LandEscape ראיון עם המגזין עבודתה של האמנית חוה זילברשטיין מאתגרת את היחס בין המערכת הריגשית של הצופים למצע התרבותי שלהם כדי לגרום להם לייצר תפיסות חדשות. היא מובילה את הצופים דרך חוויה אסתטית לא שגרתית ורב-שכבתית שבה היא מבצעת את המשימה הקשה של הפיכת מציאות למציאות חלופית. : לפני שתתחילי LandEscape- שלום חוה וברוכה הבאה ל לתאר את היצירה האמנותית שלך, האם תרצי לספר לנו משהו על הרקע שלך? יש לך הכשרה פורמלית מוצקה וסיימת את "המדרשה". איך הלימודים שלך משפיעים על האבולוציה שלך כאמן ? ובפרט, איך התשתית התרבותי שלך בעלת השורשים העבריים משפיעה על האופן שבו את מתייחסת ליצירת אמנות ולבעיה האסתטית בכלל? , ובעיקר רפי לביא 70- ה"מדרשה", שם למדתי בשנות ה - מורי והמנטור שלי, היו הראשונים שהנחילו לי את שפת האמנות. לביא גם חיבר אותי לקבוצת האמנים שהשפיעו באותה תקופה על האומנות הישראלית, הקבוצה שנקראה "אופקים חדשים" יצרה את הסגנון "המופשט הלירי" המתאפיין בהפשטה של הטבע אך הותרת סימני ההיכר של הטבע ביצירה. הקבוצה כללה את האומנים: אביבה אורי, אריה ארוך, זריצקי, סטמצקי, מאירוביץ, ויותר מאוחר - תומרקין ואורי ליפשיץ. לאחר שסיימתי את לימודי במדרשה הושפעתי מאמנים נוספים תוך מסע בלתי פוסק לגלריות ותערוכות. עקבתי אחר דרכי העבודה וההתפתחות של אמנים שאימצתי אשר תאמו את הטמפרמנט שלי: תומרקין, אורי ליפשיץ, עופר ללוש, יגאל עוזרי. הטבע הוא ספק הדימויים שלי, מצד אחד אני כבולה לו ( פרופורציות נכונות ועוד) ומצד שני אני מפרקת אותו, מוחקת, מחברת כרצוני. אני יוצרת סוג של הרס, של שחרור תוך כדי הנגדה, חיתוך, קריעה, וכו ובעצם יוצרת קונטקסט ומשמעות חדשים. את הדימויים בעבודותיי אני לוקחת למקומות דרמתיים ודינמיים. למקום של אסון כמו נפילה, סערה, כאב, בריחה. מגוון החומרים, הטכניקות והדרכים השונות ליצירת הדפס, יוצרים אצלי גירויים עצומים איתם אני מדברת ולפעמים "נאבקת". לפעמים הם שולטים ואני נשלטת ולפעמים להיפך. ההיכרות איתם אינה קלה, אך ההפתעות המתקבלות גורמות להנאה רבה. גודל העבודות שלי השתנה עם השנים. בהתחלה, האינטימיות הייתה חשובה יותר. עניין אותי המרקם של הקווים והכתמים. בשנים האחרונות היה בי הרצון לפרוץ, לכבוש ולעבוד עם משטחי צבע גדולים ופחות עם הבעה עדינה.
הגישה שלך היא מאוד אישית והטכניקה שלך מרכזת מגוון של נקודות מבט, שאותן את משלבת יחד לאיזון עקבי. האם היית רוצה לספר משהו לקוראים שלנו על התהליך שהוביל אותך לסגנון שלך ? בפרט, ספרי לקוראים שלנו על התפתחות הסגנון שלך. אני מחפשת לא רק את מה אלא גם ואולי בעיקר את האיך. אני חוקרת ובוחנת מושגים של קווים, כתמים, צבעים וצורות, שהם שפת הציור. אני שמה פחות דגש על הנושא. בדרך זאת יוצרת מאבק בין כתמים, צורות וקווים, בין אלמנטים עוצמתיים המלווים בקווים חדים כמעט מחודדים לבין אלמנטים מינוריים המלווים בקווים רכים ועגולים ביד חופשית. טכניקת ההדפס מאפשרת לי ליצור מרקם שכבות שמסקרן אותי. חריטה, מחיקה חלקית ושוב חריטה על השטח המחוק יוצרת עבודה מרובדת ומרוכבת. לנייר ההדפסה יש חלק מרכזי בעבודת התחריט. אני בדרך כלל משתמשת בסוג ובצבע הנייר שמדגיש את העדינות של העבודה המודפסת. היצירות שלך תפסו את תשומת ליבנו בניסיון המוצלח שלך לייצר היתוך דיאלקטים הפועל כמערכת של סימנים היוצרת עלילה לא ליניארית משכנעת אשר, תוך הליכה על הקו הדק שבין משמעויות רעיוניות ומילוליות, מבססת קשרים ישירים עם הצופים. האומן הגרמני הרב- תחומי תומס דימנד הצהיר פעם כי "בימינו אמנות כבר לא יכולה להסתמך כל כך על אסטרטגיות סמליות וצריכה לחקור אלמנטים פסיכולוגייםונרטיביים במקום זאת". מה דעתך על זה? ובמיוחד איך את משליכה את הנרטיב על העבודות שלך? בעבודותיי, קווים אופקיים ואלכסוניים יוצרים מתח בתוך הרוגע של הקומפוזיציה. בדרך כלל הקווים דקים ועדינים אבל לפעמים הם נעשים עבים ואינטנסיביים יותר, ומדגישים את הנרטיב הדרמטי ואת המעבר מהרוגע לסוער, מה"פיאנו" ל"פורטה". נקודות וכתמים נמצאים לפעמים ברקע כאשר הם בהירים ודהויים ולעיתים בולטים ודומיננטיים כאשר הם כהים ומעובים. הם בדרך כלל כמעט מופשטים אבל מצד שני הם די ברורים ומלאי הבעה. חלל ריק בעבודות שלי מגביר את החוזק, המתח והניגודיות של הנרטיב. עבודותייך לעתים קרובות מכילות תזכורות למציאות ע"י אלמנטים פיגורטיביים ועדיין מעבירות תחושה של עבודות מופשטות: איך היית מתארת את היחסים בין דמיון למציאות בתהליך שלך? יצירת העבודה שלי מתחילה בשרטוט אלמנטים מהטבע,
6
Made with FlippingBook. PDF to flipbook with ease