אירועים יומן
4,000 נשאר בבירקנאו עם עוד ילדים. מכיוון שהיה נער גבוה וחסון, הוא שרד את הסלקציות. בראש השנה וביום הכיפורים נלקחו אלפי ילדים להשמדה. הוא ניסה להתגנב לטרנספורט שיצא מבירקנאו אך נתפס ונענש במלקות. בשמחת תורה נמנה דוגו עם המיועדים להשמדה והוצעד עם מאות הילדים אל המשרפה. כל הדרך זעקו הילדים "שמע ישראל", קראו להוריהם והתחננו למשיח שיצילם. הילדים הופשטו מבגדיהם, אך לפתע פסק הכול: היה צורך בכמה עשרות ילדים לפריקת תפוחי אדמה מרכבת ילדים נבחרו, בהם 51 אספקה. דוגו, וחייו ניצלו שוב. בינואר הוא נשלח בטרנספורט 1945 למטהאוזן. אנשי האס.אס חבטו בילדים, שלחו אותם להתרחץ והשאירו אותם ללא בגדים במשך שלושה ימים בקור מקפיא. באפריל החל הפינוי ממטהאוזן. דוגו ואלפים רבים הוצעדו לגונסקירכן ובדרך ניזונו מעשבים ומשבלולים. מקץ שלושה ימים של הליכה בגשם שוטף הגיעו לצריפים חסרי גג, שם הצטופפו באלפיהם בתנאי מחיה נוראים, במאי נודע 4 ורבים מהם מתו. ב- להם כי הגרמנים ברחו. דוד הלך לעיר סמוכה ואושפז במשך שישה שבועות בבית החולים. הוא חזר לביתו ההרוס, מצא את אחיו, שמואל, שסיפר לו כי אביהם נספה בצעדת המוות מברגן- בלזן. לאחר שלוש שנים בהכשרה עבר דוד לצ'כוסלובקיה עם ארגון "הבריחה" ומשם לאוסטריה הגיע לישראל. 1949 ולאיטליה וב- כבר באונייה גויס לצה"ל והגיע לאחר 1950 היישר אל הבקו"ם. ב- תקופת שרות קצרה נשלח לניר גלים, שהיה אז יישוב ספר, שם פגש את שרה ויינברג, ילידת הארץ ממשפחת חסידי גור, שהתנדבה לשירות במקום, ונישא לה. לזוג שתי בנות, עשרה נכדים "ובלי עין הרע קבוצה גדולה של 2017 נינים", באותו ראיון בשנת אמר. "לעתים, כשאני מסתכל על אמת היד כהוכחה לכל התופת שעברנו, אני לא מאמין איך שרדתי והקמתי משפחה" עכשיו משפחתו היא שתמשיך את "המבצע" של דוגו. אבל תמיד ייחסרו שם, בפלאפל צנעני, שתי וחצי 14 מנות, לזכר הילד בן ה- ששרד את התופת הנוראית .18.1.1945 ב-
והתייאש. ההליכה כמעט בדמדומי עייפות, בין ערות לשינה הוא נזכר באמו, גולדה, שסיפרה לו בילדותו שבארץ ישראל יש לחמניות עגולות ("בילקלך") הצומחות על העצים. המחשבה על הבילקלך בארץ ישראל נתנה לו תקווה וכוח, ודוגו המשיך לצעוד. זמן קצר לאחר עלייתו לארץ, דוגו טייל בשוק מחנה יהודה בירושלים, וראה כדורי פלאפל מיטגנים בשמן, שהזכירו לו את אותן "בילקלך". הוא החליט בינואר, יום 18 כי מדי שנה, ב- יציאתו לצעדת המוות, הוא יאכל פלאפל כפי יכולתו ויותר כדי לחגוג את היותו חי, שבע, ותושב ארץ ישראל, כפי שחלמה אמו. מורדי לפיד, נכדו של דוד דוגו לייטנר ז"ל, מספר על סבא שלו והניצחון שלו בנאצים: "אני הכרתי את סבא דוגו כאדם שמח, אולי הכי שמח שאני מכיר. התודעה שלו הייתה ניצחון על החיים בכל פעולה שלו ביום יום. לדעתי מאז שיצא מהמחנות, בכל פעם שפגש וחצי 14 שהיה בן עירום באושוויץ, רועד מקור ומרעב סבא האמין שיש לו השגחה עליונה, מאז
מורדי לפיד וסבו דוגו
עירום באושוויץ, רועד מקור ומרעב, דרך העלייה שלו לארץ כשאין לו כלום בעולם מלבד אח וזיכרונות, למפגש עם סבתא, למתקפת המחבלים על המוצב שלו בבקעה, ועד היום, עם שבט גדול ומבוסס, ומורשת שכל נער מכיר. לסבא היה מין חוש הומור מיוחד, כזה שממתיק כל סיטואציה אבל לא מוריד מערכה. למשל כשטל, אחת הנינות הצעירות שאלה את סבא מה כתוב לו על היד שהוא כל כך אוהב להראות, ענה לה סבא בחיוך- סבא אוהב את טל". 1930 דוד (דוגו) לייטנר נולד ב- שבהונגריה, בנירגיהאזה למשפחה דתית בת שש נפשות. , זמן קצר לאחר 14 כשהיה בן פלישת הגרמנים להונגריה, הועברו דוגו ומשפחתו לגטו ומשם שולחו לאושוויץ-בירקנאו. מיד כשהגיעו לבירקנאו הופרדו הגברים של המשפחה מאמו של דוד ומשתי בנותיה, והן שולחו להשמדה. אביו ואחיו נשלחו לבוכנוולד ומשם לברגן-בלזן. דוגו
רגע של עצבות, איזה רגע של רחמים מזרים עליו או שלו על עצמו, היה אומר "לא מספיק שאני יתום, שאהיה גם עצוב?". לא היה גאה ממנו להסתובב עם הנינים, וכשמישהו היה פונה לשאול: אלה לא הנכדים שלי, אלה הנינים! שבט רציני הקמת סבא". לפיד ממשיך: "סבא מאוד אהב חיפש 93 את החיים, גם בגיל כל הזמן לנסות דברים חדשים, ללכת למקומות חדשים. עד לפני חודשיים, בכל סופ"ש כשאני ואחי היינו חוזרים הביתה מהצבא, היינו יוצאים יחד לסיבוב באשדוד, קונים אוכל מוכן ב"המשביע" - חנות אוכל מוכן של המגזר החרדי שסבא מאוד אהב, גם בזכות האוכל אבל בעיקר בזכות היידיש. סבא נשאר יהודי מאמין גם אחרי השואה, כמה ימים לפני שהלך שמעתי אותו מבקש: "תן לי עוד כמה שנים. אני רוצה עוד כמה שנים" סבא האמין באמת ובתמים שיש לו השגחה עליונה, שסללה לו וחצי 14 את הדרך משהיה נער בן
דוגו עם הנכדים והנינים
17
958 גיליון 04.08.23
www.ashdodonline.co.il
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online