נבואת הרבי מלך המשיח: הנה זה משיח בא
סיפור לשבת מאת: הרב שלום בער שמולביץ, מנהל בית חב״ד בבית שאן הקערה התמלאה והברכה התקיימה
ר' יוסף הנרגש עלה אל הבימה, בירך את הברכות בנעימה והחל לקרוא את פסוקי המגילה. קולו הנעים התגלגל בכל רחבי בית המדרש, והוא קרא אותה ברגש רב. כשקרא את פסוקי הצרות היה אפשר לחוש את הצער, וכשעבר לפסוקי המהפך והניצחון חשו הכול את השמחה הגדולה. ואולם כשקרא את הפסוק המתאר את מחשבתו של המן – "למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני", לא היה יכול להתאפק, ומפיו נפלטה אמירה שביטאה את סלידתו משחצנותו של המן: "פֶה! קליפֶּה!". הקהל זע באי-נוחות. אמנם החסיד ביטא את תחושות ליבו, אבל לא ראוי לשלב בקריאת המגילה תגובות והערות... בעקבות זאת סברו החסידים כי הרבי לא ירצה שבקריאת היום יחזור ר' יוסף ויקרא את המגילה. אך למחרת, להפת- עת כולם, הסתובב הרבי לעבר ר' יוסף והורה לו לקרוא גם היום את המגילה. ר' יוסף עלה אל בימת הקריאה ועמד לפתוח בקריאת המגילה, ופתאום נשמע קולו של הרבי: "ר' יוסף, האינך יודע שקודם הקריאה יש לתת 'דמי מגילה'?". ר' יוסף נותר מסומר במקומו. הוא לא הבין את כוונתו של הרבי. הרבי הכניס את ידו לכיסו, הוציא ממנו מטבע זהב והניחו בקערה. החסידים הביטו במחזה נפעמים. היו בתוכם כאלף חסידים אמידים, וכשראו את מעשהו של הרבי, הניחו גם הם סכו- מים נכבדים בקערה. חיש מהר התמלאה הקערה מטבעות זהב עד גדותיה, ובן רגע נהפך ר' יוסף לעשיר גדול. ברכתו של אדמו"ר הזקן התקיימה במלואה. (על-פי 'לשמע אוזן')
עוני ומחסור, ואילולי הפרוטות המוע- טות שהשתכר פה ושם מעבודות מזד- מנות, היו הוא ובני ביתו רעבים ללחם ממש. בתוך כך אירעו תהפוכות דרמטיות בעולם. נפוליון בונפרטה, שליט צרפת, יצא למסע כיבושים ברחבי אירופה. בשלב מסוים החליט לפלוש לרוסיה, וצ- באו הגיע עד מוסקווה. אדמו"ר הזקן לא רצה להימצא באזורים שעתידים ליפול בידי נפוליון, ובערב ) עזב 1812( ראש חודש אלול תקע"ב את לאדי, עיר מגוריו, והיטלטל עם בני משפחתו וקבוצת חסידים ברחבי רוסיה ואוקראינה. בחודש טבת, בהיותם בכפר פיינה, חלה הרבי, ובמוצאי שבת קודש פרשת שמות, אור לכ"ד טבת תקע"ג, עלתה נשמתו הטהורה למרומים, והוא נטמן בעיר האדיטש. לאחר הסתלקותו מילא את מקומו בנו- בכורו, רבי דובער, המכונה 'אדמו"ר האמצעי'. הוא קבע את מקומו בעיירה ליובאוויטש, ומשם החלה תורתו להתפ- שט בכל האזור. שנה אחת, לקראת פורים, נסע הרבי לעיר רוגצ'וב. ר' יוסף שמע על בואו של הרבי ומייד יצא מקרומה לעשות את החג במחיצתו. כמותו עשו עוד אלפי חסידים, ונהרו לרוגצ'וב מכל עיירות הסביבה. הגיע ליל פורים. בית הכנסת היה מלא מפה אל פה. אלפי חסידים הצטופפו באולם, וציפו להאזין לקריאת המגילה בנוכחות הרבי, ואחר-כך לשמוע דברי חסידות מפיו. הס הושלך בבית הכנסת כאשר הופיע הרבי במלוא הדרו, ובצעדים מדודים פסע לעבר מקומו. הגבאים לא היו צרי- כים להתלבט הרבה בשאלה מי יקרא את המגילה. אין מתאים מהחסיד ר' יוסף, בעל הקול הערב ושובה הלב.
"אילו היה אפשר לקנות מצרכים בשוק ולשלם תמורתם במחמאות, היה מצבנו הכלכלי טוב מאוד", היה נוהג לומר במ- רירות ר' יוס'לה חזן. ר' יוסף צייטלין התגורר בעיירה קורמה שבבלרוס. הוא היה מחסידיו של אדמו"ר הזקן, רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל ה'תניא' וה'שולחן ערוך' ומייסד חסי- דות חב"ד. ר' יוסף היה חסיד בלב ונפש, עובד ה' בכל רמ"ח איבריו, אבל פרנסה לא הצליח להביא לביתו. הוא וזוגתו היו מוכנים לעשות כל מלא- כה ובלבד שיצליחו לפרנס את בני ביתם בכבוד. השניים ניסו את כוחם בעבודות רבות ומגוּונות, אך נראה היה ששערי הפרנסה נעולים בפניהם. ר' יוסף ניחן בקול ערב. כשהיה מזמר ניגון חסידי, היו השומעים מתמוגגים ממתיקות שירתו. מעת לעת היו מזמינים אותו לעבור לפני התיבה בשבתות ובמו- עדים. הכול היללו את נעימות תפילתו, ועל כך היה נוהג לומר שמחמאות יש לו דיי והותר, אבל למרבה הצער אין הן מטבע עובר לסוחר... השנים חלפו, הצרכים גדלו, ומצוקתה הכלכלית של המשפחה גברה והלכה. עד כה לא רצה ר' יוסף להטריח את רבו בבקשות בעניינים גשמיים, אבל באו מים עד נפש. בביקורו הבא אצל הרבי נכנס ל'יחידות' וביקש מהרבי ברכה לפ- רנסה. כשיצא מחדרו של הרבי חשב ר' יוסף שהוא חולם בהקיץ. הרבי בירכו בעשי- רות, לא פחות. לא היה קץ לאושרו. בלב מתרונן עשה את הדרך בחזרה לביתו, ובבואו קרא בהתרגשות לרעייתו: "אנ- חנו עשירים! כך בירכני הרבי. עשירות, אמר!". הימים חלפו וברכת הרבי טרם הת- ממשה. משפחתו של יוסף הוסיפה לדעת
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online