עיתון "האומה" | גיליון 43

בחירות מועד ב׳ בכיתת הקמפוס הצדדית, בבניין ללא שם, מתקיים מועד ב' לבחירות הקרובות – אבל למי אכפת?

ניצה מזוז

כל מי שלמד בתיכון, באוניברסיטה או במכללה מכיר את החוויה המדכדכת של בחינה במועד ב'. זו בחינה שעושה אותה מי שנכשל במועד א', או מי שמסיבה כלשהי לא נבחן. לרוב הנבחנים אין עניין בבחינה זו, משתתפים בה מעטים והיא נערכת בדרך כלל בחדרים צדדיים. התחושה הכללית שרווחת בימים אלה היא ש"בחירות מועד ב'" שבאו עלינו בהפתעה גמורה הן בדיוק כאלה. מיותרות, בזבזניות ותקועות לאזרח הישראלי כמו עצם בגרון. מלחמות שקד-ברק-גנץ-לפיד-פרץ-אשכנזי-נתניהו ושאר כוכבי הזירה, קרובות אלינו כמו סרט תיעודי על הרגלי הרבייה של הפילים בפפואה גינאה החדשה. רמת העניין בהתאם. וזה לא רק החום המטמטם של חודש אוגוסט שקופח ומייבש את המוח או תשעה באב שבפתח. נמאס לנו מהשיח הפוליטי הרדוד, מההשמצות האינסופיות, מהפופוליזם, מהספינים, השיסוי, השנאה, הלכלוך וחוסר התכלית. קשה לתאר את הקרעים בחברה כתמונה שלמה, אבל זאת ההזדמנות שלנו ועליה אנחנו נבחנים: לקחת כל מגזר, עדה או קבוצה, על כל הייחודיות הצבעונית שלה, ועם כל העושר הזה לגשת ליצור לנו אושר תרבותי ישראלי מקורי כבר יותר מחצי שנה שאנחנו מתנדנדים כמו סירה שנסחפת אל שום מקום בלי שום מטרה. ואם נשאל את עצמנו, על מה בכלל מתקיימות הבחירות? מה הדיון המרכזי סביבו הן נערכות? נגלה שעל כלום. על שום דבר. אין באמת הבדל מהותי בין האג'נדות של שלל המפלגות. אותם פוליטיקאים שלא הצליחו להיבחר במועד א', מקימים חיש קל עוד מפלגה, שמתאחדת עם מפלגה אחרת, שמתפרקת ממפלגה אחרת ומתאחדת עם נוספת. מי עוקב, זה המועד ב' שלהם. ויש את המועד ב' שלנו. בבחינה הזו השאלה לא תהיה למי הצבענו, כי זה בכלל לא משנה במי נבחר: ימין, שמאל, מרכז, קיצוני יותר או פחות, איש צבא או עיתונאי לשעבר. העיקר שנדע לכבד, לוותר, לתת זכות קיום לכל דעה, חיובית או שלילית, אפילו כזאת הנתפסת מזיקה וקיצונית. נכון, קשה לתאר את הקרעים כתמונה שלמה: ימנים ושמאלנים, דתיים וחילוניים, אשכנזים ומזרחים, יהודים ולא-יהודים, שונאים ואוהבים. אבל זאת ההזדמנות שלנו ועליה אנחנו נבחנים: לקחת כל מגזר, עדה או קבוצה, על כל הייחודיות הצבעונית שלה, ועם כל העושר הזה לגשת ליצור לנו אושר תרבותי ישראלי מקורי – תמונת קולאז' מרהיבה של חיבור. על היצירה הזאת אנחנו עומדים לקבל ציון. בספטמבר כדאי שנתכונן היטב, כי 17- אז למבחן הזה ב מועד אחר לא בטוח שיהיה. 3

shutterstock

עם כל החובות והזכויות המשתמעות מכך. "תכלית ישראל היא לאחד את העולם כולו למשפחה אחת" (הראי"ה קוק). כאשר יתנהג כראוי לתפקידו, כעם מאוחד שפועל לפי חוקי נתינה ואהבה, הוא יהפוך לחלק מועיל במערכת האינטגרלית, יזכה לאהדה מכל אומות העולם, וייפטר מהגאווה שרובצת עליו כמו קללה. כי אנחנו לא לבד על הרכבת, כל הכפר הגלובלי צונח איתנו בירידה המטורפת הזאת: משבר אקלים, גלי הגירה, טרור, כלכלות קורסות, התא המשפחתי מתפרק, החינוך כושל, ופתרון באופק אין. לא הבאנו אותו כמו שציוו עלינו. הבאנו היי-טק ותארים מתקדמים. אז על כל צרה שבאה לעולם האצבע מופנית כלפינו בהאשמה: אנטישמיות כלפי היהודים בתפוצות, שנאה וחרמות על ישראל. שוב, בגלל שאיבדנו את הערך בסיבוב. לקחת וזה מלכתחילה היה התפקיד שלנו בפאזל האנושי: בשתי ידיים את ההזדמנות ההיסטורית שניתנה לנו להוביל ולהראות לעולם איך עושים אהבה. זה מה את מסר החיבור, שימנע את הרכבת מלרדת מהפסים ויעלה אותה על המסילה הנכונה. העולם יודע את זה. אנחנו צריכים קצת להיזכר בזה. זה העיקר". ‬– אף פעם לא מאוחר. "בן אדם תהיה

במלחמת ששת הימים לא נותר דבר, היא כבר לא הייתה בבית. השאננות והגאווה התחלפו בהרכנת ראש כואבת. אבל הרכבת דוהרת, הזמן טס ומעמעם כל התרשמות ותחושה, והשאננות חזרה למקומה. מעצמת היי-טק, אומת סטארט-אפ, כלכלה יציבה וצבא חזק – שוב התרוממנו בגאווה לעבר ההתרסקות הבאה, שאולי תהיה גם האחרונה. באיזה פיתול במסעות האומה, אולי בעלייה, אולי בירידה, נפל לנו מהכיס הערך של אהבת הזולת – הוראות הנהיגה הבטוחה ברכבת ההרים בעלת הקרונות הפתוחים. אפשר להתעלם ולהמשיך כרגיל, אבל זה לא ייגמר טוב. ואפשר הרכבת דוהרת, הזמן טס והשאננות חזרה למקומה. שוב התרוממנו בגאווה לעבר ההתרסקות הבאה, שאולי תהיה גם האחרונה לכתוב אותן שוב, הפעם בכוונה יתרה. להגדיר מחדש מיהו עם ישראל, בשביל מה הוא קם, ובעיקר מה תפקידו בעולם. להיות בני אדם הנה התחלה. עם ישראל, כך כתוב, אמור להיות דוגמה לאיחוד, לחיבור, לוויתור ולהתחשבות בזולת. זה תפקידו,

אנחנו לא לבד על הרכבת, כל הכפר הגלובלי צונח איתנו בירידה המטורפת הזאת

Made with FlippingBook - Online catalogs