אירועים יומן
משה סידי חכם סידי /
מונוגמיות שמה של מחלה? האם העובדה שאנחנו בוחרים לחיות עם אדם אחד היא סטייה נפשית או בעצם בחירה אישית? האם זה לחץ חברתי או רצון חופשי? כמי שהתנסה בזה ובזה, יש לי בהחלט תשובה מעניינת...
ת
מיד הסתכלתי בעיניים רעבות על זוגות שישבו יחד, במיוחד כאלה
שכבר עברו דבר או שניים בחיים. הרעב שלי היה לביחד שלהם. רציתי את מה שהיה להם, להיות במקום אחד בלי כל הזמן לעסוק "בעבודה" הסיזיפית של מציאת מישהי לחמם עבורי את הרגע. ואם כבר חימום לרגע, נראה לי שבכלל לא רציתי את זה, זה נראה לי מתיש. הרי תמיד אפשר לחפש מישהי עמוק בנבכי הנייד כדי אולי למצוא משהו רגעי. אבל רציתי יותר מרגע. לא רציתי עוד מטר ליום ליד 100 ספרינט של מישהי שנמצאת במצב מאוזן, אלא ריצת מרתון ארוכה עם מישהי שירגיש לי כמו הספרינט ההוא מקודם... (מי שלא הבין את המטאפורות יש מיד הסבר עממי יותר). למי שלא קלט, לא התאים לי מישהי כזו זמנית, למרות שהכל זמני בחיים. כל פעם שראיתי זוג כזה ביחד, מיד משהו בפנים, מאזור הנפש, קרא לי שהוא מבקש שאנסה. שאפתח את דלת הנעולה שלי ואשאיר לה אפילו מפתח תרתי משמע, כי היא "גרה" אצלי, גם אם היא שוכרת דירה אמתית במקום אחר. ותאמינו או לא (תאמינו, תאמינו) זה קרה לי. הפכתי פתאום לאיש ההוא שאחרים שבמצבי הסתכלו עליהם ברעב ההוא שדיברתי
שתבואו לפסקה הבאה, כי הרי הגעתם עד לכאן... הנה הגעתם לפסקה החשובה ביותר בכל הטור הזה. אז הנה טוויסט בעלילה. התשובה שהכתה אפילו אותי בתדהמה היא לא שלי, אלא של הגיבורה האחרת בסרט. שלה, "גם כשאני לא איתך, אפילו שאני כועסת עלייך, אני רוצה להית איתך" היא סיכמה, וזה למעשה כל הסיפור. אם אתם עם מישהו או מישהי ורוצים להיות לבד, אז גבירותיי וגבירותיי, זו שאלה של זמן שהנבואה תגשים את עצמה... אבל, ורק אבל, אם היא או הוא חסרים לכם בכל רגע. אז אתם לא רק מונו אתם גם גמיה. בגימטרייה זה יוצא ביחד (אל תבדקו זה לא יוצא) אבל אם בחישובים עסקינן, אז בסופו של דבר אם אתם שם מרצון, בגדול, בסוף, החישוב יוצא לטובתכם.
עליו. פתאום ראיתי עיניים של גברים ונשים בודדים, לפעמים לא בודדים אבל לבדם, שצופים בביחד שלנו ומבקשים לקבל את מה שאנחנו "לקחנו". ראיתי שאני בתפקיד זר לי, לא מוכר, אבל תפקיד שאני רוצה להיות בו הגיבור הראשי, בוודאי של זו שלידי. שהיא הגיבורה הראשית בסרט, שזו המציאות של חיי.
ובאמת צצה השאלה הקלאסית. לא זו של להיות או לא להיות, של המלט, אלא של אלה הנמלטים מהביחד. האם תמיד הרווק רוצה להיות נשוי והנשוי רווק? מה מנצח יותר? המונוגמית עם שלל חסרונותיה או הבדידות עם מינימום יתרונותיה, שזה משהו בסגנון "גבר של אישה אחת, הלילה זו את". אם יש מישהו שיכול לענות לי על השאלה הזו, ובעצם על הדרך גם לכם, זה אני....אלף (סטופ...) כי זה הטור שלי ואתם קוראים את זה עכשיו ומחפשים תשובה (ובכותרת כתוב חכם... אז בטח יש לי איזשהו מושג), ובית (לא עשיתם סטופ באלף..), כי אני הייתי לבד וגם ביחד. אז באמת יש לי תשובה עבורכם. אבל כמו תמיד אין אצלי כן או לא, אלא התחכמות שבא לכם בסופה לתת לי את "בעיטת הדרך"... ובכל זאת יש לי הרגשה
פתאום ראיתי עיניים של גברים ונשים בודדים, לפעמים לא בודדים אבל לבדם, שצופים בביחד שלנו ומבקשים לקבל את מה שאנחנו "לקחנו"
50
918 גיליון 07.10.22
www.ashdodonline.co.il
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online