עיתון "קבלה לעם" גיליון 40

הפילוג ברחובות אמריקה, הזעם שהוליד הברקזיט, הסכנות שטומנת רשת האינטרנט לילדינו והידיים הרובוטיות שמאיימות על מקומות העבודה באירופה. ארבעה תלמידי "קבלה לעם" מרחבי העולם בטורים אישיים על המשבר שפוקד את ארצם. כי מדי פעם פרויקט חגיגי צריך לזכור ולהזכיר שהכדור הוא עגול, המשבר הוא עולמי והפתרון נמצא ב"ביחד" שלנו.

זר בארץ נוכרייה ברצלונה | אלון אשכנזי

הוא השיעור שאני מעביר על רצון האדם, על "מערכת ההפעלה האנושית". זה שיעור שאני מרכיב מתוך לימודי חכמת הקבלה שלי, אותה אני לומד כבר יותר מעשור. זה שיעור על הרצון לקבל הנאה ותענוג שמנהל אותנו, את חיינו ואת עולמנו. זה שיעור על הכוח שמניע אותנו לפעולה, ואיך נוכל לממש אותו באמת ובצורה נצחית ושלמה. הייתם מאמינים? בני טובים מצפון אירופה המדושנת מעדיפים שיעור קבלי על מהות האדם, מאשר ללמוד על פייסבוק ואינסטגרם. הם יושבים מולי ומתרגשים מהאפשרות לחקור ולגלות איך מערכת ההפעלה הפנימית שלנו עובדת, מה באמת הם רוצים, ומה גורם להם להיות מאושרים. המדהים הוא שהתובנות שהם מגלים בעצמם פשוטות וברורות: טיב הקשר האנושי הוא הסוד להצלחה בכול; פירוד ובדידות מובילים לדיכאון וכישלון; חברות, קשר טוב והרגשת שייכות הם אלה

נולדתי בקיבוץ בישראל ואני כבר חי שני עשורים בספרד. זה טוב כי זה קצת מרחיק אותי מהכאב של אובדן החלום הישראלי, זה טוב כי זה לא שלי. הגעתי לאנדלוסיה שבדרום ספרד בתחילת שנות האלפיים עם שתי בנות, קראוון וחלום היפי של לחיות על ההר, קרוב לטבע ורחוק מן המכבש היומיומי. אבל גם שם, בראש ההר, הבנתי שרכוש וכסף משכרים ומשקרים לאדם. ספרד בזמנו נהנתה משגשוג מטורף, כסף אירופי נשפך לכל דכפין וכולם היו עסוקים בצריכה מופרזת וכאילו נהנו מהחיים, אבל זה לא באמת היה כך ולא לאורך זמן. . מיתון עולמי כבד השאיר את ההמונים 2008 הבועה התפוצצה במשבר ללא פרנסה, מבולבלים ומתוסכלים. היום, עשור אחרי, עדיין כמעט חצי מובטלים. אנשים בלי עבודה לא מוצאים 35 מהצעירים מתחת לגיל תכלית לקיומם. הם איבדו אמון במערכת ונמצאים בייאוש משתק ומסוכן.

שמסבים אושר, ביטחון והצלחה. שם, ממש בקשר בין בני האדם, נמצא הפתרון. האחדות היא התשובה והמענה לכל צרות האנושות. זה מקצוע העתיד של כולנו – ללמוד איך לחיות יחד, לרתום כל אחד, את כישוריו לחברה, והיא מצידה תהיה אחראית לטפח אותו ואת כישוריו. משאבים יש לנו בשפע: חשמל בא מהאוויר, מזון יש, הידיים העובדות הן של רובוטים. העתיד שלנו הוא ביציאה מעבדות חסרת טעם לחירות של חיים מלאי תכלית והגשמה. וזה עושה אותי מאושר. על פי חכמת הקבלה, המילה ארץ היא מלשון רצון, ובארץ כזאת אני כבר לא זר והיא כבר לא נוכרייה. כי יש עתיד ויש תקווה; עתיד עם פחות עבודה פיזית, אבל עם הרבה עבודה פנימית וחברתית, עם הרבה משמעות ורווח גדול לנו, לאנושות ולאנושיות.

כולם מבינים שהעולם משתנה בקצב מסחרר – הכול הופך טכנולוגי, רובוטי, וירטואלי. שוק העבודה מתכווץ ונעלם, השיטה הקפיטליסטית כבר מזמן פשטה רגל, כדור הארץ נהרס והחברה מתפוררת. גם היחסים במשפחה נקלעו למשבר; ההורים מאוכזבים מילדיהם שקיבלו הכול אך לא נהנים מכלום. הם קוראים להם כאן עצלנים וחסרי שאיפות. גם ילדיהם מיואשים, אומנם הם תלמידי אוניברסיטה במקצועות העתיד, אבל אין להם מוטיבציה ללכת בדרכי הוריהם. נראה להם מגוחך להקדיש חיים שלמים לעבודה. מי מבטיח להם שתהיה בכלל עבודה? למה להתאמץ? אני שומע את הטענות שלהם על בסיס יומי. אני מלמד שיווק דיגיטלי באוניברסיטה בברצלונה, והשיעור שזוכה מדי שנה בסקרי הסטודנטים כשיעור המשפיע ביותר עליהם,

הורות בעידן הדיגיטלי סן-פרנסיסקו | מרינה אייזן

אני נמצאת, היום הדאגה העיקרית שלנו היא "מערכת היחסים של הילדים עם האינטרנט". אני בעצם נאבקת באילי-הון שמזרימים מיליארדים למתכנתים שבונים משחקים ממכרים, לגופי פרסום שמהפנטים את הילדים לרצות את כל מה שהם לא צריכים, ושלא נדבר על סכנת הפדופיליה ברשת ושאר רעות חולות. למזלי אני לא לבד במערכה. מדי יום אני פוגשת הורים רבים שגם הם לחוצים, מבולבלים ורוצים להגן על ילדיהם מנזקי האינטרנט. הודעות בווטסאפ של קבוצות ההורים השונות

בעוד אני בוחשת לילדים את המרק על הסיר, אני מביטה בעין חצי פקוחה על מסך המחשב ששלושתם רוכנים סביבו. סרטון היוטיוב הסתיים והספירה לאחור החלה. הלב שלי הולם לקראת הסרטון הבא שיצוץ. המרק ואני מבעבעים יחד. מי יודע איזה תוכן יקפוץ תכף לנגד עיניהם הרכות: בחורות רוקדות בביקיני, מדריך איך לגלגל ג'וינט או תיעוד נדיר של נער יורה על חבריו לכיתה. כאימא לשלושה ילדים, שלכל אחד מהם מחשב אישי או סמרטפון (מה לעשות, אמריקה), אני חווה אתגר יומיומי בניסיון להצליח להגן על ילדיי מנזקי הרשת הזמינים בלי גבולות, ומהשחיתות שאליה העולם חושף אותם.

מגלות לי שיש צורך לשיתוף פעולה בין ההורים כדי להתמודד עם הבעיה. כולנו מכירים בבעיות אבל נאבקים בעצמנו. כל אחד מנסה להגן על הגוזלים שלו מעופות דורסים אחרים, במקום לבנות קן משותף וחזק, וזה חורה לי. הצעד הראשון בדרך להבראת החברה וליצירת חינוך נכון ומתקדם, הוא להעלות את המודעות למסר שחכמת הקבלה מעבירה: כוח האחדות שלנו חזק יותר מכל כוח אינדיבידואלי, ויש בו את היכולת לתקן את המעוות. המסר פונה לכולנו כאחד: הורים, ילדים והחברה בכללה – כולנו ניזונים מאותה אווירה. ככל שנפעל לבנות סביבה כזו, של קשרים טובים ומאוזנים, כך נייצב הווה בטוח ועולם טוב יותר לדורות הבאים. זו אולי הבעיה האמיתית: אנחנו ההורים לא משקיעים מספיק בחיבור בינינו כדי למזער את הנזקים. הורי כל העולם, התאחדו!

גם אם בבית אני בוחרת את התכנים בקפידה, די במפגש של ילדיי עם חברם ששולף את הנייד וחושף אותם לתכנים לא הולמים, ופוף! הבועה היפה והוורודה שבניתי סביבם מתפוצצת כלא הייתה. אחרי שנים שנדדנו בעולם, אלכס ואני השתקענו בסן-פרנסיסקו. הבעיה אינה מקומית או אישית לנו, זאת המכה של העידן הדיגיטלי. בעולם הגלובלי של היום, הורים בכל מקום נתקלים באותה בעיה. כאימא, אני חשה שרובצת על כתפיי אחריות גדולה הרבה יותר מזו שהייתה להורים שלי. בשונה מהם, אני עם אצבע על הדופק סביב השעון. אם ההורים שלי דאגו באיזו חברה אני מתרועעת, באיזו מערכת יחסים

>> רוצים לדעת עוד על הפתרון למשבר העולמי? סרקו את הקוד

5

Made with FlippingBook - Online catalogs