אורה שושן
עובדת סוציאלית, מטפלת משפחתית וזוגית.
לזוגיות ומשפחה בבית שאן והעמק חיבורים אורה שושן, ראשת מרכז משפחה
אולי זה לא משעמם — אולי זה אנחנו שנרדמנו אינה עוסקת מקום שמח׳ הסדרה ׳ בזוגיות שנשברת, אלא בזוגיות שממשיכה להתקיים גם כשמשהו בה כבר אינו נוכח באמת. לא דרמה גדולה, לא בגידה, לא צעקות - אלא שקט. שקט ארוך מדי. כזה שמזמין את השאלה שרבים מעדיפים לא לשאול: האם אפשר להיות בזוגיות שואלת בעדינות אך מקום שמח בנחישות: האם זוגיות טובה אמו־ רה להיות גם לא נוחה? האם קשר ארוך־טווח יכול להישאר חי בלי שייאלץ לפגוש קונפליקט, שינוי, ואי־ודאות? הסדרה מציעה לראות את השחיקה לא כסימן לכישלון, אלא כקריאה להתעוררות. שלו עצמו, נפתח פתח למפגש אחר. כזה שאינו מבטל את הגבולות של מונוגמיה, אלא בודק אם אפשר לחיות בתוכם בעומק, באומץ וב־ כנות. אולי זוגיות מונוגמית אינה מתה בגלל הזמן. אולי היא נרדמת כשמפסיקים לשאול שאלות.
יציבה, מונוגמית וארוכת־ טווח - ובו בזמן להרגיש שה־ חיים עוברים לידך? זהו דיוק חשוב, כמעט חת־ רני. משום שהסדרה אינה מאשימה איש, וגם לא מציעה פתרונות מהירים. היא מציבה מראה. זוגיות יכולה להיות “טובה” במונחים חברתיים - מתפקדת, נאמנה, בטוחה - ועדיין להיות מקום שבו חלקים שלמים באדם הולכים ומצטמצמים. לא מתוך רוע, אלא מתוך הסתגלות. אחת התחושות המרכזיות שעולות מן הסדרה היא תחושת ההחמצה. לא החמצה של אהבה, אלא של חיים. הידיעה השקטה שמשהו בי ויתר כדי שהקשר יוכל להמשיך. רצונות שלא נאמרו, תשוקות שלא קיבלו מקום, וחיים פנימיים שנדחקו הצידה בשם היציבות. במקרים רבים, בן או בת הזוג הופכים לכתובת נוחה להשל־ כה: הם נתפסים כמי שמגבילים או מכבים. אך לעיתים מדובר דווקא בפחד עמוק יותר - הפחד להיות נוכח באמת, על כל המורכבות והסיכון שבכך.
הזמנה לקוראים - לא כפתרון, אלא כהתחלה:
אם הסדרה נגעה בנקודה מוכרת, אפשר לעצור לרגע ולשאול, כל אחד עם עצמו - ואולי גם יחד: . איזה חלק בי למד להצטמצם 1 כדי לשמור על השקט? . מה בי מבקש יותר חיים, לא 2 פחות קשר? . ומה אני חושש שיקרה אם אגיד 3 את האמת שלי בקול רם? אין צורך לענות מיד. לפעמים עצם השאלה היא כבר תנועה. ולפעמים, זו תחילתו של מקום שמח - לא כזה שמבטיח נוחות, אלא כזה שמסכים לחיות. ליצירת קשר: mishpaha@hiburimbs.org 052-7710448 | 055-9114672 אורה. הצילום מתוך הסדרה 11 ׳מקום שמח׳, באדיבות כאן
ברגעים הללו, גירושין נראים לעי־ תים כמו הבטחה לחיים חדשים. לפ־ עמים זו אכן התחלה. אבל הסדרה אינה מציגה פרידה כפתרון אוטומ־ טי, אלא כצומת. השאלה האמיתית אינה האם להישאר או לעזוב, אלא האם האדם מוכן לפגוש את עצמו באמת - בתוך הקשר או מחוצה לו. ללא מפגש כזה, גם התחלה חדשה עלולה להפוך לשחזור של אותו ריק. הכוח של הסדרה טמון בהצבעה על אפשרות נוספת: לא בריחה, אלא תנועה. לא שינוי של בן הזוג, אלא שינוי של נוכחות. כאשר אדם מפסיק לצפות שהקשר “יחזיק אותו חי”, ומוכן לקחת אחריות על החיות
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online