עיתון "קבלה לעם" גיליון 40

חירות נמצא מעבר לגבולות התפיסה האנוכית. כדי להגיע אליו, איננו צריכים להרחיק עד קצה העולם או ​ מושג ה להתנתק מהחיים, אפילו לא לנסוע עד סיני שבמצרים. אלא רק לשנות את היחס שלנו אל המציאות, ולא את המציאות עצמה. משם, הדרך סלולה. שישה תלמידי "קבלה לעם" בשש רשימות מעוררות מחשבה

שני אשוואל החופש להרגיש

בשבילי עבדות היא כשחיים כל יום אותו דבר כאילו הכול מובן מאליו בהרגשה ששום דבר לא יפגע בי וגם לא יגע בי מרוב ציניות שעטינו על עצמנו וזה מפחיד מפחיד לוותר מראש על אפשרות שהלב יפתח. אני מאמינה בחופש ואני רוצה שלא נפחד לעורר רגשות אחד אצל השני רגשות של קרבה של משפחה ם ַ של ע

מתוך האלבום המשפחתי של משפחת שיר

נטלי שיר מכונת מזל

דווקא עכשיו אבל לא רק.

שולי אורן מנהיג מדופלם

התלבטות. לבאס אותו? הרי הוא ינסה, ילך הכסף והוא לא ירוויח כלום. מצד שני, אם הוא ינסה וילך הכסף והוא לא ירוויח כלום, אז זה אחלה שיעור על לקיחת סיכונים והתמודדות עם התוצאות. אז אמרנו לו ”תשמע, מהניסיון שלנו סיכוי קלוש שתצליח; לרוב המכונות האלה בנויות כך שהזרוע שלהן לא חזקה, אבל תנסה”. והוא אכן ניסה והפסיד. וגלעד ואני חשבנו לעצמנו ”סבבה, הנה הוא למד שיעור חשוב”; אבל אז הוא שאל ”אפשר עוד פעם?”; הסתכלנו אחד על השני, והסכמנו. שיהיה. ושוב הוא הפסיד. ואז הוא שאל ”אפשר שוב?”, וגלעד ואני עמדנו קצת נבוכים. הוא ניסה שלוש פעמים, בשיא ההתרגשות, וכל פעם הזרוע הזו יורדת, מלטפת את הכדור ועולה חזרה והוא לא מתייאש. האחים שלו כבר הגיעו ואמרו לו ”אבל מיכאל, למה?”. וגם לנו, לגלעד ולי, זה גרם לתהות: איפה בעצם הגבול? מתי מגיע הרגע שבו אתה מבין שמה שאתה עושה שוב ושוב לא מקדם אותך? מתי אתה תופס שהחופש מתחיל כשאתה מפסיק לעבוד על אוטומט, כשאתה עוצר לרגע ושואל, בשביל מה?

כשירדנו לסיני כל אחד מהילדים קיבל תקציב של עשרים שקלים לבזבוז בנסיעה. זה בדרך כלל מונע את כל ה’’אימא בא לי’’ ו’’אבא תקנה לי”. הם החליטו שהם קונים ארטיק 101 כשעצרנו בפונדק ברצלונה עם הצמיד הזה בפנים. שיהיה להם בכיף. ואז מיכאל החליט שהוא רוצה גם לבזבז את העודף, ולשחק במכונות האלה שאתה מכניס מטבע ומנסה להרים כדור ואין סיכוי שתצליח.

מתוך האלבום המשפחתי של משפחת שיר

info@kab.co.il : יש לכם סיפור מרגש על אחדות ישראלית? שלחו אלינו

6

Made with FlippingBook - Online catalogs