ספורט מגזין
כמה אפשר לחכות? כמה אפשר לצפות? אז הנה ליגת העל אומנם גביע הטוטו, אבל יש בזה דשא, כדור, • יוצאת לדרך שחקנים ורשת? אז זה מספיק לנו המכורים... הנה זה מגיע.... משה סידי חכם סידי /
ל
פני מספר ימים עברתי ליד גינה קטנה. מיד התחילו
לי צמרמורות... ראיתי דשא. עלה לי הכדור וחיפשתי את השער. לא שער היציאה, אלא השער להבקיע. ככה זה אצל מכורים, רואים דשא מחפשים כדור ושער... באמת שככה זה אצלנו המכורים, המכורים לכדורגל. כן אני משה סידי ואני חולה על כדורגל... זה השלב שבו אתם אומרים – "אוהבים אותך משה". אני חבר בקבוצת המכורים הגדולה ביותר בעולם. קבוצה שבה השפה שלנו היא שפה אחת, בינלאומית, שפה שלפעמים רואים אותה בעיניים בלבד בכל פעם שאנחנו שומעים, קוראים, בוודאי רואים – משהו שקשור בדרך זו או אחרת, לכדורגל. אחרי כמה חודשים שבהם לא ראינו את הדבר האמתי, אז הנה זה מגיע ועוד רגע יאפשרו לנו לשבת ביציע. ליגת העל בכדורגל חוזרת. היא אומנם לא חוזרת בדמותה המלאה, אלא בצורה הפחות אוריגינלית שלה, שזה גביע הטוטו, אבל מה לעשות, זה כמעט אותו הדבר. יש בזה כדור, שחקנים, רשת, זה מספיק לנו. בוודאי עד שנקבל את המקור בעוד פחות מחודש עם פתיחת . בעצם 23/24 ליגת העל לעונת שלושה שבועות, בעצם... שלושה דקות 5 שעות, ועוד 5 שבועות ו- ועשרים שניות.... (תמשיכו מפה). אבל מי סופר? אני. אתם. אנחנו. ולמה בעצם אנחנו מכורים למשחק הזה? הלכתי לבדוק אצל מי שמבין בזה הכי טוב, והנה ציטוט של פרופסור לקרימינולוגיה, נתי רונאל (נשבע לכם לא משקר... מה אני קרימינל?). זה מה הוא אמר: "המאפיין המשותף להתמכרויות השונות הוא הכפייתיות, כך שההתנהגות המסוימת ומצב ההכרה הנלווה לה פועלים כמו
מ"הכפייתיות" הזו), ראיתי בסוף את המשפט הכי חשוב – "צרכי הקיום הבסיסים הטבעיים". בדיוק זה. זה צורך קיומי בסיסי עבורנו. בלי כדורגל אנחנו לא אנחנו, אנחנו אנשים אחרים, פחות נעימים לסביבה, בעיקר לעצמנו...
90 כי איפה תמצאו במשך דקות כל כך הרבה אהבה ושנאה בבת אחת? כעס ורוגע באותו הזמן? בכי וצחוק מאותם הפנים? אנשים שלא מבינים באופנה אבל מתלבשים כולם אותו הדבר? ריחוק מאנשים וקירוב ברגע אחד (כשאתה כובש. כאילו לא אתם, הקבוצה שלך)? ויכולתי להמשיך. את זה אפשר למצוא רק, אבל רק, במשחק האהוב הזה שבו הרגל והכדור עובדים בסינרגיה מדהימה לגרום לנפש של אדם אחר לחגוג. מבולבלים? אז קנו כרטיס, או יותר טוב תעשו מנוי, תבואו ליציע ותבינו... אהה שכחתי... השופט הוא תמיד בן.... ״סוף טוב הוא וחכם סידי אומר": כנראה תמיד אופציה... למשהו טוב חדש אחר".
היו הצורך הקיומי הבסיסי ביותר של האדם, לעתים יותר מאשר צרכי הקיום הבסיסיים הטבעיים". אחרי שקראתי כמה פעמים ובקושי הבנתי, במיוחד את המילה "כפייתיות" שהוא הוסיף (טוב כנראה הוא לא היה מעולם במשחק כדורגל ולא נהנה
אחרי כמה חודשים שבהם לא ראינו את הדבר האמיתי, אז הנה זה מגיע ועוד רגע יאפשרו לנו לשבת ביציע. ליגת העל בכדורגל חוזרת
41
958 גיליון 04.08.23
www.ashdodonline.co.il
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online