אורה שושן
עובדת סוציאלית, מטפלת משפחתית וזוגית.
לזוגיות ומשפחה בבית שאן והעמק חיבורים אורה שושן, ראשת מרכז משפחה
כשהלב שותק ומה אומר המחקר? מחקרי אורך של ג'ון וג'ולי גוטמן מצ־ ביעים על כך שהבעיה אינה עצם הריב, אלא דפוסי הבוז, ההתגוננות והביקורת, וכשאלה נשברים, הסיכוי לשיקום גדל. במחקריה מצאה סו ג'ונסון שטיפול ממוקד ) משפר את תחושת הביטחון EFT רגש ( והסיפוק הזוגי, במיוחד דרך עבודה על "רגעי תיקון", כלומר יוצרים חוויות חד־ שות שבהן בני זוגנו "נתפסים" ונשארים, במקום להינטש. מחקרים על טיפול זוגי ) מצאו IBCT התנהגותי–אינטגרטיבי ( שהגמשת עמדות, קבלה אמפתית והרחבת הראייה ההתנהגותית מפחיתים קונפליקט מתמשך. בתחום החשק, מודל החשק הת־ גובתי (במיוחד אצל נשים) מלמד שקרבה וביטחון רגשיים הם דלק מרכזי לתשוקה; לכן עבודה על ביטחון מחזירה את הרצון, גם אם הוא לא "צומח לבד". חשיבות הטיפול האישי לקשר הזוגי רבים חושבים שטיפול זוגי "מספיק". בפועל, ללא עבודה אישית הקשר נתקע. יש כמה צירים שכמעט תמיד פותחים את השער: מי שנכנס ויסות רגשי ולמידת העצמי: למגננה או מתקשה לשאת ביקורת, צריך עבודה אישית על בושה, ערך עצמי וכלים להרגעה עצמית. כאשר אדם לומד להרגיע את עצמו, כבר לא תלוי בבני הזוג שיצילו אותו בכל ריב. טראומות קטנות פצעי עבר והתקשרות: מהבית, זלזול, היעדר נראות, הורים בי־ קורתיים, באים לעיתים לידי ביטוי בזו־ גיות כ"את לא רואה אותי" או "אי אפשר לסמוך עלייך". טיפול אישי יכול לגעת בצורך ולבוא לקשר דרוכים פחות. בן אדם דיפרנציאציה (היפרדות–קרבה): יכול להיות נאמן לעצמו בלי להתנתק. כשאנו לומדים לעמוד על שלנו ברוך
ובגבול, אנו מקטינים הסלמה ומגדילים משיכה כי משיכה נולדת גם ממפגש בין שניים שהם "מישהו", ולא מוויתור אין־ סופי. מחקרי חמלה עצמית חמלה עצמית: מראים קשר להפחתת ביקורת ולקרבה. תרגול קצר יומי הכולל שלוש נשימות ומשפט מיטיב (למשל "גם לי קשה עכ־ שיו, ואני בוחר להגיב ברוך") משנה אק־ לים זוגי. בטיפול של איתן ומוריה הוספנו תהליך אישי לשניהם: איתן תרגל שפה רגשית (שלושה רגשות וצרכים בכל שיחה), וזיהה היכן הבושה גורמת לו לנתק. מוריה למדה לווסת חרדה, לשחרר את תפקיד "המו־ שיעה", ולנסח בקשה במקום נאום. אחרי שמונה שבועות הם תיארו "חזרה של חום" לקשר; ואחרי שלושה חודשים – אינטי־ מיות עדינה, לא מושלמת, אבל חיה. אז מתי לפנות? מוקדם. כשהשיחות מצטמצמות ללוחות זמנים בלבד, כשהמריבות נעשות תכו־ פות או כשהמגע נעלם, זה הזמן. ככל שממתינים, השכבות מתקשות והמר־ חק גדל. אם יש רצון, אפילו קטן וש־ ביר, כדאי לגשת להתייעצות. אם אחד מבני הזוג נשאר סגור לאורך זמן, מסרב להיפגש עם כאב או להתבונן פנימה – טי־ פול אמיץ יבדוק גם פרדה מיטיבה. לסיכום הרגש לא תמיד "נעלם"; אבל הוא קבור תחת שכבות של כאב, פחד ושחיקה. כש־ נותנים לו חמצן – שפה, ביטחון, חמלה ומעשים קטנים – הוא יכול לנשום מחדש. זה לא קסם, זו מלאכה עדינה ועקבית. והיא אפשרית, ובסופה יש לא רק זוגיות טובה ומחודשת אלא שני אנשים שלמים יותר.
בשבועות אחרונים אני פוגשת יותר זוגות שבאים אליי מותשים. אחד אומר: "ניסיתי הכול, אין לי רגש, אין משיכה, מכל דבר נוצר בינינו ריב", והאחר מביט בעיניים דואגות, אוהבות, ולא רוצה לוותר. השאלה שחוזרת היא האם אפשר להחיות משהו שנראה כבוי. התשובה שלי – כן, לעתים קרובות כן. אבל כדי שזה יקרה צריך להשקיע מאמץ זוגי ואישי. דוגמה מהקליניקה שנים. הוא אמר 12 איתן ומוריה נשואים לי בפשטות מרה: "נגמר לי. לא מרגיש כלום". ומוריה, אישה של אמונה גדולה, אמרה: "אני מאמינה בנו. אני אוהבת אותך. אני לא מוכנה לוותר לפני שננסה באמת". בפגישות הראשונות לא דיברנו על "מי צודק", אלא עצרנו את מעגל המתקיף־נסוג: הוא שותק ומתכנס, היא מנסה להציל את הקשר ולוחצת ושניהם נפגעים עוד. בהמשך בנינו "חוזה טיפול": 10 , שלושה שבועות בלי איומי פרידה דקות יומיות של שיחה לא תפקודית (בלי לוגיסטיקה), ומחוות זעירות של נראות – הודעת בוקר, חיבוק לפני השינה וכן הלאה. התחברנו לעומק הסיפור ההתקשרותי של כל אחד מהם: איתן שלמד בבית ילדותו "להסתדר לבד" ושהישגיו אף פעם לא מספיק טובים, פירש כל ביקורת קטנה ככישלון. ומוריה למדה לשאת הכול על הגב שלה, ומהחרדה ש"נאבד אחד את השני" היא לחצה חזק מדי. כשהם קיבלו פתאום מילים ומשמעות לתחושות שלהם, הגוף נרגע. "אני לא אבן," אמר איתן בפ־ גישה הרביעית, "אני מפחד לאכזב." שם התחיל זרע של קרבה. בהמשך עבדנו על מגע לא מיני שמחזיר ביטחון, ורק לאחר מכן על אינטימיות מינית מתוך סקרנות, לא מתוך "חובה".
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online