עיתון "האומה" | גיליון 44

k a b . c o . i l | 2 0 1 9 ס פ ט מ ב ר | ת ש ר י ת ש ״ פ | 4 4 ׳ ג י ל י ו ן מ ס | מ ב י ת " ק ב ל ה ל ע ם "

מבעד לאדי הסיר המהביל ניצבת אימא, חמושת פפריקה וכף בישול גדולה בידה, מבשלת לחייל שלה את הדגים שהוא כל כך אוהב. בליבה דאגה וכאב, רק שיחזור הביתה בשלום. אלוהים, שמור לנו על הילדים. ובמוצב בצפון, הרחק ממנה, יושב חייל בודד, עיניו תרות אחר מפלט מהחשיכה, משהו שיעיר אותו, כי הוא שומר על חבריו לפלוגה. העייפות מבקשת להכריע, אבל הוא לא ייכנע. אם רק היה מקבל סימן חיים בוואטסאפ, מהבחורה שהכיר באפטר ההוא, כשחיפש קצת חמימות בקור של העיר. ובבוקר יוצא אל הגן ילד קטן עם תיק אוכל גדול, וכמו בכל יום אוחז חזק בידה של אימא, כי בלי אימא הוא פתאום לבד. אבל אימא ממהרת לעבודה, והכול אומרים לו ”אתה גדול ויכול”. אז הוא בוכה ובוכה ובסוף נרגע. וכשהגננת תשאל: ”מה נאחל לשנה חדשה?”, ”שאימא תבוא כבר” ילחש לעצמו, ”ותקנה לי סוכרייה”. וכשיקרב סבא במכוניתו הכסופה לאסוף את נכדו אהובו מבית הספר, הוא יקווה רק שמישהו ירגיש את כאבו, איך רגליו הבוגדות כבר לא מוכנות לשאת את גופו, ואולי במחווה מפתיעה ישאיר לו חניה פנויה בקרבת הכניסה. בכל רגע ממש מבקשים הלבבות מילויים חדשים: ביטחון ואהבה, חמימות וקרבה, התחשבות וגם סוכרייה מתוקה. בקשות די פשוטות, אז למה בעצם הן לא מתמלאות? אולי אם השנה נשים לב לעובדה שהטוב שלי תלוי בטוב שלך; אם נדאג זה לזה בערבות הדדית, במקום לדשדש בדאגה העצמית; אם רק נלמד להרגיש שכל האנשים סביבנו דואגים לנו באהבה עצומה, אז כל משאלותינו יתגשמו ונבטיח לעצמנו... להמתיק את החיים

שנה טובה!

סיפורו של עם שאחראי על גורל העולם 9 עמ׳

6

בחרנו מנהיג, לא הנהגה 3 עמ׳

עמ׳ להיות החלק המועיל במטריקס האינסופי

מבית "קבלה לעם"

אנחנו קבוצת אנשים מקשת רחבה ומגוונת של החברה האנושית. חברים ב"קבלה לעם" – תנועה בינלאומית שבמסגרתה אנו לומדים את חכמת הקבלה – השיטה לחיבור בין בני האדם מעל הבדלי מין, גזע, דת ושפה. אנחנו הרכב מגוון ועשיר – ימנים ושמאלנים, דתיים וחילוניים, אשכנזים ומזרחים, יהודים ולא-יהודים – ואנחנו משמרים ומטפחים את הייחודיות של כל אחד ואחת, ועם זאת מחברים את הפאזל הרבגוני לתמונה אחת שלמה. כל אחד מאיתנו התחיל את דרכו כששאל שאלות על מהות החיים ומשמעותם, שאלות שהובילו אותו אל לימוד חכמת הקבלה. יחד שאבנו, ועודנו שואבים, את השראתנו מאחד מענקי הרוח של העם היהודי, הרב יהודה אשלג, גדול חכמי הקבלה של המאה העשרים, הידוע בכינויו "בעל הסולם" על שם פירוש "הסולם" שכתב לספר הזוהר. מה שמדביק בינינו זה הרצון המשותף לבנות חברה טובה יותר, עתיד טוב יותר, על פי עצות המקובלים. דרכם אנחנו לומדים להתבונן על המציאות מנקודת מבט הרמונית, ורוכשים יכולת להתקשר זה עם זה מעל כל ההבדלים. בעזרתם ברור לנו שתכלית האנושות היא אחדות חובקת עולם, כי רק מתוך אחדות יכול כל אדם לקבל הזדמנות להביא את חייו לנקודת המימוש הגבוהה ביותר עבורו, ולחיות חיים מאושרים ומלאי משמעות. רק כך כל אדם יבנה קשרים טובים שישפיעו לטובה על כל מעגלי חייו ויספקו לו הבנה משמעותית על החיים. עיקר הפעילות שלנו היא בקרב החברה הישראלית המפולגת. שם אנחנו שואפים ליצור אווירה של חום ואחווה, שייכות וביטחון, איזון וערבות הדדית. הפעילות מחוץ לישראל מתמקדת בעיקר במתן מענה הולם כנגד האנטישמיות ממנה סובלים יהודי העולם, וחכמת הקבלה עומדת כחומה בצורה כנגד כל שונאי ישראל. אנו מאמינים כי שימוש בחשיבה פלורליסטית ופתוחה, תוך התבססות על החכמה העתיקה, ישמשו כסירה שעליה נחתור כולנו יחד לעולם טוב יותר. ומכל הלב, אנו מזמינים אתכם להצטרף ולכתוב יחד את הפרק הבא בהיסטוריה של עם ישראל.

אז זהו, בחרנו לטוב ולרע את האדם או את הממשלה שינהיגו אותנו. אבל האם זה מספיק? האם תשכיל ההנהגה הנבחרת להתמודד עם כל האתגרים הלאומיים והבינלאומיים שלנו במציאות של עולם גלובלי שבה הכול קשור להכול? האם היא מסוגלת לקשר בין איחוד העם להצלחה במדיניות הפנים, זו של החוץ, הכלכלה וכל השאר? האם לשם כך צריכה לקום גם הנהגה רוחנית?

מה תפקידו של העם היהודי? להיות ״אור לגויים״, לתת דוגמה לאחדות לכל העמים

גלעד שדמון

החוצפה והאגו של העם הזה כמו את הנתינה והרצון שלו לעזור. מדובר באנשים בעלי שיעור קומה רוחנית, שלא מחפשים לעצמם את אור הזרקורים, אלא מבקשים לשפוך אור על הגורל שלנו ולהצביע על הייחודיות שלנו כעם. אנשים ששואבים את כוחותיהם ממקורות המורשת שלנו ומבינים שרק כשהעם מאוחד הוא נושם וחי; שרק מכוח החיבור בין כל יהודי העולם, כולל ההוא שהתבולל אי-שם, יש לנו סיכוי לבנות את גורלנו הטוב. אנשים שמלוכדים ביניהם חזק, אנשי חיל, לוחמים ממדרגה ראשונה על אחדות ישראל, ומכוונים את כולם להנהגה האמיתית במציאות – הכוח העליון שפועם בלב העם היהודי. הנהגה חדשה תדאג לילדים שלנו, לדור הצעיר שהולך ונכחד ונבלע בקרב עמים אחרים. דור שאיבד קשר לישראל, ומחפש טעם חדש בחצרותיהן של אומות העולם, דור ששכח וכבר אינו יודע שיש בידינו הכול. הכול! עכשיו יותר מתמיד דרושה לנו הנהגה כזאת שתדאג לאחרון היהודים, ותהא ראויה לעמוד בראש ישראל. הנהגה שתאפשר לכל יהודי לחיות בבטחה במדינה שבה הוא מתגורר, ותפתח את שעריה לכל יהודי בעת צרה. תחבק חזק את בני עמה גם כשחובטים בה. תעבוד בשיתוף פעולה עם נציגי יהדות העולם, גם אם הם דעותיהם הפוכות בתכלית. הנהגה שתעניק גם להם חלק פעיל בניהול המדינה, תמצא שפה משותפת ותפעל לערבות הדדית.

לראות איך הפרת האיזון בחלק אחד עלולה להצית בלאגן שלם על כל חלקיו האחרים של הכדור שלנו. ועוד יותר קל לראות איך ישראל מככבת במוקד העניינים העולמי תחת עינה הפקוחה של האנושות. ראית בעצמך, איך בבחירות האחרונות בישראל קיבלנו הצצה לתלות העולמית בנו: מצד אחד גורמים עוינים מייחלים לראות אותנו מושפלים ומובסים, ומצד שני גורמים אחרים מצפים שנקיים בית יציב במזרח התיכון. אחי היקר, אנחנו היהודים הפכנו את הדמוקרטיה למשחק שאין בו חוקים של ממש. מתנהגים כמו ילדים בבית הספר שקיבלו אפשרות לקבוע מי ינהל אותם ומי יכוון את עתידם הטוב. ולפי מה אנחנו בוחרים את גורלנו המשותף? לפי החיוך היפה של המועמד? הבטחות השווא שבפיו? הממתק שיקנה לנו עם הקמת הממשלה? אם הבחירה שלנו הייתה טהורה ומבוססת על טובת עמנו היה לנו עוד סיכוי סטטיסטי שהיינו קולעים למטרה, אבל אחרי שטיפת המוח התקשורתית, בחירתנו לאומה כבר הוכרעה. ולמה אני מספר לך את כל זה? נכון, בחרנו מנהיג למדינת ישראל, הכול טוב ויפה. אבל לא בחרנו הנהגה, קבוצת חכמים שיודעים את חוקי טבע העולם, שרואים את כל רשת הקשרים מסוף העולם ועד סופו, שחשים בעצמותיהם את טבע העם היהודי, את האופי והמנטליות שלו – את הפכנו את הדמוקרטיה למשחק שאין בו חוקים של ממש. מתנהגים כמו ילדים בבית הספר שקיבלו אפשרות לקבוע מי ינהל אותם ומי יכוון את עתידם הטוב. ולפי מה אנחנו בוחרים את גורלנו המשותף?

אנחנו עם שאוהב להגיד את האמת בפנים, אתה יודע. אבל עדיין חסרה לנו הנהגה כזאת שלא תתבייש ולא תהסס ולא תסתיר את האמת שלנו. הנהגה שתפרסם בראש גלוי ומורם לכל האנושות את תפקידם העתידי של היהודים ושל כל אדם בעולם, שתעזור לכל אנטישמי להבין מה מקור השנאה שלו ליהודים, ואיך יכול לנתב אותה נכון. ההנהגה הרוחנית הזאת תראה לכולם עד כמה אנחנו נמצאים בצומת מכריע – שעל כולנו להתחבר בלי יוצא מן הכלל, להיות כאיש אחד בלב אחד, ולתת לעולם את המפתח לאחדות הזאת. אם לא נבחר בהנהגה כזאת, נמשיך לנסות לפתור את בעיותינו בפנים ובחוץ ללא כל הצלחה, כפי שמוכיחה לנו המציאות לאורך השנים, ואז שוב נמצא עצמנו לא מאוחדים, וכמו שמראה לנו ההיסטוריה, נעורר בשל כך את השונאים והאויבים שלנו לפעול נגדנו. הכול קשור להכול, כבר אמרנו? רשת הקשר בינינו פועלת על ידי תוכנה מסועפת וגדולה, מתוחכמת ונבונה, עקבית ומטרתית. התוכנה הזאת פועלת לאיחוד האנושות כדי שזו תהפוך להיות ישות אחת, ובין אם נרצה או לא, מהגורל שלנו אין לאן לברוח. לכן לצד מנהיג המדינה דרושה לנו הנהגה רוחנית. הדרישה מתחילה בנו, אחי היקר, בבחירה שלנו. ואין שעה יפה יותר להתחיל לממש את הקשר בינינו אלא עכשיו, סביב שולחן החג. לתת יסוד לחוקה של אהבה שכל כך חסרה לנו, לקבוע בינינו כללי התחשבות הדדית כמו שפועל הטבע - בהתחשבות ובהדדיות. תמזוג לכוס עוד יין. בוא שוב נלהיב את האהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו, בוא נעורר את השרירים הלאומיים שאינם פעילים בנו זה אלפיים שנה, בוא נקבע לעצמנו שנה חדשה. לחיי העם היהודי הזה, כמה טוב שהוא כזה!

אחי היקר שמעבר לים, אני חושב עליך עכשיו. אתה יודע, בסופו של דבר, לא משנה המרחק בינינו – כולנו יושבים יחד סביב אותו שולחן החג. המפה הלבנה נמתחת וקושרת בינינו למשפחה אחת גדולה, בשבת אחים גם יחד: יהודים חוגגים בכיף לצד יהודים החיים תחת איומים ביטחוניים; יהודים מתבצרים בארמונותיהם בחופי מיאמי, לצד יהודים שחיים תחת איום אנטישמי בקהילות בפריז, מטיילים בבנגקוק או סוחטים עד תום עסקת הכול כלול במיקונוס. מה שבטוח הוא שהשולחן גדוש מעדנים מתובלים בעושר טעמים כמו כל אחד מאיתנו ממש. אחרי הכול כאלה אנחנו: רבגוניים, דעתנים, בצבעים ובטעמים שונים. ואחרי שטבלנו תפוח בדבש וריכלנו מי עשה מה בסטורי, אחרי שפצחנו במנה ראשונה, ואולי גם התווכחנו פה ושם, בוא נמזוג לכוס עוד קצת מהיין. בוא נתרווח קצת, ונדבר על מי שאנחנו באמת, על הזהות שלנו. לא נחפור הרבה, קצת נתפלפל על עצמנו, העם היהודי, בעולם המקושר שמתגלה ומאתגר אותנו מיום ליום. בטח שמת לב שאנחנו חיים בעולם מקושר, כן? שהחוקיות קצת השתנתה בעשור האחרון, והקלישאה הזאת של ״אפקט הפרפר״ הפכה לעובדה של ממש? וברור לך שכבר לא מדובר רק במשק כנפיים של פרפר מסכן בפריז הגורם לסופת טורנדו בברזיל? ושלא רק הדומם, הצומח והחי רוקדים בהרמוניה, ומשפיעים זה על זה במחול האינסופי שלהם, אלא גם אנחנו המין האנושי הפכנו לרקמה אחת? אתה צודק, תמיד הייתה לנו השפעה זה על זה, אבל על אש קטנה. ועכשיו משהו קרה בטבע. הלהבה גברה והיא בוחשת בנו בסיר אחד, הופכת אותנו לתבשיל סמיך במרקם אחיד. והכף הגדולה אינה מבדילה בינך לביני, בין שמאלני לימני, בין דתי לחילוני, בין יהודי ישראלי ליהודי אמריקני. ופתאום קל יותר לראות שאנחנו חיים על כוכב לכת קטן, שאפשר לספור על יד אחת את היבשות שלו. פתאום קל

הנהגה כזאת תדאג לילדים שלנו, לדור הצעיר שהולך ונכחד ונבלע בקרב עמים אחרים. דור שאיבד קשר לישראל, ומחפש טעם חדש בחצרותיהן של אומות העולם, דור ששכח וכבר אינו יודע שיש בידינו הכול. הכול! כי בכתבים העתיקים של חכמת הקבלה, שאולי נדמה שהעלו אבק, כתובה כל החכמה כולה, סלולה כל הדרך אל החיבור בינינו – שבו ממש טמון השכל היהודי והרגש הלאומי; החכמה, ההברקה, העורמה וההצלחה; היכולת להחזיק אומה מעל כל הקושי גם אחרי אלפיים שנה. ומה תעשה הנהגה כזו, אתה בטח שואל? תיצור מסגרות הסברה לחינוך העם היהודי באשר הוא חי – ותלמד אותו מיהו ישראל? (מי שהולך ישר אל גילוי הכוח האחד בינינו), מהי ארץ ישראל? (ארץ מלשון רצון, דרך משותפת בינינו למען מטרה אחת), מיהו יהודי? (מי שפועל לייחוד כל החלקים הנפרדים לאחד), מה תפקידו של העם היהודי? (להיות ״אור לגויים״, לתת דוגמה לאחדות כל האומות), ועוד ועוד. רשת הקשר בינינו פועלת על ידי תוכנה מסועפת וגדולה, מתוחכמת ונבונה, עקבית ומטרתית. התוכנה הזאת פועלת לאיחוד האנושות כדי שזו תהפוך להיות ישות אחת, ובין אם נרצה או לא, מהגורל שלנו אין לאן לברוח. לכן לצד מנהיג המדינה דרושה לנו הנהגה רוחנית

נכתב באהבה על ידי חברי המערכת: דודי אהרוני, נוגה זמיר, בן ציון גירץ, סמיון וינוקור, יוסי דבש, אפרת אהרוני, ענת אלינב PERRY-CREATIVE סטודיו עיצוב גרפי: רמי יניב, שרון ועקנין הפקת דפוס: רחלי לבנת הגהה: | יאיר אורן, חיים תורכיה שיווק: תמונת שער: רוני איז'ק צילום: | לירון לוי הפקה: תודה ל״הירקניה - דברים טובים״, גני תקווה

3

2

מעגל החגים

אמת אחת

למועד? שנת תש"פ חשובה וגורלית מאוד לעמנו. יש לנו הזדמנות להשלים את החזון היהודי - להתחיל להזרים ביחסים בינינו רוח אהבה ולהדביק בה את כל העולם - או שניזרק לים

נדיה קוזי

שרון יעקובוב

"את סינית או יפנית?" נשאלתי כמעט כל יום, לפעמים כמה פעמים ביום. מראה עיניי המלוכסנות היה זר לנוף הישראלי של שנות התשעים, התקופה שבה עלינו ארצה. "את רואה את העולם בצורת בננה?", "מאיפה שבאת כולם ככה?", הייתי נשאלת במרץ ובסקרנות אופיינית לילדים. מזל שהיה לי את סבתא שלי, סבתא סאולה, שהתגוררה בסמיכות אלינו. הייתי חוזרת מבית הספר ישר לביתה, נזרקת עליה כמו על פוף, כורכת את ידיי סביב צווארה ומניחה את ראשי על כתפה. היא הייתה שותקת, מבינה את הקשיים שלי גם בלי מילים. סבתא נהגה לומר לי עד כמה שהיא מצטערת שהיא לא הצליחה לסיים את האולפן, ושהיא לא יכולה לעזור לי בשיעורי הבית. בקזחסטן היא הייתה מורה ללשון, וכאן בארץ היא נאלצת כל הזמן לבקש ממני לתרגם לה את המכתבים שהיא מקבלת מביטוח לאומי. וגם אני הצטערתי ושתקתי, כי באיזו שפה יכולתי להסביר לסבתא את מה שקרה הבוקר בבית הספר: המורה אביבה נכנסה לכיתה, ומיד קמתי ונעמדתי. פניה של מורתי התמלאו תדהמה. אני דווקא שמחתי לקום לכבודה. הרי כך היה נהוג בקזחסטן לברך מורה בכניסתה לכיתה, הרגל שעלה איתי ארצה; וכך עמדתי שם, רגע אחד ארוך במיוחד. רגע שנקטע באחת כשקול צחוקם של הילדים החריש את אוזניי. התיישבתי מיד. ראיתי את כולם ישובים, חלקם מצחקקים. נשכתי את הלשון בחוזקה. העדפתי את הכאב הפיזי על פני העלבון שכמעט התחיל לזלוג מעיניי. רק כשהייתי שוב בזרועותיה של סבתא, אפשרתי לדמעות לזלוג. היא לא שאלה מדוע חזרתי כל כך מוקדם מבית הספר, רק נתנה לכל דמעה שלי מקום, וזה היה כל כך משחרר ומנקה. כך נרדמתי בזרועותיה של סבתא סאולה. התעוררתי מדפיקה בדלת. זו הייתה המורה אביבה. היא הביטה בדאגה על עיניי הנפוחות, ודיברה עם סבתא סאולה. סבתא ניסתה להגיד מילה, ואז לצרף לה עוד מילה, ומשלא הצליחה להרכיב אפילו משפט אחד, הרגשתי איך הדמעות כמעט חונקות את גרונה. תהיתי אם גם היא עכשיו נושכת את לשונה בניסיון לשדר ביטחון וחוזק. אבל רק כשהמורה אביבה התקרבה אליה והניחה את ידה על כתפה, הדמעות שלה קיבלו דרור. הן זלגו וזלגו, וניקו גם את קשייה. וכך עמדו בחדר שתי מורות, שתי נשים, משני קצוות הגלובוס, שלא הצליחו להחליף ביניהן אפילו משפט אחד פשוט. עמדתי ביניהן, והרגשתי הכי מוגנת בעולם. הן הורגשו בי הכי קרובות. כי במקום שהמילים איבדו משמעות, הלב הבין. שנה לבבית כזו אני מאחלת לכולנו. יותר מלב אנחנו לא צריכים. סבתא סאולה ואביבה המורה לא דיברו אותה שפה, אבל ברגעים החשובים הן לא היו צריכות לדבר

לחגים שכולנו אוהבים יש משמעות רבה ועמוקה יותר מכפי שרובנו מכירים

מעגל החגים שסובב אותנו מדי שנה בשנה הוא אולי המכנה המשותף היחיד שקושר לעת עתה את החברה הישראלית יחד. בין מלחמה למלחמה מתחבקים סביב צלחת הגפילטע פיש, שרים בסוכה, ולמיטיבי הלכת יש צום למירוק מצבור החטאים. מעגל של סמלים תרבותיים שמחזיקים עם שלם על כרעי תרנגולת. כפרות. לחגים בכלל ולחגי תשרי בפרט, מעבר להיותם מנהגים, יש היבט פנימי נוסף, רוחני. דמיינו אוסף תחנות הפרוסות בדרך לחיים טובים ומספקים, והתחנה הראשונה היא ראש השנה; התחנה הזו בגלגל החיים מסמלת את הרגע החלוצי שבו אנחנו מתפכחים ושואלים: בשביל מה? בשביל מה אנחנו פועלים, מתייגעים, מזיעים, מפרנסים ועושים, ועושים, ועושים? יש לזה מטרה? ועל מה יש לחגוג? אולי אפשר לחדש? לשנות? בעלי המזל לא ירפו לאורך המסע מהשאלות הנוקבות, הם ידהרו במנהרת "עשרת ימי תשובה", ויקבלו תשובה מלאה על כל שאלות ראש השנה. הם יגלו שאת המתיקות שהם מחפשים בחייהם אפשר למצוא בהרגשת ההרמוניה, בהרגשת החום והביטחון שבין בני האדם, שבאותה הרמוניה גם אפשר לגלות ולהרגיש את כוח הטבע, הכוח העליון. אלא שהתקוות לחוד והמציאות לחוד. בהרפתקה לגילוי משמעות החיים מגיע הרגע לגלות את הפירוד הגדול בין כולנו, את הדין הנורא מכול. גילוי הפער הזה בין הרצוי למצוי, בין ההרמוניה הנכספת לבין המציאות המרה שחושף הטבע האגואיסטי שלנו, מוביל אותנו ישירות אל התחנה השנייה במסע: יום הכיפורים. ביום הזה אנחנו אולי מתחרטים על כל מיני מעשים שעשינו. מתחנחנים בסליחה מן השפה ולחוץ, אך עלינו לעשות חשבון נפש ממוקד: לאמוד את המרחק בין היחס הנוכחי שלנו לזולת לבין הקשר הנכון שצריך להיות עם הזולת, להיווכח עד כמה אנחנו רחוקים מהכוח הטוב שאמור לשרות בחיבור בינינו. הרגשת המרחק הזה מתבטאת בסבל וכאב. הבירור הפנימי הזה מוליד בנו תפילה מהלב, זעקה בלי מילים. התגובה לתפילות שלנו מגיעה בסוכות. בתחנה הזו כוח מיוחד מצפה את המרירות בדבש. החושים מתהפכים, המוח והלב משנים כיוון, האהבה העצמית מתכסה באהבת הזולת. ואז, למרות שכל אחד גר בתוך עולמו ומצביע ךְ ֵ למפלגה אחרת, נפרשת מעלינו סוכת שלום – סכך הסוֹכ על כל ההבדלים, משלים על כל הפערים, וחושף את כל היופי וההדר שמתגלים כאשר אנחנו מתחברים בינינו. וכך כולנו מחובקים כאחד, מוכנים לקראת התחנה האחרונה: קבלת התורה. כלומר הרגשת הכוח הרוחני שמאזן בין טוב לרע, הדבק החברתי שירכיב אותנו למערכת אחת שפועלת באיזון – כוח האהבה. ואז כבר אי אפשר יותר להחזיק את זה, התגלית החגיגית הזו מציפה אותנו בשמחה, שמחת תורה. בהצלחה במסע!

ניצה מזוז לפני עידן איחולי ה"שנה טובה" על ידי שליחת אימוג'י של פרח היינו משקיעים בקשרים בינינו. יוצאים מהבית, קונים, כותבים, מלקקים בולים, משלשלים לתיבת הדואר כרטיסי ברכה, כל זה בשביל לאחל שנה טובה. אם אתם מהדור ההוא, והצלחתם לנער את האבק מתאי הזיכרון, בטח עולים בדמיונכם איורים נוסטלגיים של פרחים וציפורים מנצנצות, שנושאות במקוריהן איגרת שנה טובה. אם אתם מדור אחד קודם, אז סביר להניח שתזכרו את דמותו של הרצל מתנוססת על גלויות ברכה רבות. תמונתו המפורסמת משקיף על נהר הריין ממרפסת מלונו ו בזמן, אבל בחיים להרצל לא היה זמן ֵ מקפיאה רגע של להתרווח בנחת על מרפסות. הוא הקדיש את כל זמנו ומרצו לחלום שנראה אז כטירוף מוחלט, מדינת היהודים, ופעל כנגד כל הסיכויים והקשיים. , כפי שאני מבין אותה", כתב הרצל, "כלולה לא רק ֿ "בציונות השאיפה לכברת ארץ מובטחת כחוק בשביל עמנו האומלל, אלא גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית". הרצל עשה כל שביכולתו כדי שתקום מדינה יהודית, ותציל אותנו מהרדיפות האנטישמיות, כמו כל אבות הציונות. הם כולם חלמו, דיברו וכתבו על מדינה שרוח של אהבת הזולת ודאגה הדדית מנשבת במפרשיה, אלא שלהבדיל מהחזון

החומרי, את האידיאל הרוחני הם לא ידעו איך לממש. והנה, יש לנו מדינה משלנו, אך לא ברור לנו מאין באנו ולאן אנחנו הולכים. השאיפה לכונן מדינה על היסוד "ואהבת לרעך כמוך" נגוזה, ונותרנו עם ערימה של צרות ביטחוניות, חברתיות, כלכליות ודיפלומטיות. את זה הרצל לא יכול היה לחזות. החלוץ בה"א הידיעה כדי להבין מי אנחנו עם ישראל, מהם שורשי השאיפה שנה 3,800 הרוחנית שלנו ואיך לממש אותה, נחזור אחורה בזמן אל ממלכת בבל העתיקה, שם התקיימה ציוויליזציה גדולה באחווה משפחתית ובאין מפריע. החיים השלווים לא האריכו ימים, האגו גדל, וכל אחד התחיל לדאוג לעצמו על חשבון האחרים. הממלכה התפצלה למחנות, ומהומות ומאבקים רבים התחוללו בה. נשמע לכם מוכר? בערך כמו החיים שלנו כאן היום, רק בלי מריבות על חנייה. אחד מהחכמים שחיו בדור ההוא, אברם בן תרח, שמוכר לנו בשם אברהם אבינו, ראה את הכאוס שהתחולל סביבו וסירב להשלים איתו. הוא התחיל לחקור מאין

רדיפות ואנטישמיות שהגיעו לשיאם בשואה הנוראית, עלינו לארצנו ומימשנו את החלום הציוני. את החלק הראשון של החלום. יש לנו אדמה, אנחנו חזקים, אבל בכל רגע עלולים אנחנו למצוא את עצמנו בחזרה בגלות. את החלק הרוחני שאברהם גילה ועל בסיסו נהיינו לעם – התכלית לשמה בנינו את הארץ – הזנחנו מאוד. ובהיעדר החלק הזה כנר לרגלינו, אנחנו אוכלים זה את זה. שנת תש"פ חשובה וגורלית מאוד לעמנו. יש לנו הזדמנות להשלים את החזון היהודי, לשנות את היחסים בינינו לפי שיטת אברהם: להתחיל להזרים בינינו רוח אהבה ולהדביק בה את כל העולם, או שניזרק לים. את ההודעות בווטסאפ כנראה שלא נחליף בגלויות שנה טובה מושקעות, אבל את כוונת הלב שלנו כדאי שנחליף – נשתדל להתחשב בכל אדם, להתייחס אליו בדאגה ובחיבה כמו היה היקר לנו מכול. אם נתחיל בזה, כוח הטבע לא יבושש לבוא לעזרתנו, לאחות את הקרעים בינינו, ולהיות לנו בית חם, מרכז רוחני לכל אומות העולם. כך בונים מדינה, וכמו שהרצל אמר: "אם תרצו – אין זו אגדה".

התפרץ האגו ולאן נעלמה האהבה. אברהם גילה שיש כוח אחד בטבע שמנהל הכול, ולימד את כל מי שהסכים לשמוע, שאם יתאמצו להידבק באחדות ובאהבה מעל האגו, הם יעוררו את אותו כוח אחד, חוק הטבע העליון, והוא יחבר ביניהם ללב אחד. כך אברהם קיבץ באוהלו נציגים של שבעים שבטים וחמולות, והפך אותם לקבוצה אחת, לעם אחד, עם ישראל. יתר האנשים העדיפו לשמוע בעצת נמרוד, מושל בבל, שגם הוא הבחין בבעיות שגורם האגו המתפתח. אבל לעומת אברהם, נמרוד טען שהפתרון הוא פשוט להתרחק זה מזה. וכך הם עשו. התפזרו לכל עבר, ומיוצאי בבל התפתחה שאר האנושות. ספוילר: גם אנחנו וגם הם צריכים בסופו של דבר להגיע לחיבור. ומה עלה בגורלו של עם ישראל? איך הגענו מהאחדות המופלאה בימי אברהם למצבנו היום? עברנו עוד משברים רבים לאורך הדורות, האגו המתגבר היה חזק מאיתנו, וסופנו היה להיפרד ולהתפזר ברחבי העולם. להשלים את החזון ובחזרה להרצל. אחרי שנות גלות ארוכות, אחרי שסבלנו

המשמעות הפנימית של חגי תשרי קורס מקוון חינם

U.kab.co.il | לימודי אונליין

סרקו את הקוד וצפו חינם בקורס ״חגי ישראל בראי הקבלה״

צילום מתוך האלבום המשפחתי

5

4

ש פ י ר ו ש ו ש א י ן ש ו ם כ ו ח א ח ר ב ע ו ל ם ש י ה י ה ל ו י כ ו ל ת ל ע ש ו ת מ ש ה ו

א י ן ע ו ד מ צ ב מ א ו ש ר ב ע ו ל מ ו ש ל א ד ם ה מ י ו א ש מ כ ו ח ו ת

שמחת תורה הוא המועד בשנה להתחיל ליישם את הכלל הגדול בתורה, את הקוד שמפעיל את המערכת כולה: "ואהבת לרעך כמוך". כשנפעל כך בלב שלם, נהיה חלק מועיל במטריקס האינסופי

ס ו ף מ ע ש ה ב מ ח ש ב ה ת ח י ל ה

ו א ה ב ת ל ר ע ך כ מ ו ך ו ה ת א ח ש מ ח י י

המילה ”תורה” מעוררת בנו תחושות מנוגדות – החל מכבוד והערכה לספר עתיק ובו קדושה נעלה, דרך מנהגים מבית אבא ועד לסלידה מוחלטת. אולם עוד קודם שדבקו בתורה הדפוסים השונים, העניקה לה חכמת הקבלה משמעות עמוקה, מקיפה וחד-משמעית. התורה היא התוכנית הכוללת של המציאות כולה – מתחילת הבריאה ועד סופה. המטריקס שכולנו חיים בו, הממשי והבדיוני. התוכנה שמכוונת, מנווטת ומנהלת אותנו בכל תנודה, נשימה ומחשבה. הרשת העצומה של כוחות הטבע שפועלים יחד ומניעים אותנו בעל כורחנו להתפתחות רוחנית שלמה. מערכת ״התורה״, שחוקיה מוחלטים, מכתיבה כל פעולה שלנו. למעשה איננו אדונים לשום מחשבה או פעולה. התחושה שיש לנו אפשרות לבחור, והצער או האשמה שאנו חשים בעקבות החלטות שגויות שקיבלנו אינם אלא רק תחושות מדומות שהמערכת בחכמתה נוטעת בליבנו. עד שנגדל, נשכיל ונדע להפעיל נכון את המערכת מבלי לגרום נזק לעצמנו. כשם שלתינוק בן חודשים ספורים אין מושג קלוש לאיזה עולם גדול, עשיר ומגוון הוא נולד, וכל עולמו המצומצם מסתכם בריח אימו, כך גם אנחנו נמצאים בתקופה טרום-רוחנית, לקראת שלבי ההתפתחות הראשוניים שלנו, לקראת גילוי שכבה נוספת מן המערכת האינסופית שעוטפת אותנו, מערכת ״התורה״. ככל שנספוג מהסביבה עוד ערכים, טעמים ומידע, שיתורגמו בנו לרגש ולתבונה עד לכדי הכרה מלאה, כך נתפתח, נתחנך, נפתח מודעות חדשה וניכנס אל מרחב ״התורה״. התינוק שיגדל לילד, יידרש להגיב לאחרים. הילד שיתפתח לנער יידרש להכיר במעשיו, והנער, ככל שיתבגר, יידרש ליוזמה ולהשתתפות מצידו עד להדדיות ולשיתוף פעולה עם הזולת. נשאלת כאן השאלה אם המציאות כבר בנויה כך שהיא מפתחת את האדם ומקדמת אותו לרמת התפתחות גבוהה יותר, אז מה כל כך ייחודי במערכת ״התורה״? התורה היא התוכנית הכוללת של המציאות כולה – מתחילת הבריאה ועד סופה. המטריקס שכולנו חיים בו, הממשי והבדיוני. התוכנה שמכוונת, מנווטת ומנהלת אותנו בכל תנודה, נשימה ומחשבה

לא כל אחד יודע להשתמש בכוח הנסתר של התורה, אך כל אחד יכול, אם רק ירצה. התורה היא כמו אש, היא יכולה להאיר ולחמם מצד אחד, או לשרוף ולכלות מצד אחר. לכן שימוש מושכל בכוח התורה יעורר את הכוח החיובי הטמון בה – אז נחוש את ההרגשה הממכרת של ״סם החיים״. לעומת זאת, שימוש לא מושכל בכוח התורה לטובת האדם עצמו ולא לטובת הזולת יעורר את הכוח השלילי הטמון בה – אז נחוש את ההרגשה של ״סם המוות״. השימוש בכוח הנסתר שמתגלה לחיוב או לשלילה תלוי בבחירתו של האדם. אז כיצד נבחר נכון ונמנע תופעות שליליות? צעדקטן לאדם - צעדענקלמערכת הסוד הוא הגיוני ופשוט: כל פעולה מצד האדם שתהיה זהה למגמה של מערכת ״התורה״, תקשר בין המערכת הכללית לבין האדם הפרטי, תפתח לפניו מרחב חדש, ותמלא אותו בהרגשה עילאית שבעזרתה ידע לשלוט על חייו. כמו במשחק מחשב נלמד להתגבר על כל המכשולים ולהתמודד מול כל האתגרים שבשלבי המשחק השונים עד לשלב הסופי של גילוי מערכת ״התורה״ בשלמותה. מהי אפוא תכונתה של מערכת ״התורה״? אחדות. התוכנית הכוללת של המציאות פועלת לעבר שלמות, הדדיות ושיתוף פעולה. כדברי חכמים: ״עיקר השגת התורה הוא על ידי האחדות, כמאמר הכתוב ׳כאיש אחד בלב אחד׳״ (״מאור ושמש״). אם כן, ככל שנשתדל לפעול באחדות, בשלום וברעות עם הבריות סביבנו, נעלה על דרך המלך. להולכים בדרך הזאת יש גמול. על כל צעד אחד נכון של הפרט השואף להידמות לה, היא מגיבה בחיוב כפליים, בשני צעדים. לכן ככל שישתדל האדם לנהוג בידידות ובחיבור עם הזולת, כך הוא יעורר יותר את הכוח החיובי שממתין בה. לעומת זאת, כל מהלך אנוכי שיבוא על חשבון הזולת, יפרום את רשת הקשרים הנפלאים שנטוו, יעצים את הפירוד ויחזק

הרב ד"ר מיכאל לייטמן

ש פ י ר ו ש ו ש א י ן ש ו ם כ ו ח א ח ר ב ע ו ל ם ש י ה י ה ל ו י כ ו ל ת ל ע ש ו ת מ ש ה ו

ו א ה ב ת ל ר ע ך כ מ ו ך ו ה ת א ח ש מ ח י י

א י ן ע ו ד מ צ ב מ א ו ש ר ב ע ו ל מ ו ש ל א ד ם ה מ י ו א ש מ כ ו ח ו ת

א ב ג ד ה

את הרגשת ״סם המוות״. באג כזה במערכת ״התורה״ יחייב אתחול מחדש של המערכת, ועלול להכאיב ולגרום לאדם סבל מיותר. אז אם נחזור להתחלה: האם התורה היא אותיות מודפסות על נייר שאוגדו לספר מהודר? האם התורה היא טקסים ומנהגים, אוסף הגבלות, חוקים וציוויים? לא ולא ולא. התורה על פי חכמת הקבלה היא הכוח שמשנה את הטבע האגואיסטי המוגבל של האדם לטבע של נתינה, הדומה לטבע מערכת ״התורה״ שהיא כולה הרמונית. התורה היא הכול! היא התוכנה שמפעילה את העולם כולו, ככתוב בספר הזוהר (פרשת תרומה): ״מטרם שנברא העולם, הקדימה התורה לעולם אלפיים שנה״, והיא הכוח שבעזרתו אנחנו מתפתחים ורוכשים את עומק המערכת – עולים בעזרתו כמו במעלית שקופה שפורשת לפנינו הכול עד להתמזגות שלמה והרמונית עם המערכת כולה ועם הכוח העליון שמפעיל אותה. את השינוי האדיר הזה מאגואיזם לאלטרואיזם מסמל המועד החגיגי ביותר בשנה – שמחת תורה. כיום, ברור לכל בר-דעת שנקלענו למבוי סתום בעולם בכלל ובחברה הישראלית בפרט. שנאת החינם בין מגוון המגזרים והמפלגות גואה, הגאווה הולכת ומתעצמת בכל אחד ואחת, האגואיזם חוגג והערכים המאחדים אותנו לעם בשפל. התורה הפכה אצלנו ל״סם המוות״. ״מלאך המוות מזדמן בחרב שלופה וטיפה של מרה בקצה החרב, והאדם פותח פיו וזורק בו הטיפה, ומת״ (כתבי בעל הסולם). כל אדם בעולם בולע בצייתנות את הרעל האגואיסטי ו״מת״ – מתנתק מהחיים, מהתענוגים שמציעה התורה. שמחת תורה הוא המועד בשנה להתחיל ליישם את הכלל הגדול בתורה, את הקוד שמפעיל את המערכת כולה: ״ואהבת לרעך כמוך״. כשנפעל כך בלב שלם, נהיה חלק מועיל במטריקס האינסופי – ״התורה״.

ה י נ ה כ ת ו ב א י ן ע ו ד מ ל ב ד ו

לפרמט את התכונות שלנו ייחודיותה של התורה שהיא מובילה את האדם שבוחר להכיר את דרכי פעולתה ולהתמזג בה, לשנות את גורלו ולהשפיע על התפתחותו המלאה. כלומר לגשת היישר אל מקור ההתפתחות שלנו, אל לוח הבקרה שמפעיל את חיינו, ולפרמט את התכונות שלנו שתפעלנה בהתאם למערכת ״התורה״. בתוך רשת החוקים המוחלטים, שאינם מתחשבים בדעתנו, יש לאדם רגע ממשי של בחירה חופשית המכוון אותו לנקודת ההתפתחות העיקרית והבלעדית שלו. מהרגע שעשה בחירה נכונה, נפתחת לפניו שכבה נכבדת מן המרחב הנשגב של מערכת ״התורה״ האינסופית, והוא זוכה לחוות עולם גדול ומופלא, כמו צעיר שיוצא לראשונה לבלות אל מחוץ לבית. המעמד הנעלה והראשוני הזה, שבו האדם זוכה לקבל את הכוחות שיאפשרו לו להתקשר יותר ויותר אל מערכת ״התורה״ האדירה, נקרא ״קבלת התורה״. אלא שזוהי הזדמנות בלבד, מתנה זמנית שאינה ניתנת בקלות. דברים טובים אינם באים בקלות. בדרך אל המרחב הנשגב עומד למכשול הטבע האגואיסטי הטמון בכל אדם ומונע את השפע הרב המצוי במערכת ״התורה״. האגו הוא הרצון לקבל הנאה, ומטרתו הגלויה והסמויה היא להשיג כמה שיותר תענוג בכמה שפחות מאמץ. הוא מעכב אותנו מלגדול ומלהתפתח משום שהוא כל הזמן מעורר בנו דאגה רק לעצמנו – הוא דוחף אותנו לנצל את הזולת, להתחרות ולהיאבק בו כדי להשיג ולו מעט הנאה עצמית על חשבונו, וההשלכות השליליות לכך ניכרות בתחומי חיינו השונים. האגו מפריד אותנו מן המציאות העצומה, נועל אותנו בעולם צר ואפור במקום שנחיה בעולם מואר ומלא שפע. כוח התורה שלא ככוח האגו מאפשר לנו לבקוע מן הקליפה הדקה שעוטפת אותנו באשליה, לצאת מהגבולות הצרים שלנו, ולגלות את מערך הכוחות שמשפיעים עלינו. אומנם

ו ז

ח ט י כ ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת

י ו

ע צ מ ו

הסוד הוא הגיוני ופשוט: כל פעולה מצד האדם שתהיה זהה למגמה של מערכת ״התורה״, תקשר בין המערכת הכללית לבין האדם הפרטי, תפתח לפניו מרחב חדש, ותמלא אותו בהרגשה עילאית שבעזרתה ידע לשלוט על חייו

נ ג ד ו

י ו

נ ג ד ו

ע צ מ ו

7

6

כולנו קצת נבוכנו נוכח ההנחייה המוזרה, אבל העולם במה וכולנו צייתנים. התחלנו. ה"ברכות" עפו מפה לאוזן, בקושי בלענו את העלבון, וכלפי חוץ צחקנו בקול גדול. ואז הגיע תורי. הייתי כבר שבעת עלבונות וחיפשתי טרף קל. היו לנו בכיתה זוג מקסים, מאוהב לחלוטין. הייתה ביניהם נאמנות כזאת שלא רואים בכל יום. לנו, שחקנים מתחילים שקופצים מדייט אחד לשני, צרם בעין לראות זוג יציב כזה במסגרת הלוחצת של בית הספר למשחק. בזמן שאנחנו שתינו זה לזה את הדם, הם פשוט אהבו. בזמן שאנחנו הרגשנו לבד, הם תמיד היו יחד. בזמן שאנחנו שמרנו לעצמנו על הגב, הם שמרו זה על הגב של זו. ואז יצא ממני המשפט המכוער הזה: "כל כך אצילי מצידו שהוא הסכים לשאת אותך לאישה רק בגלל שאת בהיריון!". שקט השתרר בכיתה. אף אחד לא צחק. הבחורה קמה בסערה ויצאה מהחדר בבכי, מפילה מאחור את הכיסא שעליו ישבה. הלב שלי נפל לתחתונים. "זה היה רע" לחש לי חבר שישב לימיני. בן הזוג שלה נעץ בי מבט מלא בוז וצעק: "מטומטמת, מה את עושה?!" וזינק אחריה בריצה. הפה שלי התייבש, והייתה לי בחילה. חיפשתי מבט סלחני שיהפוך את הכול לבדיחה, אבל זה לא קרה. חציתי את כל הקווים האדומים. לרגע עוד ניסיתי לנפנף לעצמי בצדקנות ש"מה אני אשמה שהמורה למשחק נתנה לנו משימה מטונפת כזאת?", אבל לא קניתי את זה. רציתי לקבור את עצמי אלף מטר מתחת לאדמה. רצתי אחריה לשירותים. היא ישבה לבד על הרצפה ובכתה. ביקשתי סליחה. אבל בכל מילה שפלטתי הרגשתי צבועה יותר ומלוכלכת, למי תעזור סליחה עכשיו? המועקה התנחלה לי בלב עד יום כיפור. התקשרתי אליה ושוב הבעתי חרטה. דווקא כשניתקתי את השיחה, נפל לי האסימון: אין ממש ערך לבקשת סליחה מלבד לנקות לעצמי את המצפון. דווקא כשעשיתי כל מה שאני יכולה, התעוררה בי הכרה צלולה: זה הטבע שלי. מקולקל, אגואיסטי, אכזרי. ולתקן אותו לבד אני באמת לא מסוגלת. באותו רגע ידעתי שאני צריכה סביבה חזקה, שתאיר לי את הדרך להיות האדם המתחשב הזה, שמרגיש את הזולת כמו חלק מעצמו. סביבה שבמקום לשחק בהתנשאות מעל האחר, תשחק לי דוגמאות יצירתיות איך להתעלות מעל הטבע הנבזי שלי. כי ככה בנויים החיים: המשחק של היום הוא המציאות של מחר. קיבלנו תרגיל מלוכלך בבית ספר למשחק: לשבת במעגל, ולהעליב את האחר באופן הכי מתנשא ובמילים הכי מתוקות. זה השיעור לחיים שקיבלתי מהתרגיל סליחה שאין בה כפרה שלי פרץ

הסערה יונה בורח מייעודו. הוא נמלט על אונייה הרחק אל תוך הים. הבריחה שלו גורמת לסערה, והמלחים מבינים שהסיבה לסבלם היא ״היהודי״ שנמצא על סיפון אונייתם. משם ועד להשלכתו אל הים, הדרך קצרה. כמו אז, ובעצם כמו תמיד, גם היום העולם מאשים את היהודים בכל משבר אפשרי. אם מסתכלים מצד תפקידנו, העולם צודק. נתנו לנו משימה לאהוב, אנחנו משתמטים ובורחים ממנה הכי רחוק שאפשר, וספינת העולם נמצאת על סף טביעה. הגורל של עם ישראל הוא בלתי נמנע. שמות המלחים בסיפור מתחלפים בכל פעם, אבל הגורל אינו משתנה. אם לא נקיץ מהתרדמה שאנו שקועים בה, ונסכים מרצוננו הטוב לביצוע המשימה, יגיע הרגע שבו נושלך לים. ההסכמה יונה נזרק למצולות הים ונבלע לתוך מעי לווייתן. אחרי חשבון נפש נוקב עם עצמו, הוא מסכים לבצע את המשימה שהוטלה עליו, והדג מביא אותו אל חוף מבטחים, לנינווה. כמו יונה, גם אנחנו נושאים בתוכנו מסר, שיטה להתקשרות בין בני האדם. זה המאפיין הלאומי שלנו המייחד אותנו משאר עמי העולם, ולמעשה הופך אותנו לעם. לא נוכל להימלט ממה שמייחד אותנו. כשנתחבר בינינו, נשמש דוגמה לאחדות לכל העמים. השאלה היחידה היא, האם נישא באחריות המוטלת עלינו, או שחס ושלום ישליכו אותנו אל מעמקי הים כדי שנסכים לממש את ייעודנו. לפי שעה, במקום להיות ״אור לגויים״, אנחנו מנסים בכל כוחנו להיות ״ככל הגויים״. אלא שמכבש ההתפתחות גורם לעוד ועוד אנשים ומדינות להרגיש בתת- ההכרה שהאחראים לכל הצרות המתרגשות ובאות הם היהודים, ולכן העולם לא ישנה את יחסו אלינו לטובה, עד שנמלא את חובתנו, שהיא גם זכותנו. יום כיפור הוא זמן לעשות חשבון נפש הן של יחידים והן של אומה, בלי לשבת במעיי הלווייתן. ביום זה יש לנו הזדמנות לקבל על עצמנו את הייעוד שלנו, להסכים להתחבר בינינו ולהיות ״אור לגויים״. רק אז המערבולת העולמית סביבנו תשקוט, האנושות כולה תזכה לשלווה, ומעליה תיפרס סוכה של שלום.

אורן לוי

רק לפני כמאה שנה התרחשו בעיר קישינב פרעות נוראות ביהודים, והיום מתכנסים בה אנשים מכל רחבי העולם לקבוע שאפשר אחרת

הסיפור התנ״כי של יונה הנביא מתאר את קורות העם היהודי בהווה ובעתיד, ובו מסר ברור: כל עוד לא נמלא את ייעודנו, ימשיכו להטיל עלינו את האשמה לכל צרות העולם. סיפורו של עם המשימה סיפורו של יונה הנביא מתחיל במשימה שהוא מקבל מאלוהים – להזהיר את תושבי העיר נינווה לסור מדרכם הרעה, ולהתחיל להתנהג כמו שהמציאות דורשת, בחיבה הדדית. כמו ליונה גם לנו, עם ישראל, יש תפקיד שלא נוכל להתחמק ממנו. תפקיד שמלווה אותנו מאז ומעולם: לרקום בינינו קשרים חיובים של איחוד, כאלה שישמשו דוגמה לעולם כולו. אבל אנחנו לא ממלאים את תפקידנו. הבריחה לאורך ההיסטוריה חווינו איך פועלת החוקיות הזאת: כשאנחנו מקושרים בינינו בצורה נכונה, אנו פורחים והעולם משגשג. כשאנחנו מסוכסכים ומפולגים, אנחנו סופגים מכות והעולם מידרדר. עם השנים לנו בבניית הקשרים בינינו, עד כדי כך ַ ש ּ ָ כ שאנחנו לא מאמינים כי ביכולתנו להשכין בינינו יחסים טובים. אנחנו מתמלאים סלידה למשמע משימתנו להיות ״אור לגויים״. אנחנו בורחים על נפשנו, כמו יונה. וכשבורחים, מגיעה הסערה.

דודי אהרוני

יקרה שוב, והקימו ליגות להגנה עצמית. כעבור שנתיים, לאחר שעשרות פוגרומים שטפו את האימפריה הרוסית, שוב הוכתה העיר בפרעות קשות מנשוא. לא עברתי את כל הדרך מישראל לקישינב כדי ללמוד על העבר. באתי להתכנס עם חברים מכל העולם הלומדים את חכמת הקבלה, כדי שטירוף כזה לא יקרה שוב. לא כאן, לא שם ולא בכלל. אבל האם מישהו באמת יכול להשפיע על הגורל? האם מישהו יכול להבטיח שההיסטוריה לא תכה שנית? לפי חכמת הקבלה, יש מישהו כזה והוא מכונה ״ישראל״ – כל מי שיש בו הזדהות עם רעיון האחדות. ספר הזוהר כותב ש״ישראל לב כל העולם, וכמו שאיברי הגוף לא יכלו להתקיים בעולם אפילו רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל״. עוד כותב הספר שאין פורענות באה לעולם אלא בגלל ישראל. כי אנחנו – אלה שלא מרסנים את האגו הטבוע בם, מפורדים זה מזה ולא ממלאים את תפקידם להיות דגם לאחדות לכל העמים – ״גורמים עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות בעולם כולו״.

הכביש הראשי חוצה מרבדים צהובים-ירוקים מנוקדים בבתים כפריים עם גגות אדומים. כנסיות בולטות ממרחקים, ומדי פעם קורצת השמש מתוך אגם קטן שלצד הכביש. אנחנו באוטובוס גדוש ישראלים בדרך אל קישינב – צ׳יסינאו בלשון המקומיים – בירת מולדובה. העיר שוכנת על גדות נהר ביק הצלול, שופעת עצים ירוקים נוסכים צל ורוגע, וגפנים משתרגים בחן על חוטי תיל בחצרות הבתים המנומנמים. אין בה רמז קל להיסטוריה המטלטלת של הזוועות המוכרות בשם ׳׳פרעות קישינב׳׳ שידעו יהודי שנה. 116 העיר לפני

׳׳המהומות האנטי-יהודיות בקישינב׳׳, תיאר הניו-יורק טיימס בזמנו את הפוגרום המפורסם במאה העשרים, ׳׳הן גרועות יותר ממה שהצנזורה תאפשר לפרסם׳׳. המעט שכתב העיתון האמריקני הנודע והשאיר חותם על דעת הקהל העולמית היה ש״הזוועות מהטבח הן מעבר לכל תיאור. תינוקות נקרעו לגזרים, פשוטו כמשמעו, על ידי המון משולהב וצמא דם״. הפרעות התחילו מילולית כאשר ׳׳בסרבי׳׳, העיתון האנטישמי הסנסציוני והפופולרי ביותר בקישינב, פרסם בקביעות מאמרים נגד האוכלוסייה היהודית עם כותרות כשהמסרים 1903- כמו ״מוות ליהודים!״. אבל הן התעצמו ב האנטישמיים התחילו להתממש. בוקר בהיר אחד נמצאה גופתו של נער נוצרי אוקראיני, קילומטרים צפונית 25- מיכאיל ריבצ׳נקו, בעיר דובסרי, כ לקישינב. עוד זה מדבר וזה בא – נערה שניסתה להתאבד נמצאה מתה בבית חולים יהודי, והעיתון האנטישמי כבר ניסח כותרות ענק שזעקו עלילת דם. ׳׳בסרבי׳׳ רמז שהשניים נרצחו בידי יהודים כדי להשתמש בדמם בהכנת המצות לפסח. על הדרך גם האשים את היהודים בניצול קפיטליסטי של נוצרים. הסיפורים כמובן זכו לתהודה רבה, התפרסמו בעיתונים נוספים, והצליחו לשלהב את הקהל למהומות נגד היהודים. פרעות קישינב כללו שלושה ימים של מאורעות דמים שבהן נפצעו קל, ומעל 500 , נפצעו קשה 92 , יהודים 49 נרצחו בתים ועסקים נבזזו ונהרסו. את התיאורים המבחילים 700- ל והלא-אנושיים שהניו-יורק טיימס חסך מקוראיו אחסוך מכם גם אני. הכנסייה עודדה את הזוועות, המשטרה העלימה עין, הצבא שתק. לכן לאחר הפרעות החליטו היהודים שדבר כזה לא

להתקשר בינינו ביחסים טובים מעל כל ההבדלים, מה שנקרא בכתובים ״על כל פשעים תכסה אהבה״

לשם כך התאספנו בקישינב למעלה מאלף איש ואישה מכל קצוות תבל – פרצופים שונים, דעות שונות, מנטליות הפוכה – והשתדלנו ליישם את מה שלא פעם למדנו מן המקורות: לעשות מאמץ להתקשר בינינו ביחסים טובים מעל כל ההבדלים, מה שנקרא בכתובים ״על כל פשעים תכסה אהבה״. למה? כי בחיבור בין בני אדם יש כוח חיובי אדיר שביכולתו להשפיע לעולם חוסן, ביטחון, הגנה והבטחה לעתיד טוב יותר. מאוד מזכיר את מה שכתב אז הרצל בעקבות פרעות קישינב, ברגע חובק עולם של ערבות הדדית: ״נהיה נא כולנו מאוחדים בצרה כבשמחה, כדי לגאול את עמנו מעבדותו. וימצאו-נא ימים קשים אלה גם אנשים שלמים מאוחדים במחשבה אחת לעבודה משותפת״.

9

8

מוש בודניק בר מזל ״במה נמדד בר טוב, אתה יודע?״ שאל אותי אחד השפים הידועים בארץ כשעבדתי במסעדת היוקרה שלו, ״בחיבור שהוא יוצר בין אנשים״. זה קל כשהכול זורם בחיוב, אבל מה עושים כשנכנסת שנאה לעניין? מעל עשור שאני מנהל בר בתל אביב. יוצר עשרות קשרים בין אנשים, שומע אינספור סיפורים. אנשים לא רק יושבים על הבר ושותים, הם מוצאים את עצמם, או מוצאים משהו חדש – ויוצאים נשכרים יותר מסתם דרינק קצר – ואני שואב מזה כוחות. צהריים אחד הגיע זוג שהתיישבו על הבר והזמינו עסקית. מהרגע הראשון הבחורה לא הייתה מרוצה. היא התלוננה שאין שום מאכל בריא בתפריט שלנו, ושבגלל הגסטרונומיה הזאת יש כל כך הרבה אנשים שסובלים מעודף משקל ומשאר בישין. כשהיא קיבלה את המנה הראשונה, היא הביטה בצלחת שלה ואז בצלחת של בן-זוגה ורתחה: איך יכול להיות ששתי המנות השונות בגודלן באותו המחיר? ניסתי לפנק אותם בצ׳ייסר, להציע להם מנה אחרת, אבל הבחורה נותרה מתוסכלת. כשהיא יצאה נאנחתי, לא משנה מה תעשה, יש אנשים ממורמרים על העולם. למוחרת בבוקר שלח לי חבר קישור לפוסט בפייסבוק. חשכו עיניי. הבחורה פרסמה ביקורת חריפה ופוגענית על המסעדה. שיימינג! התעצבנתי נורא. נפגעתי. לא הבנתי מה היא רוצה, ״למה ככה?״. חברה שעבדה בבר סיפרה שהיא מכירה אותה, שיש לבחורה סיפור חיים לא פשוט של נטישה בגיל צעיר מאוד, וגם היום היא לא בדיוק מלקקת דבש. למרות רצוני להתנגח בה החלטתי לפייס אותה. כתבתי לה שאני רוצה לפתוח דף חדש, ומזמין אותם לארוחת ערב על חשבוני. הם הגיעו, להפתעתי הרבה. הכנתי להם את הקוקטייל החגיגי הזה שמבוסס על רימונים וג׳ינג׳ר, שאחריו אין מי שלא מרגיש מבסוט על החיים. אחרי שהם השתחררו קצת, היא קראה לי ואמרה: אני מרגישה שמיהרתי לשפוט אותך ואת המסעדה. סליחה. אבל עדיין אני מצפה לתפריט עם תזונה בריאה :) אומרים שרימון מסמל את המעשים הטובים שלנו. מעשים טובים עבורי הולכים תמיד עם חיבור בין אנשים, ואני אומר לגורל תודה שנתן לי אפשרות לגלות את הטוב בקשרים.

אפרת נבון המלחששת ״אוכל זה לא רק בשביל השובע של הבטן, זה גם בשביל השובע של הנשמה״, כך למדתי מאימי, מומחית לבישול מרוקאי שלא מוותרת לעולם על המרכיב הסודי בתבשיל: אהבה התחביב העיקרי שלי כילדה היה לעמוד לצד אימא בזמן שהיא עומלת במטבח, קוצצת, מתבלת, לשה ומטגנת, ולצפות בה. דורות של נשים מרוקאיות שאוהבות להאכיל את כולם כמה שיותר, הותירו בי דרכה את חותמן באותם רגעים. מרותקת לתנועותיה, כאילו אני נוכחת במופע להטוטים מרהיב, הייתי מקשיבה לה בדריכות, מזכירה לי את הכלל החשוב ביותר בבישול: כשמכינים אוכל לא חושבים על דבר מלבד על הטעם הטוב של התבשיל המוגמר. וכלל חשוב עוד יותר: תחשבי על מי שהולך ליהנות מהמטעמים, תקווי שהאוכל יהיה ערב לטעמו. ואכן ברבות השנים גם אני הפכתי למלחששת לבישולים. ובעודי עושה את צעדיי הראשונים בעולם הלחשוש, הגיע אלינו חבר באחד מימי שישי בצהריים, כולו נסער, וסיפר שלילה קודם חזר מבילוי לפנות בוקר, וראה את אימא שלו מבשלת לשבת. היא עמדה עם הגב אליו ולא הבחינה בו. כשהתקרב בשקט שמע אותה ממלמלת בזמן שהיא לשה את הבצק של החלה: ״יוסי, כפרה עליו, שימצא זיווג ופרנסה טובה ויהיה בריא; רינה, כפרה עליה ועל הילדים, שתתקדם בעבודה, שתסתדר עם הילדים, כפרה עליהם, ותכין אוכל טוב לבעלה; דויד, כפרה עליו, שיפסיק כבר להסתובב, שיחליט מה טוב לו, שימצא אישה פורייה, שיביאו לנו נכד, בן זכר, כפרה עליו, גם נכדה זה טוב, כפרה עליה... ועל כל החיילים שלנו, כפרה עליהם, תשמור שיחזרו בריאים ושלמים, עליהם ועל כל עם ישראל״. ״עכשיו אני מבין הכול״, סיפר לנו בהתרגשות, ״היא מכשפת אותנו, בגלל זה אנחנו מכורים לאוכל שלה!״. מאז אני חושבת בהקפדה יתרה על מי שאני מכינה עבורו, דואגת שיהיה לו הכי טעים שאפשר, אפילו אם זו סתם כוס קפה. ובאמת יוצא שאני מקבלת די הרבה מחמאות על כל מה שאני מכינה. בקיצור, שימו אהבה באוכל. זה עובד!

שלושה תלמידי "קבלה לעם" מספרים בדרכם על משמעות מאכלי החג, ומציעים מתכונים מנצחים

רונית שי אהבת דגים בכל פעם שבני החייל חוזר הביתה, הוא אומר לי ״אימא, תכיני לי את הדגים שלך״ ואני נרתמת למשימה באהבה גדולה. ובכל פעם שאני מבשלת דגים, צף בי מחדש סיפור חיי, סיפור על ״אהבת דגים״ בגלגול הזה הספקתי כבר להיות בכל הסטטוסים האפשריים: רווקה, נשואה, גרושה, ולצערי גם אלמנה. מילדות הייתי רומנטיקנית ללא תקנה. ימים שלמים רקמתי חלומות בהקיץ על שמלת כלה דמיונית, איך אהיה עם ה״אחד״ שלי, איך נביט זה לזו בעיניים, נדבר מהמקום האמיתי ביותר, נקשיב בלי לשפוט, ונבין לגמרי את הראש של האחר; איך בערב חורפי נבלה יחד יד ביד, ובשמחה אפנק אותו בכל גווני הקולינריה בעולם. רציתי שנאמין, שנגדל, שנקים משפחה ובכל יום מחדש נגלה עד כמה אין סופית היא האהבה. אבל זה לא בדיוק קרה. התחתנתי, וכעבור שנים בודדות הרגשתי שאהבת האמת הזאת לא גרה אצלנו בבית, וגם אם הייתה שם לרגע קט בהתחלה, היא כנראה עברה דירה. לא יכולתי לתת לחיים

מתכון לרולדת תפוחי עץ המצרכים: תפוחים מגורדים 6-5 כוס סוכר 3/4 כפית קינמון ביצים מופרדות לחלמונים וחלבונים 4

כוס סוכר 3/4 כוס קמח 3/4 כפית אבקת אפייה קורט מלח כפית תמצית וניל

אופן ההכנה: . לערבב את התפוחים עם הקינמון והסוכר, 1 ולשטח על תבנית אפייה שטוחה וגדולה מרופדת בנייר אפייה. . במיקסר מקציפים חלבונים עם קורט מלח. 2 בהדרגה מוסיפים את הסוכר. . לאחר שהקצף יציב ומבריק מכניסים את החלמונים 3 אחד אחד וממשיכים להקציף עד שהחלמונים נעלמים. . מערבבים קמח ואבקת אפייה יחד ומנפים 4 לתערובת הביצים. בעזרת מרית מערבבים עד לאיחוד החומרים. . ‏מוסיפים בסוף את התמצית וניל. 5 . משטחים את התערובת על התפוחים 6 המגורדים בצורה אחידה. מעלות 170- . מכניסים לתנור שחומם מראש ל 7 דקות. 15 למשך . מייד כשיוצאת העוגה מהתנור, פורסים מגבת 8 גדולה נקייה או חיתול בד נקי ומפזרים ֿ מטבח מעליו אבקת סוכר.

לחמוק לי מבין האצבעות, אז התגרשנו. מהר מאוד חזרתי למסלול המהיר לחיפוש אהבה. הפעם, חשבתי לעצמי, אני אלך על ההיפך הגמור: אם ההוא היה חסכן, אלך על גבר פזרן; אם ההוא היה שתקן, אמצא לי אחד פטפטן. ומצאתי. אבל איכשהו לאחר זמן קצר שוב עמדתי מובכת מול מציאות שטפחה על פניי, והראתה לי שגם הבחירה הנוכחית שלי אולי לא הייתה נכונה. הרגשתי שאני נופלת לתהום שבסופה המתינה לי שאלה לא פשוטה: איך זה שכל הבחירות שלי, שונות ככל שיהיו, מובילות אותי בדיוק לאותה נקודה? למה? ושאלתי את עצמי למה אני לא מוצאת את האחד הזה שאוכל לתת לו מכל הלב, שאוכל לממש איתו את חלום הילדות שלי, שאוכל להביט אליו באהבה, והאמת... לא הייתה לי תשובה.

יום אחד, במקרה או שלא במקרה, התגלגלתי להרצאה בחכמת הקבלה. המרצה שאל: ״דייג אוהב דגים?״ כולם הנהנו בגיחוך. ״אז למה הוא אוכל אותם?״; ״כי הוא אוהב אותם״, מישהו צעק מאחור, והמרצה השיב לו ״אם הוא היה אוהב אותם, היה נותן להם להמשיך לשחות במים״. באותה ההרצאה נפלו לי האסימונים, קיבלתי את התשובה לשאלה שהכבידה עליי שנים. אנחנו אוהבים לאכול דגים כי הם טעימים לנו, כי הם מעניקים לנו תענוג, אבל האם אנחנו אוהבים אותם? כנראה שלא. וכך בדיוק אנחנו מרבים להתנהל במערכות היחסים שלנו. אנחנו אוהבים את בן הזוג או את בת הזוג כל עוד הם מספקים לנו הנאה, כלומר ממלאים את הרצונות שלנו. אבל ברגע שהם מפסיקים או מפספסים, אנחנו כועסים ומרגישים שמגיע לנו משהו טוב יותר. זו הסיבה שהאהבה תמיד נמלטה ממני ברגע שחשבתי שהעליתי אותה בחכתי. כי אהבה לא מוצאים, אהבה בונים, וזו עבודה שלא נפסקת כל החיים.

. הופכים את התבנית בבת אחת על המגבת 9 ובעזרתה מגלגלים את העוגה לרולדה. .מפזרים מעל אבקת סוכר. 10 . ‏לפני ההגשה זולפים מעט דבש מעל. 11

מתכון לחריימה מנצח המצרכים:

ק״ג פילה דג חתוך (מומלץ לברק) 1 גמבות אדומות פרוסות לרצועות 2 צרורות כוסברה 2 ראשי שום 2 פלפל חריף ירוק 3 קופסת גרגירי חומוס לימונים פרוסים (ללא קליפה) 2 שמן תבלינים: מלח ופלפל, פפריקה חריפה ומתוקה, כורכום

מתכון לקוקטייל קוסמו רימונים וג׳ינג׳ר המצרכים: אצבע שורש ג׳ינג׳ר מ״ל וודקה 50

אופן ההכנה: . משמנים בנדיבות סיר שטוח ונמוך. 1

אופן ההכנה: . כותשים אצבע ג׳ינג׳ר בשייקר. 1 . מוזגים וודקה, ליקר תפוזים מיץ רימונים וסוכר. 2 . מנערים היטב ומוזגים לכוס מרטיני צוננת. 3 . מקשטים בקליפת תפוז. 4

. מוסיפים מחצית מהכמות: כוסברה, שיני שום, פרוסות גמבה, פרוסות לימון, גרגירי חומוס. 2 . מניחים את הדגים מעל ושוב מוסיפים שמן, כוסברה, שיני שום, פרוסות גמבה ואת הפלפל החריף. 3 . שמים בקערה קטנה את כל התבלינים ומערבבים עם שמן (בנדיבות). 4 . מוסיפים לסיר, מוזגים מים עד לכיסוי הדגים, וקצת מעבר. 5 . מבשלים על אש נמוכה, שעה וחצי לפחות, ומשגיחים שיש מספיק מים כדי שהדג לא יתייבש. 6

מ״ל ליקר תפוזים 20 מ״ל מיץ רימונים 40 מ״ל מי סוכר 20 כפיות סוכר או 3

צילום: אילן מור

11

10

לא משנה באיזה ראש אתם, השנה יהיו לכם כל האפשרויות לקבל מהחיים יותר

אנחנו עם עקשן, בעל עוצמה, שורד ויצירתי מאין כמוהו, אבל בבחירות האחרונות נותרנו שוב עם הרבה דעות ומפלגות, במקום לבחור יחד באיחוד השורות, שיקבע את העתיד הטוב שלנו

אנחנו מוכרחים לגשר מעל תהום הדעות השונות, לפרוש מטרייה של אהבה מעל ההבדלים, כי "על כל פשעים תכסה אהבה". האהבה היא שעושה אותנו עם, אהבה זו הבחירה הנכונה אין צורך לחשוש ממילים מפוצצות. הכוח העליון הוא הכוח שמניע ומנהל את האנושות. הוא מתגלה בחברה הפועלת בהרמוניה ובערבות הדדית. הוא כוח הטבע. וכמו שהטבע רגיל להיות שלם עם עצמו, מתגלה גם העולם כמערכת אחת כוללת, שכל החלקים בה החל מן העורקים הראשיים ועד לנימים הדקים מקושרים זה עם זה, כך עלינו להיות מקושרים בינינו: חברה כוללת אחת, עגולה, מנבחרי הציבור ועד אחרון האדם. טוב שאנחנו בליל של ישראלים השונים זה מזה. אין צורך להעלים או לטשטש את ההבדלים והפערים בינינו. גם איננו חייבים להתחנף ולהסכים עם העמדות של האחרים. אבל אנחנו מוכרחים לגשר מעל תהום הדעות השונות, לפרוש מטרייה של אהבה מעל ההבדלים, כי "על כל פשעים תכסה אהבה". האהבה היא שעושה אותנו עם, אהבה זו הבחירה הנכונה. לכן דווקא עכשיו, עם קשיי הנשימה הלאומיים, ושלטי החוצות המתקלפים ממסכות הענק של המועמדים – בזמנים שלא בדיוק ברור לאן שטה הסירה שלנו, אם נתאושש ונבטא את התכונות האנושיות החיוביות, נגלה את הכוח העליון, את כוח הטוב בינינו, שיביא להדדיות ולאחריות חברתית; שישמור כאן חוק וסדר, יטפל בפערים הכלכליים, יוריד את המחירים, יציל את מערכת הבריאות, יקצר את הפקקים, ישמור על האינטרסים שלנו בזירה הבינלאומית וייתן טעם לחיים. הקלפי הזאת תמיד פתוחה. שמאלנית. גם אין זה משנה מי ירכיב את הממשלה הבאה. אנחנו לא רוצים להיות תלויים בחסדי מנהיג בשר ודם ולא בציפייה להנהגה חדשה, שאולי תתחלף בעוד ארבע שנים או פחות. אנחנו צריכים להיות תלויים בכוח החברה, בכוח החיבור שלנו. משם תצמח הישועה. לשלנו פתקים לקלפיות. זה מראה על אכפתיות, ִ יפה שש על דאגה. אבל הבחירה האמיתית, החופשית, צריכה להיות על בסיס יומי, להתחדש בכל זמן נתון, ולא להיות נתונה לשיקולי הממשלה ה"קדושה". בכל רגע כדאי לעצור לשנייה את סחף החיים ולשאול: בשביל מה אנחנו חיים? בשביל מה אנחנו קיימים? מי מנהל את החיים שלנו? מי מנהל את החברה שאנחנו חיים בה? מי מושל בנו? מי באמת הראש? אחרי חקירות וחשבונות רבים נתחיל בוודאי לתהות על המקור. נגשש ונהרהר עד שמחשבתנו תיאסף אל חוק הטבע האחד – האיחוד בין בני האדם, הכלל הגדול בתורה – "ואהבת לרעך כמוך". גם אז יהיה עלינו להמשיך ולשאול, איך עלינו להתנהג ולהנהיג את חיינו? איך נמשיך לבחור באיחוד? איך נחזק את השורות? איך נשפיע על חיינו לטובה? איך ניכנס עם הכוח העליון בשותפות, בתנועות מושלמות, מתואמות כמו בטנגו?

זו הייתה מערכת "בחילות", פשוטו כמשמעו. לא בגלל אלה שצהלו ודרבנו את זולתם להצביע למנהיג המועדף עליהם, או אלה שקיללו את המתחרים וטינפו את הרשת; לא מגלגלי העיניים ולא מוחאי הכפיים; לא הנופשים ולא הרובצים. הגורם המרכזי לתחושת הבטן הקשה עם סיום הבחירות לכנסת העשרים ושתיים הוא שאחרי מועד ב' של מערכת בחירות מסואבת, עשירה בהכפשות והשמצות הדדיות, ם מפולג ומסוכסך. עם עשוי טלאים בצורה ַ נשארנו ע חובבנית ורופפת. עוד יותר מקודם. וזאת משום שלא השכלנו לבחור בכוח האיחוד, הכוח האחד והיחיד שחולש על כל הכוחות שלנו – הכוח העליון. שוב זנחנו את המרכיב היהודי היחיד שמצדיק את קיומנו בתור עם – ערך החיבור. בכל רגע כדאי לעצור לשנייה את סחף החיים ולשאול: בשביל מה אנחנו חיים? בשביל מה אנחנו קיימים? מי מנהל את החיים שלנו? מי מנהל את החברה שאנחנו חיים בה? מי מושל בנו? מי באמת הראש? לפני שנקריב על מזבח האידיאולוגיה עוד ערכים חברתיים, יהיה נכון לכחכח בגרון ולהזכיר לעצמנו בקול צלול שאנחנו עם אחד. יהיה נכון שנחזור לשפיות, ונסלק מהקנה את אויבנו הגדול ביותר: המלחמה שלנו זה בזה. בלהט משחקי הכס פספסנו את עיקרון האחדות שירשנו מאברהם, אבי האומה; עיקרון שבזכותו נהיינו לעם עוד בבבל העתיקה, ובהיעדרו התפוררנו חזרה לאוסף מקרי של עמים ושבטים; עיקרון שבזכותו אהבת האחים האירה בינינו וגרמה לבית המקדש לעמוד על תילו, ובהיעדרו גלוּת. ַ שנאת החינם בעטה אותנו ל לכן אין שום הבדל במי בחרנו: בנתניהו, בגנץ או בליברמן, במפלגה חרדית או ערבית, שמרנית או קיצונית, ימנית או

בואו לגלות, להרגיש, להבין בסניפי מכללת "קבלה לעם" ברחבי הארץ.

מתחברים לטוב ערוץ "קבלה לעם" HOT | 96 אפיק

Page 1 Page 3-2 Page 5-4 Page 7-6 Page 9-8 Page 11-10 Page 12

Made with FlippingBook - Online catalogs