אירועים יומן לקלוט את הקורנט כשהוא באוויר ומתקרב לטנק, ולשגר אליו מטען רסס שיחסל אותו בדרך. איך יכול להיות שצה”ל פועל בעומק הרצועה וחמאס עדיין מצליח לירות טילים? שאלת השאלות היא איך חמאס ממשיך לירות בשעה שצה”ל מעמיק את הפעילות שלו ברצועה. לשאלה זו יש המון תשובות ואנחנו סיבות עיקריות. 3 נתמקד ב- היא המיקום. הסיבה הראשונה מערך הרקטות של חמאס מפוזר על שטח עצום, ונבנה בצורה שלא אפשרה להבין היכן נמצא כל משגר. מדובר בבורות שיגור: חופרים תעלות ומציבים בהן מסילות, בתוך כל אחת - רקטה; הרקטות נמצאות מראש בזווית בה יפגעו באזור ישראלי ספציפי. רקטות קצרות טווח מכוונות לעוטף עזה ואשקלון, ורקטות לטווח בינוני מכוונות לגוש דן וסביבותיו. השיגור מתבצע באמצעות שלט רחוק או טיימר, והמחבלים יכולים ליזום את הירי מתוך בונקר סמוך - בלי להסתובב בשטח ולהעיד על צפי ירי אפשרי. כל בור הוא חד פעמי. השיגור פוגע במסילה ולרוב שורף את חיווט יזימת הרקטות, ואין לחמאס איך להקים את כל העסק מחדש בזמן לחימה. רקטות ארוכות טווח, כאלה שנועדו להגיע עד חיפה למשל, נורות לעיתים מתוך מכלול תת קרקעי רב פעמי, המשגר הוא חלק ממערך המנהרות שלהם, ויושב על צירים שמאפשרים כיוון למטרה לפי צורך. ועדיין, רוב מערך השיגור פרוש בשטח, ויורה רק פעם אחת. כשחפרו המחבלים את הבורות הללו, כיסו את המרחב בברזנטים או חממות, ועשו זאת באופן קבוע לאורך שנים רבות. לצערנו, כך נוצר מצב בו לא ידוע היכן נמצאים בורות השיגור. צה”ל מצא פיתרון חכם לפער הזה: כיפת ברזל מחסלת את הרקטות באוויר - אלו שהם איום מעשי - וכך לא צריך ללכת ולהפוך אבן- אבן בעזה עד שמוצאים טיל. אבל המספר העצום של בורות השיגור עדיין מאפשר לחמאס להמשיך לירות גם כשהוא חוטף מכל הכיוונים. אני לא יודע להעריך כמה בורות שיגור כאלה נמצאים ברצועת עזה, אבל בהחלט לא יפתיע אותי אם גם בעוד עשר שנים יסתובבו ילדים מחוץ לבית
טיל הקורנט
להיא, יזיזו שיח וימצאו שם קן של גראדים. להמשך השיגורים הסיבה השנייה היא מבנה מערך הרקטות של חמאס. הוא תוכנן כך שיוכל לפעול באופן בלתי תלוי במצב המפקדות ומערכי השליטה. כדי לירות כוורת רקטות לעורף, המחבלים צריכים
רק פקודה ואת השלט של המשגר, וכך יורים בקלות גם בלי מסר מדוקדק שיעבור במורד שרשרת פיקוד. אפילו לכוון לא צריך, הכל גם ככה חפור ומכוון מראש (וכך יכולים המחבלים לירות בלי להסתבך עם כוונון ולחשוף את עצמם). ולכן, גם אם חיסלנו בכירים ומפקדים בגזרה
כלשהי, הזוטרים בשטח עדיין יכולים לירות כשיגידו להם. בלי מפקדים, יהיה קשה יותר לתאם מתקפות מורכבות, מהלכי הגנה, מארבים וכולי - אבל ירי גראדים הינו צעד מאוד פשוט עבור חמאס. היא מדיניות הסיבה השלישית ניהול האש. חמאס יצא למתקפה הרצחנית של השבת השחורה בידיעה שאחר כך יוטל למלחמה עם צה”ל. תגבורות לא יהיו לו, סיוע בתחמושת לא יגיע, ועליו להשתמש בחכמה במה שיש לו עד לסוף הלחימה. זו אחת הסיבות שהארגון חפר לו מנהרות עמוקות וארוכות, בנה בונקרים מתחת לבתי חולים, והרים תשתיות שיאפשרו לו לשרוד זמן ממושך. מדיניות הירי של האויב תוכננה גם היא להפצצה חסכונית - הרעיון של חמאס בשלב זה הוא לא להשיג נזק מקסימלי למדינת ישראל או לצה”ל - רק לשמר את הירי כמה שיותר זמן. וכך יורים המחבלים יחסית מעט רקטות בכל מטח, ובוחרים מתי לתת ריכוז מאמץ ולירות יותר; הם יודעים למשל שבאשדוד, ראשל”צ ואשקלון יש מספר איזורי התרעה, ומספיק שיוזמים בור שיגור אחד לעיר, והמסכים בישראל יידלקו בכיתובי התראה כתומים. המדיניות קמצנית ואלה יורים את המינימום שצריך כדי להכניס אזורים גדולים למקלטים, וכך מצליח האויב לירות למרות שכבר שיגר לפחות חצי ממלאי הרקטות שהיה לו קודם לפתיחת המערכה.
כיפת ברזל
11
970 גיליון 10.11.23
www.ashdodonline.co.il
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online