לראות עד כמה האדם משווע לזכך את נפשו. ואומר: כגודל הסבל שאדם עובר בחייו גודל הקליפה שנערמה על נפשו. 'חזרה בתשובה' - מצילה במעט ומכניסה למסלול אך לא מסירה את כל הקליפה, היא רק מתחילה את תהליך הקילוף. מה שממרק את האדם זה העמידה בניסיונות שהשם שולח לו פעם אחר פעם. וניסיונות שבהם הוא נכשל בעבר, בדיוק בהם השם מנסה את האדם. נפל - חוזר להתחלה. כמו משחק ״הסולג מות״. עולים עולים עולים ובדיוק בעליה ממתין ״הנחש״ - הניסיון, לא עמד, האדם נופל להתחלה. ."player" כן, להיות אדם טהור וראוי דורש טוהר המידות אבסולוטי, דורש להיות אדם רציני לא המילה 'קליפה' אמנם מתחילה באות ק׳, אך נשמעת כ- 'כלי פה'. ואומר: כי עפ״י תורת החסידות האדם הוא כלי קיבולת לאור שצריך לעבור דרכו מן הבורא אל העולם. מהו האור? שמחת האדם. מה שחוצץ בין האור האלוקי הממאן לצאת דרך האדם אל העולם הוא הקליפה. על כן, כדאי שנבחן כל אחד את עצמו וננסה לברר באיזו עובי של קליפה מדובר: האם בקליפת ה "קלמנטינה" שמתקפלת באצבע אחת ואומרת: כי על האדם ישנה קליפה דקה שאותה ניתן לסלק ע״י התמדה בתשובה, או האם קליפה של תפוז, פומלית, פומלה או אגוז (ח״ו). איך אדם ידע איזו קליפה עוטפת את נפשו? לפי הרגשתו הפנימית: האם לרוב טוב לו או רע לו, האם הוא מרגיש לרוב שליו ורגוע או כעוס ודואג, האם יש לו פרנסה ברווח או שמא הוא בהפסדים וקשיים. למעשה, אם אין הלימה בין המציאות להרגשת האדם - יש עליו קליפה. כגודל הקושי של האדם עובי הקליפה. עכשיו, כל אחד יכול לבדוק האם הוא זקוק לאצבעות, סכין או פטיש כדי לקלף (אצבעות - תפילה ותשובה, סכין - סבל וייסורים, פטיש - כובד של ניסיונות). ניתן להסיר כמעט כל קליפה בתנאי שהאדם עקשן ודבק ברצונו לחיות טוב באמת, בלי טיפת רמאות על נפשו - לא מתפתל ומתפתה למה שהפיל אותו שוב ושוב. התוצאה תהיה גילוי ה ״פרי״. כשם שלאחר קילוף הקליפה מתגלה הפרי, כך ברוחני - לאחר הסרת הקליפה הרוחנית נגלה לאדם ה פריון והשפע בחייו. *דוגמה להיווצרות קליפה על נפשו של האדם. ניקח אבא שחשק בנשים אחרות (מלבד אשתו) ואני כלל לא מדברת על המעשה, אלא רק במחשבה חשק, ולא זיכך את מחשבתו, נערמה על נפשו קליפה, אם עשה מעשה, הקליפה עבה יותר, אם עשה כמה וכמה מעשים… אתם כבר מבינים על איזו קליפה מדובר (קשה). אם חזר בתשובה: חרטה אמתית, וידוי וקבלה לעתיד, ועמד בניסיונות, מתכפר לו, לא עמד, יקצר ימיו. אותה ״קליפה״ עוברת ליורש - הבן הדומה לאביו באופיו והוא מקבל בחייו את אותם הניסיונות כדי לתקן את דרכיו ואת דרכיו של אביו וסבו... אם גם הילד בעצמו ממשיך לחטוא - הוא יצטרך כוחות עצומים להתגבר על עצמו והרבה מאוד עזרה מהשמיים, וכמובן דבקות במטרה - להיות אדם זך טהור וראוי. זוהי בהחלט ״עבודת כפיים״, אך עדיפה על כל עבודה בעולם החומר, לעומת העולם הזה והנצח. ואם נשאל איך אפשר שלא לחשוק בעולם שכזה פרוץ, גם על זה ענתה התורה, ככתוב: "אמר הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין". כשאדם מבין את זה המהלך לתיקון הרבה יותר קל לו להתמודד. אדם עם קליפה באשר תהיה הבוחר בתיקון, מתקן מלבד את עצמו והוריו, גם את הסבים הסבתות והלאה.. פשוט נס וחסד גמור שיש לנו בעודנו חיים, זוהי הסיבה שצדיקים גמורים מודים על כל יום שהם חיים בעולם העשייה. איך לא ננצל את ההזדמנות המזככת אותנו, את ילדינו, את הורינו ושאר הדורות שהיו ושהיו?! כמו-כן, גם אם אישה החושקת באדם אחר (ולא מסתפקת בבעלה) יוצרת קליפה על נפשה וחייבת לפעול במציאות להסרתה.. למעשה כל מעשה שיש בו פגם המחשבה המביא את האדם להתנהג לא יפה, כגון: ניצול, בגידה, מרמה, הסתרה וכו'.. פוגע בנפשו ובחייו ישירות. באנו כאן לתקן! ובוודאי שבלי לשים לב גם לחטוא בחלק מהזמן כשאנו בלא מודעות, אך כשאנו מודעים וממשיכים להתנהג כילדים בגן, אל נתפלא שהמציאות חשוכה ולא מאירה לנו פנים. כל מעשה לא הוגן למעשה יוצר קליפה, וכל מעשה הוגן תכליתו להסירה.. משימת חיינו היא להסיר את הקליפה שנערמה על נפשנו ולהיות כלי לאור שאמור להיות מופץ דרכנו. חזק וברוך. שהדברים יהיו לעילוי נשמת אבי מורי דוד אלון ז"ל בן שרה.
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online