מידע העיר

שירי גורמן חברת כפר רופין 5- אמא ל

מנהלת מכינת העמ"ק מלמדת חשיבה הכרתית וזהות יהודית.

פרשת השבוע

054-5423281 | שירי גורמן

פרשת ויחי צריים, אבל הוא מבקש כבר להגיע למקום שאליו הם כולם עתידים להגיע יום אחד. יוסף עומד למות, ויכול היה לבקש בדיוק את אותה בקשה – אנא עשו עימי חסד וקיברו אותי במקום שם קבורים אבי ואמי, בארץ אשר הקב"ה נשבע לתת לאברהם, יצחק ויעקב. יוסף לא מבקש זאת , אלא משביע את בני ישראל שכאשר יבוא יום, והם

שלו, נשאר עם העם שלו היכן שהם. זו מנהיגות שמחוברת יותר לשטח, נו־ כחת, קרובה. יוסף כמו אומר – איפה שאתם, שם גם אני רוצה להיות. יעקב אומר, אני הולך למקום שאליו אתם אמורים להגיע. אני מחכה לכם שם. מי יותר עזר לבני ישראל להגיע בסופו של דבר לארץ המובטחת? אין לנו דרך לדעת, אולי העובדה שזכינו

פרשת "ויחי" היא הפרשה שמסיימת את ספר בראשית. כמה זה לא מפ־ תיע, שהתורה מזכירה לנו שהדברים הם אף פעם לא כמו שהם נראים, שוב אנו רואים שפרשה שהשם שלה עוסק בחיים – בסופו של דבר תספר לנו על מוות. יש כאן אולי רמז לכך שמוות פיזי, בסיפור של העם היהודי הוא לא באמת סוף, אלא אולי אפילו התחלה.

בשני מנהיגים. אחד מזכיר לנו לאן ללכת, ואחד זורע בנו את האמונה, שאין כל ספק שנגיע יום אחד ליעדנו. זה לא יקרה מהר, זה לא יקרה עכשיו, אבל הבטחון הזה של יוסף שיום יבוא והקב"ה יעלה אותם ממצריים לארץ המובטחת הוא דבר כלכך עוצמתי.

בתחילת הפרשה אנו קוראים על ימיו האחרונים של יעקב: "וַיִּקְרְבו יְמֵי-יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנו לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לו ָאִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְך תַּחַת יְרֵכִי; וְע־ ש ִׂית עִמ ָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, א ַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. וְשָׁכַבְתִּי, עִם-אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם" (בראשית וממש בסיומה של מז, כט). הפרשה אנו קוראים על ימיו "וַיֹּאמֶר האחרונים של יוסף: ֱיוֹסֵף אֶל-אֶחָיו, אָנֹכִי מֵת; וֵא- לֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם, וְהֶע־

אנחנו צריכים בחיים שלנו אנשים שנמצאים גבוה, רחוק, איפה שאנו רוצים להיות ומז־ כירים לנו את המטרה הגדולה, ואנחנו צריכים אנשים שמא־ מינים בנו, ועוברים איתנו את הדרך, את התהליך כולו, עד להגעה ליעד. ספר בראשית הגיע לסיומו, ולמדנו ממנו כל כך הרבה על מי אנחנו, על מה הערכים שלנו, על משפחה, אהבה, שנאה, ריחוק וקרבה. שנזכור להודות שאנחנו היום באותה ארץ, לא חולמים עליה, לא רחוקים ממנה, אנחנו ממש כאן, מנסים, כל אחד ואחת במסע חיינו להמשיך את אותו מסע של אבותינו. חזק חזק ונתחזק! שבת שלום.

יעלו לארץ כנען, שלא ישאירו אותו מאחור ויעלו את עצמותיו. יש כאן שני מודלים של מנהיגות. המנהיגות של יעקב מראה את הכיוון, אומרת – לשם! הוא מוכן להפרד משאר משפחתו. הם במצריים והוא יהיה בכנ־ ען. הוא כמו מסמן להם את הנ.צ שיום אחד הם צריכים להגיע אליו, אבל הוא לא אומר להם לגבי זה דבר וחצי דבר. רק את משאלת הלב האישית שלו הוא מבקש שהם יגשימו. ואילו יוסף, למרות שברור לנו שהיה רוצה להקבר בארץ המובטחת, נשאר עם המשפחה

לָה אֶתְכֶם מִן-הָא ָרֶץ הַזֹּאת, אֶל-הָא ָרֶץ, אֲש ֶׁר נִש ְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: פָּקֹד יִפְקֹד אֱ-לֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה" (בראשית נ, כד). שימו לב לשונה ולדומה בין שתי הדמויות הללו – יוסף ויעקב. הנקודה הדומה היא שלשניהם ברור לגמרי מה היא ארץ האבות שלהם, שניהם מבק־ שים לנוח את מנוחת העולמים שלהם באדמתה. אז מה ההבדל? יעקב מבקש מיוסף להקבר בקבר אבותיו. הוא יודע שכל בניו וצאצאיו נשארים כרגע במ־

Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online