חגית נאמני
יועצת חינוכית, מנחת קבוצות וסטייליסטית טיפולית.
050-6723886 | מתרגשת מבגדים ובעיקר מאנשים חגית נאמני בגד, גוף ונפש
לפצח את הקוד בודה להתלבשות סותרת את סולם הער־ כים שלי? לא פעם נשים ואנשים נאלצים "להתכופף" לדרישות המעסיק או הארגון שבו הם עובדים, ולהתלבש אחרת ממה שהיו רוצים לו ניתנה להם האפשרות לב־ חור. כדוגמא, מי שיצא לו לעבוד במקום
את אותם המדים. אותם הבגדים. מן הסתם יש למטבע הזה שני צדדים: מצד אחד אפשר למצוא יתרון גדול בעובדה שלא צריכים "לשבור את הראש" כל בוקר כש־ פותחים את ארון הבגדים. תחשבו על זה, זה באמת הרבה יותר פשוט וברור. מאידך זה כל כך משעמם. אני מתה. איך אפשר להתהלך יום אחר יום כשעל גופי מכנס כחול וחולצה מכופתרת בצבע תכלת?? לא הייתי מחזיקה יומיים. דוגמא אישית בבגד אם יש משהו שיכול להקפיץ אותי זה לראות אנשי או נשות חינוך שמ־ גיעים למרחב חינוכי בלבוש שאינו ראוי. בעולם שמעודד חומריות יתר וחשיפה כדרך חיים - אנחנו מלמדים אותם על ערכים, הליכות ודרך ארץ. אז אנחנו לא יכולים ליפול בזה! איפה הדוגמא האישית? וזה בכלל לא משנה אם מדובר במוסד דתי או חילוני. קוד לבוש במקרה הזה מחייב כפליים. כי בסוף העיניים שלהם ושלהן נשואות אלינו ויש כאן אחריות ומסר חינוכי. אז אם את מורה ומרגישה שמשהו בהופעה שלך פחות מתאים לבית הספר, פשוט תחליפי. יהיו מספיק הזדמנויות אחרות לבגד הזה. העבודה היא חיינו העיסוק בנושא הזה מחזיר אותי לדמותו של אבי עליו השלום. הוא שהיה אומר בציניות "העבודה היא חיינו אבל לא בשבילנו". לא זוכרת איפה שמע אותו. גם הוא עבד בביטחון לאורך שנים רבות ולבש מדים על בסיס קבוע. מצד אחד הוא ידע לצחוק על זה, אבל היה איש של עבודה ועשייה במלוא מובן המילה. מוסר עבודה רכשתי ממנו כנראה. והתמונה שלו עומד מחייך ומגהץ את המדים שלו באופן מדוייק מידי בוקר, עדיין שמורה איתי. שבת שלום, חגית.
"אחרי שנים רבות בעבודה כגננת פשוט נמאס לי. הייתי נאלצת להגיע בלבוש פשוט. כזה שיכול להתלכלך, ומתאים לעבודה עם ילדים קטנים. תמיד רציתי להתלבש יפה כמו כולן. רציתי להרגיש אישה. אז עשיתי הסבה מקצועית לעבו־ דה משרדית. סופסוף יכולה ללבוש מה שבא לי..." משפט ששמעתי לאחרונה מגברת אחת שבחרה לשתף אותי. אז עד כמה מקום העבודה שלנו באמת "קובע" לנו מה נלבש ביומיום? שאלה שחוזרת ועולה תמיד במפגשי נשים. שלוש ארבע ולעבודה לעניות דעתי יש היגיון רב בדבריה של האישה הנחמדה. כי בכל סוג עבודה אנחנו נדרשים למשימות אחרות, והב־ גד צריך להיות מותאם. יש עבודות בהן "נתלכלך" יותר, עבודות כפיים כמו חקלאות, בניין, טיפול, אפיה ובישול ועוד תחומי תעסוקה נוספים. וכן, גם גננת בגן ילדים כמו הגננת שלנו. לעו־ מתם עבודות משרדיות ותפקידים של קבלת קהל מחייבים דווקא בגד אסטטי וייצוגי כמו חולצה לבנה מכופתרת או מלבוש מחויט ואלגנטי אחר. קוד לבוש אז מה זה בעצם ייצוגיות? ולמה נות־ נים להופעה החיצונית של עובדי משרד משקל גדול כל כך? אני מאמינה שה־ מחשבה על בגד מכבד היא נכונה. כי פקידים ופקידות שעובדים עם ציבור נמצאים במקום כדי לתת שירות והמראה שלהם הוא בעצם חלק "מהחבילה" הזאת שנקראת שירותיות. אז בגדים שנעימים לעין, צבעים שקטים ומראה סולידי ונאה מתאימים לעבודות מסוג זה.
עם אופי דתי מחויב לכבד את המרחב ולהתלבש בהתאם. גברים יתבקשו לה־ צטייד בכיפה על הראש ונשים בחצאית. כיאה לתפיסה הרווחת במקום אליו הגיעו. לא סתם נאמר "ברומא תהיה רומאי" והכ־ לל שמדגיש את כבוד המקום מחייב את כולנו. יחד עם זאת אנחנו עלולים למצוא את עצמנו חווים קונפליקט אישי יומיומי. כי מי שאינו מקיים אורח חיים דתי, קצת מרגיש כאילו "התחפש" לעבודה. סוגייה. אפשר לוותר על הארון? בסדנאות בהן אנחנו עוסקות בקוד לבוש (זה תמיד עולה) אנחנו שומעות נשים שמספרות על תפקידים בשירות הביט־ חון בהם שירתו. למשל משטרה או שב"ס. מקום עבודה מסוג זה מאלץ את המת־ גייסים לשורותיו להגיע במדים רשמיים. לעיתים יעברו חיים שלמים בהם אנשים ישמשו בתפקיד בטחוני וילבשו כל יום
כללים של מקום אבל מה קורה כשהדרישה של מקום הע־
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online