עיתון "האומה" | גיליון 44

מוש בודניק בר מזל ״במה נמדד בר טוב, אתה יודע?״ שאל אותי אחד השפים הידועים בארץ כשעבדתי במסעדת היוקרה שלו, ״בחיבור שהוא יוצר בין אנשים״. זה קל כשהכול זורם בחיוב, אבל מה עושים כשנכנסת שנאה לעניין? מעל עשור שאני מנהל בר בתל אביב. יוצר עשרות קשרים בין אנשים, שומע אינספור סיפורים. אנשים לא רק יושבים על הבר ושותים, הם מוצאים את עצמם, או מוצאים משהו חדש – ויוצאים נשכרים יותר מסתם דרינק קצר – ואני שואב מזה כוחות. צהריים אחד הגיע זוג שהתיישבו על הבר והזמינו עסקית. מהרגע הראשון הבחורה לא הייתה מרוצה. היא התלוננה שאין שום מאכל בריא בתפריט שלנו, ושבגלל הגסטרונומיה הזאת יש כל כך הרבה אנשים שסובלים מעודף משקל ומשאר בישין. כשהיא קיבלה את המנה הראשונה, היא הביטה בצלחת שלה ואז בצלחת של בן-זוגה ורתחה: איך יכול להיות ששתי המנות השונות בגודלן באותו המחיר? ניסתי לפנק אותם בצ׳ייסר, להציע להם מנה אחרת, אבל הבחורה נותרה מתוסכלת. כשהיא יצאה נאנחתי, לא משנה מה תעשה, יש אנשים ממורמרים על העולם. למוחרת בבוקר שלח לי חבר קישור לפוסט בפייסבוק. חשכו עיניי. הבחורה פרסמה ביקורת חריפה ופוגענית על המסעדה. שיימינג! התעצבנתי נורא. נפגעתי. לא הבנתי מה היא רוצה, ״למה ככה?״. חברה שעבדה בבר סיפרה שהיא מכירה אותה, שיש לבחורה סיפור חיים לא פשוט של נטישה בגיל צעיר מאוד, וגם היום היא לא בדיוק מלקקת דבש. למרות רצוני להתנגח בה החלטתי לפייס אותה. כתבתי לה שאני רוצה לפתוח דף חדש, ומזמין אותם לארוחת ערב על חשבוני. הם הגיעו, להפתעתי הרבה. הכנתי להם את הקוקטייל החגיגי הזה שמבוסס על רימונים וג׳ינג׳ר, שאחריו אין מי שלא מרגיש מבסוט על החיים. אחרי שהם השתחררו קצת, היא קראה לי ואמרה: אני מרגישה שמיהרתי לשפוט אותך ואת המסעדה. סליחה. אבל עדיין אני מצפה לתפריט עם תזונה בריאה :) אומרים שרימון מסמל את המעשים הטובים שלנו. מעשים טובים עבורי הולכים תמיד עם חיבור בין אנשים, ואני אומר לגורל תודה שנתן לי אפשרות לגלות את הטוב בקשרים.

אפרת נבון המלחששת ״אוכל זה לא רק בשביל השובע של הבטן, זה גם בשביל השובע של הנשמה״, כך למדתי מאימי, מומחית לבישול מרוקאי שלא מוותרת לעולם על המרכיב הסודי בתבשיל: אהבה התחביב העיקרי שלי כילדה היה לעמוד לצד אימא בזמן שהיא עומלת במטבח, קוצצת, מתבלת, לשה ומטגנת, ולצפות בה. דורות של נשים מרוקאיות שאוהבות להאכיל את כולם כמה שיותר, הותירו בי דרכה את חותמן באותם רגעים. מרותקת לתנועותיה, כאילו אני נוכחת במופע להטוטים מרהיב, הייתי מקשיבה לה בדריכות, מזכירה לי את הכלל החשוב ביותר בבישול: כשמכינים אוכל לא חושבים על דבר מלבד על הטעם הטוב של התבשיל המוגמר. וכלל חשוב עוד יותר: תחשבי על מי שהולך ליהנות מהמטעמים, תקווי שהאוכל יהיה ערב לטעמו. ואכן ברבות השנים גם אני הפכתי למלחששת לבישולים. ובעודי עושה את צעדיי הראשונים בעולם הלחשוש, הגיע אלינו חבר באחד מימי שישי בצהריים, כולו נסער, וסיפר שלילה קודם חזר מבילוי לפנות בוקר, וראה את אימא שלו מבשלת לשבת. היא עמדה עם הגב אליו ולא הבחינה בו. כשהתקרב בשקט שמע אותה ממלמלת בזמן שהיא לשה את הבצק של החלה: ״יוסי, כפרה עליו, שימצא זיווג ופרנסה טובה ויהיה בריא; רינה, כפרה עליה ועל הילדים, שתתקדם בעבודה, שתסתדר עם הילדים, כפרה עליהם, ותכין אוכל טוב לבעלה; דויד, כפרה עליו, שיפסיק כבר להסתובב, שיחליט מה טוב לו, שימצא אישה פורייה, שיביאו לנו נכד, בן זכר, כפרה עליו, גם נכדה זה טוב, כפרה עליה... ועל כל החיילים שלנו, כפרה עליהם, תשמור שיחזרו בריאים ושלמים, עליהם ועל כל עם ישראל״. ״עכשיו אני מבין הכול״, סיפר לנו בהתרגשות, ״היא מכשפת אותנו, בגלל זה אנחנו מכורים לאוכל שלה!״. מאז אני חושבת בהקפדה יתרה על מי שאני מכינה עבורו, דואגת שיהיה לו הכי טעים שאפשר, אפילו אם זו סתם כוס קפה. ובאמת יוצא שאני מקבלת די הרבה מחמאות על כל מה שאני מכינה. בקיצור, שימו אהבה באוכל. זה עובד!

שלושה תלמידי "קבלה לעם" מספרים בדרכם על משמעות מאכלי החג, ומציעים מתכונים מנצחים

רונית שי אהבת דגים בכל פעם שבני החייל חוזר הביתה, הוא אומר לי ״אימא, תכיני לי את הדגים שלך״ ואני נרתמת למשימה באהבה גדולה. ובכל פעם שאני מבשלת דגים, צף בי מחדש סיפור חיי, סיפור על ״אהבת דגים״ בגלגול הזה הספקתי כבר להיות בכל הסטטוסים האפשריים: רווקה, נשואה, גרושה, ולצערי גם אלמנה. מילדות הייתי רומנטיקנית ללא תקנה. ימים שלמים רקמתי חלומות בהקיץ על שמלת כלה דמיונית, איך אהיה עם ה״אחד״ שלי, איך נביט זה לזו בעיניים, נדבר מהמקום האמיתי ביותר, נקשיב בלי לשפוט, ונבין לגמרי את הראש של האחר; איך בערב חורפי נבלה יחד יד ביד, ובשמחה אפנק אותו בכל גווני הקולינריה בעולם. רציתי שנאמין, שנגדל, שנקים משפחה ובכל יום מחדש נגלה עד כמה אין סופית היא האהבה. אבל זה לא בדיוק קרה. התחתנתי, וכעבור שנים בודדות הרגשתי שאהבת האמת הזאת לא גרה אצלנו בבית, וגם אם הייתה שם לרגע קט בהתחלה, היא כנראה עברה דירה. לא יכולתי לתת לחיים

מתכון לרולדת תפוחי עץ המצרכים: תפוחים מגורדים 6-5 כוס סוכר 3/4 כפית קינמון ביצים מופרדות לחלמונים וחלבונים 4

כוס סוכר 3/4 כוס קמח 3/4 כפית אבקת אפייה קורט מלח כפית תמצית וניל

אופן ההכנה: . לערבב את התפוחים עם הקינמון והסוכר, 1 ולשטח על תבנית אפייה שטוחה וגדולה מרופדת בנייר אפייה. . במיקסר מקציפים חלבונים עם קורט מלח. 2 בהדרגה מוסיפים את הסוכר. . לאחר שהקצף יציב ומבריק מכניסים את החלמונים 3 אחד אחד וממשיכים להקציף עד שהחלמונים נעלמים. . מערבבים קמח ואבקת אפייה יחד ומנפים 4 לתערובת הביצים. בעזרת מרית מערבבים עד לאיחוד החומרים. . ‏מוסיפים בסוף את התמצית וניל. 5 . משטחים את התערובת על התפוחים 6 המגורדים בצורה אחידה. מעלות 170- . מכניסים לתנור שחומם מראש ל 7 דקות. 15 למשך . מייד כשיוצאת העוגה מהתנור, פורסים מגבת 8 גדולה נקייה או חיתול בד נקי ומפזרים ֿ מטבח מעליו אבקת סוכר.

לחמוק לי מבין האצבעות, אז התגרשנו. מהר מאוד חזרתי למסלול המהיר לחיפוש אהבה. הפעם, חשבתי לעצמי, אני אלך על ההיפך הגמור: אם ההוא היה חסכן, אלך על גבר פזרן; אם ההוא היה שתקן, אמצא לי אחד פטפטן. ומצאתי. אבל איכשהו לאחר זמן קצר שוב עמדתי מובכת מול מציאות שטפחה על פניי, והראתה לי שגם הבחירה הנוכחית שלי אולי לא הייתה נכונה. הרגשתי שאני נופלת לתהום שבסופה המתינה לי שאלה לא פשוטה: איך זה שכל הבחירות שלי, שונות ככל שיהיו, מובילות אותי בדיוק לאותה נקודה? למה? ושאלתי את עצמי למה אני לא מוצאת את האחד הזה שאוכל לתת לו מכל הלב, שאוכל לממש איתו את חלום הילדות שלי, שאוכל להביט אליו באהבה, והאמת... לא הייתה לי תשובה.

יום אחד, במקרה או שלא במקרה, התגלגלתי להרצאה בחכמת הקבלה. המרצה שאל: ״דייג אוהב דגים?״ כולם הנהנו בגיחוך. ״אז למה הוא אוכל אותם?״; ״כי הוא אוהב אותם״, מישהו צעק מאחור, והמרצה השיב לו ״אם הוא היה אוהב אותם, היה נותן להם להמשיך לשחות במים״. באותה ההרצאה נפלו לי האסימונים, קיבלתי את התשובה לשאלה שהכבידה עליי שנים. אנחנו אוהבים לאכול דגים כי הם טעימים לנו, כי הם מעניקים לנו תענוג, אבל האם אנחנו אוהבים אותם? כנראה שלא. וכך בדיוק אנחנו מרבים להתנהל במערכות היחסים שלנו. אנחנו אוהבים את בן הזוג או את בת הזוג כל עוד הם מספקים לנו הנאה, כלומר ממלאים את הרצונות שלנו. אבל ברגע שהם מפסיקים או מפספסים, אנחנו כועסים ומרגישים שמגיע לנו משהו טוב יותר. זו הסיבה שהאהבה תמיד נמלטה ממני ברגע שחשבתי שהעליתי אותה בחכתי. כי אהבה לא מוצאים, אהבה בונים, וזו עבודה שלא נפסקת כל החיים.

. הופכים את התבנית בבת אחת על המגבת 9 ובעזרתה מגלגלים את העוגה לרולדה. .מפזרים מעל אבקת סוכר. 10 . ‏לפני ההגשה זולפים מעט דבש מעל. 11

מתכון לחריימה מנצח המצרכים:

ק״ג פילה דג חתוך (מומלץ לברק) 1 גמבות אדומות פרוסות לרצועות 2 צרורות כוסברה 2 ראשי שום 2 פלפל חריף ירוק 3 קופסת גרגירי חומוס לימונים פרוסים (ללא קליפה) 2 שמן תבלינים: מלח ופלפל, פפריקה חריפה ומתוקה, כורכום

מתכון לקוקטייל קוסמו רימונים וג׳ינג׳ר המצרכים: אצבע שורש ג׳ינג׳ר מ״ל וודקה 50

אופן ההכנה: . משמנים בנדיבות סיר שטוח ונמוך. 1

אופן ההכנה: . כותשים אצבע ג׳ינג׳ר בשייקר. 1 . מוזגים וודקה, ליקר תפוזים מיץ רימונים וסוכר. 2 . מנערים היטב ומוזגים לכוס מרטיני צוננת. 3 . מקשטים בקליפת תפוז. 4

. מוסיפים מחצית מהכמות: כוסברה, שיני שום, פרוסות גמבה, פרוסות לימון, גרגירי חומוס. 2 . מניחים את הדגים מעל ושוב מוסיפים שמן, כוסברה, שיני שום, פרוסות גמבה ואת הפלפל החריף. 3 . שמים בקערה קטנה את כל התבלינים ומערבבים עם שמן (בנדיבות). 4 . מוסיפים לסיר, מוזגים מים עד לכיסוי הדגים, וקצת מעבר. 5 . מבשלים על אש נמוכה, שעה וחצי לפחות, ומשגיחים שיש מספיק מים כדי שהדג לא יתייבש. 6

מ״ל ליקר תפוזים 20 מ״ל מיץ רימונים 40 מ״ל מי סוכר 20 כפיות סוכר או 3

צילום: אילן מור

11

10

Made with FlippingBook - Online catalogs