נבואת הרבי מלך המשיח: הנה זה משיח בא
סיפור לשבת , מנהל בית חב״ד בבית שאן הרב שלום בער שמולביץ מאת: הצורר נתלה
פלורין ומעלה. 1500 של המלך הבין כי הצעדים האלה יסבו הפט סדים כבדים לאוצר המלוכה, ודחה את הדרישות. זעמו של פטמילך גאה, וביום כ"ז באלול התנפל אספסוף בהובלתו על היהודים ועשה בגטו פוגרום נורא. פטמילך צעק לעבר היהודים: "אני ההמן שלכם! ממרדכי אינני מפחד, כי לא נמצא בכם כזה...". הפעם גברה כנופיית פטמילך על היהודים. רבים נפגעו, רכושם נבזז. הפורעים הרסו את בתי הכנסת, חיללו את ספרי התורה והעלו אותם באש. בתום הפרעות לא נשאר שום יהודי בפט רנקפורט. הניצולים נמלטו אל אחיהם בערים הסמוכות. כאשר הידיעות על חורבן הקהילה בפט רנקפורט הגיעו אל המלך מתיאס, כעס מאוד. הוא ראה באירוע מרידה בו והחט ליט לדכא את המרד בכל הכוח. שליח מיוחד מטעמו דרש מראש העיר להעמיד את פטמילך למשפט על בגידה. הוא ציווה להחזיר את כל היהודים המגוט רשים, לבנות מחדש את בתיהם שנחרבו ולהעניק להם פיצוי הולם על הנזקים שנגרמו להם. ט � ) הוצא פ 1616 ( ביום כ' באדר שע"ו ( מילך להורג ונתלה בכיכר העיר. ביתו הועלה באש ומשפחתו גורשה. יהודי פרנקפורט שבו לבתיהם, ונציגי המלך וצבאו קיבלו את פניהם בתופים ובמט חולות. בראש השיירה הלכו שני יהודים נכבט דים. האחד החזיק בידו תוף ושם משפט חתו נקבע לטרומפלר (מתופף), והשני אחז נשר ושם משפחתו נקבע לאדלר, והוא מאבותיו של רבי נתן אדלר, רבו של החת"ם סופר. יום כ' באדר נקבע ל'פורים פרנקפורט' – יום הצלה ופדות, והיום שלפניו נקבע לתענית ציבור, לזכר הצרות שגרם אותו 'המן'.
אוצר המלוכה. לכן עשה הכול שהיהודים יהיו נתונים לחסותו. באותה עת עלה על כס המלוכה המוט של מתיאס. הוא בחר בעיר פרנקפורט לעריכת טקס ההכתרה שלו. ראש העיר הבין את ההזדמנות הגדולה שנפלה לידו. הוא כינס את חברי העירייה ובישר להם בהתלהבות על הטקס המלכותי, שיביא לעיר אורחים רבים ויעניק תנופה גדולה לעסקים. "לא אנחנו ניהנה מכך, אלא היהודים שנואי נפשנו", נשמע פתאום קול מחוט ספס. הכול הפנו את ראשיהם לעבר הקול. זה היה פטמילך, שעמד בראש גִלְדת האופים בעיר. "ליהודים יש יותר מדיי זכויות אצלט נו", הוסיף פטמילך לרטון בזעם. "בשם האופים בעיר אני מודיע שאם לא יוטלו הגבלות על היהודים – נשבית את המאט פיות לקראת טקס ההכתרה". במקום קמה מהומה. היה ברור כי בלי האופים לא יוכל הטקס להתקיים. כיצד יחגגו אצילי גרמניה בלי לחם, ואיזה מין אירוח זה יהיה בלי מיני מאפה בחנויות. "אנו דורשים כי ייאסר על היהודים לבנות בתים ועסקים חדשים ולסחור בכסף", החל פטמילך למנות את דריט שותיו. הוא הוסיף עוד איסורים, וסיים בדרישה לגרש מחצית מהאוכלוסייה היהודית בעיר. פטמילך הצליח לקבל תמיכה מכמה ראשי עסקים אחרים, אך לא היה לו הרוב הדרוש להעביר את רשימת האיסורים הדרקונית שביקש להטיל במועצת העיר. במערכה הזאת הפסיד, אך הוא לא הרים ידיים. כעבור זמן הצליח לרכז רוב במוט עצת העיר, וזו אישרה את דרישותיו. מועצת העיר שלחה מכתב תלונה רשמי למלך, ובו האשימה את היהודים בניצול האוכלוסייה הנוצרית. המועצה דרשה מהמלך לקצץ בזכויות היהודים ולגרש מהעיר כל יהודי שאין לו רכוש בסכום
ההפתעה שציפתה לבריון וינסנט פטט מילך וכנופייתו הייתה גדולה. לקבלת פנים כזאת לא ציפה. זה היה בעיר פרנקפורט שבגרמניה, לפני יותר מארבע-מאות שנה, בשנת ). פטמילך, גבר גבה קומה 1612( שע"ב ושרירן, אופה במקצועו, היה שונא ישט ראל מובהק. מעת לעת היה נכנס בראש חבורת שיכורים אל הגטו היהודי, להתט גרות ביהודים. אבוי לו ליהודי שהיה נופל לידי הכט נופיה. הללו היו מכים אותו עד זוב דם. השלטונות לא נקפו אצבע להפסקת ההשתוללות. היהודים החליטו לשים קץ למסעי ההתט עללות. כמה קצבים ועגלונים, בריאים וחסונים, התארגנו להשיב מלחמה שערה. הם הצטיידו במקלות וארבו לפט טמילך וחבורתו. כשהללו התפרצו לגטו, עטו עליהם והפליאו בהם את מכותיהם. חבורת השיכורים הוכתה קשה ונמלטה על נפשה. ראשון הבורחים היה פטמיט לך עצמו. הוא ספג מהלומות כבדות, שהותירו אותו שותת דם. הבריון נשבע להיפרע מהיהודים. הקהילה היהודית בעיר פרנקפורט הייתה מרכז רוחני מפואר, והצטיינה בעסקי המסחר והמלאכה. היא התפרסמה בזכות היריד השנתי, שאליו נהרו המוט נים מתושבי הסביבה. מספר היהודים בעיר היה כשלושת-אלט פים. הם חיו בגטו צפוף, בתנאים קשים, אך בתוך הבתים שרתה אווירה יהודית חמימה. רובם היו בעלי מלאכה או רוכלים, אך היו בהם גם סוחרים גדולים, שהפכו את העיר למרכז עסקי גדול וחשוב. יהודים שימשו בנקאים וחלפני כספים, ושירתו סוחרים שבאו ממרחקים. מלך גרמניה ידע להעריך את תרומת היהודים לכלכלת ארצו. שיעורי המס הגבוהים שהוטלו עליהם העשירו את
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online