חגית נאמני
יועצת חינוכית, מנחת קבוצות וסטייליסטית טיפולית.
050-6723886 | מתרגשת מבגדים ובעיקר מאנשים חגית נאמני בגד, גוף ונפש
בין מסיכות לתחפושות: נשיות במבחן
יכול היה להסתיים אחרת. גם כשהיא מלאה בחששות היא מצליחה לאזור כוח, היא גוזרת על עצמה צום ואף מבק קשת כי יצומו עליה לפני שהיא עושה צעד וניגשת לשליחות שלה. היא עושה זאת בשילוב של עדינות יושר וכנות. כי בסוף האותנטיות מנצחת. גם מסיכות אפשר לבחור לפעמים נדמה לי שאנחנו בתחרות בלתי פוסקת. הרצון להשיג, להצליח, ולהיות צעד אחד לפני כולם הם שמק כריעים את הכף. אולי נכון יהיה לומר כי אנחנו בתחרות בעיקר מול עצמק נו ולשם כך כל האמצעים כשרים. גם עטיית מסיכות בהתאם למצב ולצורך. ומה לגבי התחפשות? בעיניי כשמדברים על תחפושות הן נוכחות בחיינו בעיקר בשני מימדים: בשפת הגוף שלנו וכמובן בהתלבשות. לשם כך התכנסנו הרי, לא? האם ידעתם למשל כי בעולם של תקשוק ק � מן המסרים שמת 7% רת בינאישית רק בלים בצד השני קשורים במה שאומרים? כלומר בתקשורת המדוברת? לעמידה שלנו, לעיניים, למבט ולתנועתיות שלנו יש כנראה משקל גדול בהרבה. ואז יש את הבגדים. זה לא מזיק לבחור בגד שהגזרה או הצבע שלו משרתים אותי כרגע. צבעוניות תשדר שמחה וחופש, אלגנטיות תשדר סדר וארגון, בגד רפוי עשוי לשדר נפש רוחנית, אדום משדר חושניות וכן הלאה. ובכל זאת אני מניחה כאן את השאלה באשר לאותנטיות. האם את מרגישה שזה הרושם שרצית ליצור? האם את מרגישה בנוח עם "המסיכה" ששמת היום? כולנו עוטים מסיכות. אבל אולי בסופו של יום כדאי לשאול עד כמה נוח לנו בתוכן. ואיזה מזל שמסיכות אפשר גם להסיר לפעמים. חג שמח.
אחת מאיתנו מכירה מקרוב את העולם הפנימי שלה, ולא אחת מתעורר בנו הצורך לשדר משהו אחר לחלוטין. זה בסדר שהחיצוניות משרתת אותנו. אני לא רואה בזה פסול. ועדיין לא מפסיקה להדהד בי השאלה - האם יש עוד מקום לאותנטיות בעולם שלנו?
בשבועות האחרונים סערה הרשת בעק קבות ביקורת שהושמעה על ידי יעל פוליאקוב בראיון עם אסי עזר. פוק ליאקוב התקוממה על התופעה בה נשים מתפשטות ברשת ומשתמשות בעצמן ובגופן ככלי להעצמה נשית. היא זוק רקת פצצה לאוויר כשהיא מעליבה נשים שמנות ומכנה אותן בשם: פרות. מיותר לציין כי הביטוי הצורם והלועג הכעיס נשים ואנשים בכל המגזרים. אז מצד אחד אני עדיין לא בטוחה מה אני חושבת על תופעת ההתפשטות ברשת. מצד שני גם ה"עליהום" כלפיה היה נוראי בעיניי. הרשת געשה. מצד שליק שי- על מה חשבת גברת יעל?? לכנות נשים בכינוי גס ומשפיל שכזה? בהחלט מכעיס, ירוד, ולא ראוי. אין ספק שזה כנראה יושב גם אצלה על תפיסת עולם מסובכת כלשהי. אבל קטונתי. ואז אני מהרהרת בגבולות השיח: לשני הצדדים. מצד אחד נשים שבוחרות להציג את גופן ברשת ומן הצד השני אישה שלא בוחלת בשום אמצעי כדי לבטא את עצמה. האם הגבולות קיימים? מסיכות. לא רק בפורים אנחנו חיים בעידן שבו אנשים מספק רים סיפור מתוך שאיפה למכור משהו. המציאות שלנו מדגישה עולמות של שיווק, מכירה, רייטינג ולעיתים חשיק פת יתר. ובסוף השאלה שעומדת לנגד עיניי היא: מה טיבו של הסיפור? עד כמה הוא משכנע? עד כמה הוא אמיתי? נדמה כי כבר הולך ופוחת מקומה של האותנטיות בעולם. מסיכות אבל לא רק בפורים. אנחנו שמים על עצמינו מסיק כות כל הזמן. אני רוצה לשדר נשית, מקצועית, נינוחה, בטוחה בעצמי, מרק דנית, מלומדת או אולי סקסית? כל
להיות אמיתית כמו אסתר ככל שקוראים במגילה מתבהרת דמוק תה המיוחדת של אסתר המלכה. היא מעוררת השראה. המסע של חייה מעק ביר אותה אתגרים בעולם קשה ומורק כב עם נוכחות גברית בולטת וחזקה. היא אישה חכמה, צנועה, יפה מבחוץ ובעיקר מבפנים. שמה את עצמה בצד מתוך נחישות לעשות בשביל האחר. מתוך רצון להציל את בני עמה. אבל מה שהכי קסם לי בדמותה זאת האותנטיות שלה. זה לא בא לה בקלות, ובכל זאת היא מביאה את עצמה. לא מסתירה את פחדיה, את החשש ממה שעלול לקרות לה, את ההתלבטות אם לפנות ישירות לאחשוורוש ואת ההבנה כי הסיפור הזה
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online