שירי גורמן חברת כפר רופין 5- אמא ל
מנהלת מכינת העמ"ק מלמדת חשיבה הכרתית וזהות יהודית.
פרשת השבוע
054-5423281 | שירי גורמן
פרשת צו
בחטא שכזה. אין איש יודע מה יש במחשבות או בלב של אדם, ויש כאן מייד בפתיחת הפרשה סוג של רמז – מערכת הקורבנות מניחה כי הקב"ה יודע, רואה ושומע הכל אבל במקום שזה יצור חברה של אנשים מפוחדים ואשמים, יש לנו כאן מנגב נון של אחריות אישית עמוקה מאוד.
שיש א-לוהים בעולם הזה. התפקיד הזה הביא לנו אתגרים ואף ייסורים רבים, התפקיד הזה מאפשר לנו גם התחדשות וחיות שהם מעל הטבע. בפרשת "צו" משה מקבל הנחייה מהקב"ה להורות לאהרן ובניו את אופן הקרבת הקורבנות וללמדם "צַו אֶת-אַהֲרֹן את עבודת המשכן:
והנה שוב הגיע "שבת הגדול" – השבת שלפני חג הפסח, ואחב רי שנתיים בהם חגגנו את החירות אך כאבנו את השעבוד של אחינו ואחיותנו בתהומות השחורים של עזה – סוף סוף הפסח הזה מרגיש שלם יותר. ישנו כאב שאף פעם לא יחלוף – על כל הנשמות היקרות
לא בכדי קורבן העולה הוא כזה שמצריך התמסרות והכב נעה גם בשל העובדה שהוא נשרף כליל ולא נאכל ממנו דבר. נשאלת השאלה מדוע מצויין פעמיים כי העולה נשרף באש? יש כאן רמז כי יש שני סוגי אש ששורפים את הקורבן, הראשונה זו האש שהכהנים מבעירים במזבח והשנייה היא אש שיורדת מן השמיים לאחר שהקורבן התקבל. כשאנו
שאיבדנו במלחמה הזו, וישב נה שמחה, וראוי שניתן לה מקום עצום בליבנו – פסח ראשון שאין חטופים בעזה מאז מבצע צוק איתן בשנת .2014 אנו זוכים לחגוג בידיעה שכל החטופים החיים יחגגו השנה בקרב משפחותיהם. התפללנו על זה, ביקשנו את זה, ייחלנו לזה – והנה זה קורה אל מול עינינו. האם העיניים שלנו בכלל מבחיב נות בנס הגדול שאנו חיים
"אֵש ׁ, קוראים בהמשך את הפסוק – ת ָּמִיד ת ּוּקַד עַל-הַמ ִּזְב ֵּחַ--לֹא תִכְב ֶּה" ב � אפשר להרגיש את ה (ויקרא ו, ו)) רית הנצחית בין העם לקב"ה. לא חשוב כמה רחוק נלך, כמה נאבד את הבהירות, נתמלא בהרהורי לב מורידים, מחלישים, מרחיקים – כשאנו מוכנים להכיר בחוסר הדיוק של הדבר ומחפשים להתקרב – הרב צון שלנו יקבל מקום ומענה. וזו החירות האמיתית שקיבלנו ועלינו לעולם לא לראותה כמובנת מאליה. ואסיים בציטוט מתוך שיר מאוד מרגש של אסתר שמיר: "האביב הזה יקח אותי אל תוך הטוב" – שנזכה! שבת שלום.
וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּח כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵש הַמ ִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ" (ויקרא ו, ב). נשאלת השאלה למה נאמר – זו תורת העולה ולא – זה קורבן העוב לה? אומרים המפרשים כי יש כאן כבר מבט קדימה אל תקופות וימים שבהם לא תתאפשר הקרבת קורב בנות והתורה – כולל תורת הקוב רבנות היא תהפוך להיות המהות שדרכה מתקרבים לקב"ה. למשל ללמוד על מהו קורבן עולה. מדוב בר בין היתר בקורבן בעבור חטא של הרהורי לב. חישבו כמה כנות ויושר פנימי צריך בשביל להודות
בו? מה פשר הציווי שעל כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים אם לא נממש את החירות הזו – לראות, לזהות, להכיר בפלא הזה שנקרא מדינת ישראל? העיניים שלנו יכולות לראות את כל המבקש תיקון. את כל מה שלא עובד, ולא נכון, ולא צודק, את העקום, את המכאיב, את המכעיס. אך האם יש לנו זכות לתת לכל אלו להסתיר מפנינו את העובדה שאנו חיים את החלום של אבותינו? חיים בתוך התגשמות תפילותיהם? בשבוע הבא נשב סביב שולחן הפסח, ונספר את סיפורו של עם שבחר להאמין, שנבחר כדי להוכיח
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online