אורה שושן
עובדת סוציאלית, מטפלת משפחתית וזוגית.
לזוגיות ומשפחה בבית שאן והעמק חיבורים אורה שושן, ראשת מרכז משפחה
מה שמואר צומח
למנוע עתיד לא רצוי. אך הטרגדיה היא שתודעה זו תמיד בוראת בדיוק את אותו הדבר שאותו היא רוצה למנוע. התוצאות מתכתבות עם השורשים. אז מה שקובע איזה עץ יצמח לנו ומה ייצ־ מח עליו – זה לא מה שנעשה אחרי שזרענו אותו, אלא איזה זרע זרענו באדמה מלכ־ תחילה. אז נשאל את עצמנו – מה נמצא בשורש פעולותינו? אם שוב חזרנו הביתה מהעבודה וראינו כיור מלא בכלים כשבני זוגנו היו ביום חופשי או עבדו מהבית נוכל לזעום עליהם, ולחשוב ששוב אף אחד לא רואה אותנו ולא סופר אותנו או שנוכל הפעם לשחרר את המחש־ בות הללו, ואת העבר הלא רצוי הזה. ובמ־ קום מחשבות אלו, לעצור רגע את התגובה האוטומטית שלנו ולחשוב – אולי הוא פשוט שכח, אולי הוא לא שם לב או התעצל? זה לא קשור אלינו, וזה לא בהכרח אומר שהוא לא סופר אותנו. הרי בינינו, אנחנו יודעים היטב שאנו מוערכים ואהובים על ידי יקירינו. אז ממה אנו חוששים? ששוב לא יראו אות־ נו? אם כן, התיקון שלנו הוא להראות את עצמנו, קודם כול לעצמנו ואחר כך גם לא־ חרים. יש חשיבות רבה מאיזו תודעה אנחנו פועלים בעולם. התנועה הזו לעבר תודעה גבוהה יותר, דורשת עבודת עומק ורצון עז להתפתח ולהרחיב את התודעה שלנו. ואז נראה שלא כל כיור מלא הוא השתקפות דר־ מתית של חיינו. לסיכום, האדם התגובתי מאשים את כל העולם, האדם האקטיבי שמקבל תוצאה לא טובה שואל את עצמו איך הוא יכול לפעול אחרת כדי לשנות את המציאות. והאדם היוצר מברר מאיזה שורש הוא פעל, מאיפה הכול נובע. תרגיל – איפה בחיים שלנו אנחנו לא מקבלים את התוצאות שאנו רוצים לקבל? נחשוב, באיזו מערכת יחסים כל מה שאנו עושים ומנסים, אנו מקבלים תמיד תוצאות הפוכות? וננסה לברר מאיזה שורש זה נובע?
הבוחר. הרחבת התודעה
האם אנו מנהיגים את עצמנו או שאנו נגררים? האם אנו בוחרים את הפעולות והרגשות שלנו או שהעולם מכתיב לנו איך נרגיש ונפעל? יש מודל שמסביר 'אושר' (על פי טל בשן, בית ספר למנהיגות תודעתית): ככל שאנו חיים בהלימה לרצונות האותנטיים שלנו אנחנו חווים אושר, וככל שאנו מתרחקים ממימוש הרצונות שלנו במציאות כך אנו מאושרים פחות ופחות. איך יוצרים הלימה בין הרצוי (רצון) למצוי (מציאות)? המודל מדבר על שלושה מצבי תודעה: הראשון – מגיב, השני – בוחר והשלישי – יוצר תודעה חדשה מצב התודעה הפרמיטיבי ביותר הוא מצב של תגובה למציאות ולסביבה שלנו והוא בעל ההשפעה הגדולה ביותר עלינו. העולם בחוץ קובע לנו איך נרגיש ומה יהיה הלך הרוח שלנו. במצב זה אנו סוג של כלי משחק בידי הרגשות שלנו, ה'חוץ' הוא הקובע את הבחירות שלנו ואת איך שנתנהג. לדוגמה, הילד משאיר את הבגדים שלו על הרצפה במקלחת, אנחנו כועסים ומעירים לו, למחרת ההתנהגות שלו חוזרת על עצמה וגם התגובה שלנו חוזרת בהתאמה. אחרי שהמעגל הזה חוזר על עצמו יום אחרי יום, זה גומר אותנו וגורם לנו להיות חסרי אונים מול התנהגות הילד. במצב זה הילד הוא זה שמנהל את התגובה שלנו. כאשר אנו בתודעה מגיבה, אנו תלויים במציאות שסביבנו. המציאות מכתיבה לנו את ההתנהגות שלנו. במצב תודעה כזה, אנו אומרים לעצמנו "בטח שאני עצבני, ראית איך הוא מדבר אליי?", "בטח שאני תקועה, ראית איזה יחס אני מקבלת"? כלומר, כל מה שמתנהל מחוץ אלינו קובע לנו את הבפנים שלנו – ההתנהגות, המחשבות והפרשנויות שלנו. ואז מה שאנו עושים זה להאשים את כל העולם. זו תודעה מותנית – היא לא מאפשרת הש־ תנות. אותה פעולה תגרור אחריה את אותה תגובה. אך יש תודעה גבוהה יותר – תודעת
בתודעת בוחר, הסביבה שלנו ממשיכה לה־ תנהג באותו אופן כפי שהתנהגה תמיד, אבל אנו בוחרים שלא להגיב אוטומטית כמו שה־ גבנו עד כה אלא בוחרים לשבור את המעגל הזה. מתוך שקט פנימי ומחשבה, אנו בוחרים להגיב באופן אחר ומנקודת מבט אחרת. אנ־ חנו מרחיבים את התודעה שלנו ואת ההסת־ כלות שלנו על המציאות. כשאנחנו נמצאים בתודעה אקטיבית ובחי־ רית יותר, אף על פי שהמציאות לא השת־ נתה, אנו כבר לא מנוהלים על ידה, אלא מנהלים אותה. אנו יכולים למרות המצב הנתון, לבחור בדרכי פעולה והתנהגויות אחרות. אנו חופשיים לבחור איך לפעול במצבים שנקרים לנו בחיינו. וזה עוד לא הכל יש אפילו דרך גבוהה יותר לראות את המ־ ציאות – והיא ליצור מציאות חדשה. במצב תודעה זה יש לנו חופש מוחלט, אנו בוחרים איזו מציאות אנו רוצה לברוא כדי להשיג את התוצאה הרצויה לנו. למשל, איזה ילד נרצה לברוא, ואיך בוראים ילד שמכבד את ההורים שלו? פגשתי את התנועה הזאת פעמים רבות בקליניקה כאשר אחד מבני הזוג חווה חווית נטישה עמוקה. מצב כזה נקרא 'מצדה' – החוויה אז הייתה כואבת כל כך ובלתי נסבלת עבורנו שכשאנחנו מזהים איזושהי התקשרות או קרבה לבני זוגנו אנו נסוגים ונסגרים מייד, כדי לא להיחשף ולהסתכן בנטישה נוספת. אנו כאילו אומרים לעצמנו 'שנית מצדה לא תיפול'. אחרי תקופה ארו־ כה של ניסיונות להתקשר זה עם זה, כשב־ ני זוגנו רואים שאין מוכנות מצדנו להיות באותנטיות ובפתיחות, הם אט אט הולכים ומתרחקים. וככל שהשורשים שלנו עמוקים יותר בתוך הפחד והחרדה הללו, אנו נחווה שוב ושוב את הנטישה, גם מבני זוגנו. "את אשר יגורתי בא לי", את הדבר שכל כך פח־ דנו ממנו – בסופו של דבר הבאנו על עצמנו. במקור תכליתה של תודעת התגובה היא
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online