חגית נאמני
יועצת חינוכית, מנחת קבוצות וסטייליסטית טיפולית.
050-6723886 | מתרגשת מבגדים ובעיקר מאנשים חגית נאמני בגד, גוף ונפש
משטרת האופנה
לשמוע כיצד השופטים, ובעיקר קרן פלס שהיא בעיניי מופת לקידום והעצ־ מה נשית, מעירים לאחת המשתתפות: "בפעם הבאה תגיעי בטרנינג וטי שירט". כך הם מקדמים את פניה של מתמודדת שמביאה סגנון לבוש ייחודי ודרמטי, קצת ווינטג' (חליפות מהממות בעיניי). אפילו הם- שאלופים בלהבין את הבמה הגדולה הזאת לא מצליחים לפרגן לאישה שמנצלת את הלבוש כדי לייצר דמות, כדי לשחק את המשחק. או שאולי זה פשוט סגנון הלבוש אותו היא מעדיפה ואליו היא מתחברת. אז למה קשה לנו כל כך לראות משהו קצת אחר? ולמה חייבים להעיר?? לרגע שכ־ חתי שזאת תחרות שירה בכלל. שלושים שקל עדן בן זקן ספגה המון ביקורת בתקו־ פה האחרונה. אחת הנשים הכי מוצלחות בישראל. כישרון שאין לו סוף. אישה שפרצה תקרות זכוכית וסללה את הדרך לנשים אחרות בעולם השירה הים- תיכונית. אז הסטייליסטית התפטרה וזו שבאה אחריה כבר פוטרה גם, וכל העולם ואחותו בטוחים שהם יודעים להגיד הכי טוב מה לא נכון בהתלבשות של בן זקן ומה כדאי לה ללבוש. אולי אנחנו כאלה ידענים אבל אנחנו בטח לא במקומה. ולא פעם יצא לי לשאול את עצמי את השאלה: אם היה מדובר בגבר, האם היו מרשים לעצמם להעיר באותה המידה? לא בטוחה. נדמה לי שנכון לשחרר את המקום הביקורתי ולשים במרכז את הכישרון והעשייה של נשים. כי דיבורים כאלה שמים את הפוקוס על הטפל, ומקטי־ נים מישהי שהיא באמת גדולה מהחיים. שקל" היא עושה עם 30" ואולי מאז ה עצמה דרך. ומותר לה לבחון וללמוד אותה בקצב שלה. שבת שלום.
מותר. אולי מספיק?
"חיכיתי לרגע שאוכל ללבוש אותה, ממש התלהבתי מהשמלה הזאת. עד שהגיעו ההערות שלהן. אמנם חייכתי כלפי חוץ, אבל בפנים כמעט התפו־ צצתי". מדבריה של מתבגרת שליוויתי בסדנת סטיילינג רגשי. רגע אחד שבו היא פותחת את הלב ומספרת על הת־ חושות שלה אל מול הביקורת המוטחת כלפיה מקבוצת השווים (במקרה זה שוות), החברות שלה. "שמלה יפה, אבל היא קצת עושה לך בטן", כך הן אמרו לה, "רציתי להיעלם". הוסיפה. "יותר לא לבשתי אותה". נשים ונערות כבר התרגלו שמעירים על ההופעה החיצונית שלהן כל הזמן. תגובות יש תמיד. מכל הכיוונים. ובע־ צם כשחושבים על זה לעומק, אז אולי ההערה על הבגד היא בכלל ביקורת על המראה החיצוני שלי. על איך שאני נראית. כשהתגובה נאמרת כמחמאה זה עוד איכשהו בסדר. יכול אפילו להיות נעים לפעמים. אבל מה קורה כשהבי־ קורת שלילית? זה יכול ללוות אותנו יום שלם, ואולי אפילו להרוס לנו את היום. הגוף כמרחב ציבורי מציאות כזו גורמת לכך שנשים ונע־ רות מרגישות שיש עליהן עין בוחנת. גוף האישה הופך להיות שדה פתוח לה־ ערות: "זה צנוע מדי/ זה לא צנוע", "זה מחמיא/ לא מחמיא", "זה מתאים לגילך/ לא מתאים" ועוד. יש תחו־ שה באוויר שאפשר פשוט לומר הכל. וזה כמעט כמו לומר שהגוף במרח־ בים ציבוריים הופך להיות קצת נחלת הכלל. מימדי התופעה בולטים במיוחד ברשת. העולם האמיתי כבר מתנהל שם. באינסטגרם בפייסבוק ובטיקטוק. הר־ שתות כבר מזמן הפכו לזירה המרכזית שבה קורה הכל. הכל מתרחש שם. והכל
אנחנו נתקלים בביקורת על כל תחום, אבל בעיקר על המראה הנשי. נשים ידועות ושאינן ידועות סופגות הערות ביחס למשקל, גודל הגוף, שינויים כאלה ואחרים שעברו עליהן, סגנון איפור, תסרוקת ושיער, וכמובן על הב־
גדים שבחרו ללבוש. נכון, נשים מפו־ רסמות מכירות את העולם אליו נכנסו. הן לא תמימות. ההבנה על המחירים של החשיפה בהיותך מפורסמת בישראל, וגם בעולם, היא ברורה. ויחד עם זאת אני נשארת פעורת פה מדי יום, מול הקלות שבה א/נשים ממהרים להקליד ולומר את מה שהם חושבים על כל אחת מאיתנו. "הכוכב", שמה לכם כוכבית לאחרונה צפיתי בפרק של הכוכב הבא. כל מתמודד עושה מאמץ להיות מיוחד ואחר. בבחירת השיר, בביצוע, וכמובן בסטייל ייחודי. אין מה לומר חבילה שלמה ומושקעת. קשה היה לי
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online