אנשים מרכזיים בגליל, ובת כלל, מתנדב שמגיע אלינו, מקבל גם 'שבוע אקדמי', כפי שאנו קוראים לזה". איך ההרגשה להיות מנותק מהבית תקופה כה ארוכה, האם זו לא הקרבה מצידך? "זו לא הקרבה. אני מרגיש שאני עושה את מה שאני צריך לעשות. המשפחה שלי תומכת ונושמת את הפרויקט יחד איתי. זה צץ לי כמו בשיר – 'פתאום קם אדם בבוקר ומתחיל ללכת...' הרגשתי בתוך תוכי שאני חייב ללכת, וגיליתי עולם חדש, עולם יפה, ובכך אני לא רק תורם אלא נתרם ובגדול.״ האם בסתר הלב קיים בך רצון להשפיע על החברה הישראלית?
את ניצן פגשתי באחד הימים המעטים שהוא מגיע הביתה. למרות גילו ובת ריאותו הוא נראה מלא אנרגיה, עיניו דומעות כשהוא מדבר על הפרויקט שלו. (בחצי צחוק הוא אומר: "כשאני בכפר עזה, אני מרגיש בריא, וכשאני בבית - אני מרגיש חולה"). איך אתה מרגיש עם העובדה שהחברים לא חזרו לקיבוץ אחרי כשנה של טיפול בגינותיהם ויצירת חיים במקום? "אני לא רוצה להתייחס להתנהגותם של החברים ולהביע עמדה, זה עניין שלהם. אחרי כמעט שנה הרגשתי שמית צינו את מטרתנו, וברגע שנכנס לשטח ציוד כבד לשפץ את ההריסות, לא מצאת נו את מקומנו. סיימנו את העבודה בטקס מסודר ובת ערב שירה בהשתתפות המתנדבים, אנשי כפר עזה, מרצים, ותושבי העוטף. הפסקנו בזמן, זו הייתה החלטה נכונה. הקשרים עם כפר עזה יימשכו ברמה האישית והקיבוצית. אני מקווה שמה שעשינו שם, יחזיר את החיים לקיבוץ ולעוטף בכלל, וכיד המסורת, שהחלה לפני עשר שנים נמשיך לשיר איתם עוד הרבה שנים". ראייתו הצבאית של ניצן (סא"ל במיל) התרככה בשנים האחרונות, במיוחד בשנת המלחמה. "אם בצבא או בתפקידי ניהול שונים, נתתי הוראה והדבר בוצע, הרי שהיום כל החלטה של 'החיטה' מגובה בדיונים פתוחים עם הצוותים, עושים דמוקרטיה. כאשר הוחלט על עזיבה, עמדו בפנינו כמה אופציות: שדרות, קיבוץ אחר בעוטף, שלומי, קיבוצים בצפון, קריית שמונה, וההחלת טה נפלה ברוב קולות על קריית שמונה. , 'יחד' המסר היה לחזק שם את המושג לעבוד איתם, להשתתף איתם באירועים של העיר והאזור. בשטח יש לנו הרגשה של חיבוק, אני לא יודע מה הם חושת בים עלינו, הקיבוצניקים, בתוך ליבם... פה ושם מזמינים לקפה, אבל עדיין לא נוצרה הוויה משותפת, עם הזמן גם זה יקרה". למה בחרתם להמשיך דווקא בקריית שמונה? י � מחובר למ ראש העיר אביחי שטרןן זם והיקצה להם את רובע ג' המבוסס על בתים משותפים, בתי רכבת, שרות בם התרוקנו מאנשים. כאן הניקיון הוא יותר בחצרות הבתים, ובדשאים הצית בוריים. בקרית שמונה ניצן אחראי על הפעילות התרבותית, הבאת מרצים, טיולים, מפגשים ועוד. "כבר עשינו טיול במטולה״, הוא מספר, ״אירחנו
חודשים את הגינות הפרטיות של חברי כפר עזה, 11 המלאכים שטיפחו במשך נדדו בימים אלה צפונה, לקריית שמונה - להביא את אורם המיוחד אל העיר המופגזת. מדובר שיצא מפרלמנט בית השיטה ופרש כנפיים בארץ ובחו״ל. עד היום, החיטה צומחת שוב במיזם מתנדבות ומתנדבים מדן ועד אילת, ומרחבי העולם, בין היתר מקנדה, 500 עבדו בפרויקט כ- ארה"ב, גרמניה, אוסטרליה, ניו-זילנד, הולנד, צרפת, פולין, אנגליה ואלבניה. יהודים ולא יהודים. הקסם שבנתינה האנושית החיטה צומחת שוב: בית השיטה-כפר עזה-קריית שמונה
שמעו על המיזם שלנו״, אומר ניצן, ״וביקשו שנבוא גם אליהם. לשם כך אנו מגייסים גננים מקצועיים ומחברים אותם לקיבוצים. הגנן מגיע עם צוותו ליום עבודה ומנקה כמה גינות. עד כה גינות בדפנה, דן, כפר יובל, 50 טופלו
"אנחנו חלק מתנועה גדולה של מתת נדבים הנותנת תקווה וערך לחברה הישראלית. החזון שלי הוא שנהיה חברה ערכית, מלוכדת, עם עזרה הדדית, המת
"במצב הכאוטי בארץ זה מחזיר אותי לשפיות. זה עושה לי טוב בנשמה. ככה אני שומר על השפיות שלי. זה סוג של הגנה עצמית".
גם ערביי ישראל היו בין המתנדבים, מתנדב מטייבה, למשל, תרם טרקטור. סיפור על רעות וערבות הדדית, כאלו שכבר לא כל כך קל למצוא היום..
החברים לא חזרו לביתם, מלבד כמה משפחות ובודדים. בשלב זה, כשהחלו השיפוצים של ההריסות והמקום הפך לאתר בנייה, הוחלט לעבור לקריית שמונה.
שבוע מחדש, שתמיד יוצא טעים. תודה לכל אחד ואחת מיכם שהייתם חלק ממרכיבי שיקוי הקסמים הזה ותיבלתם אותו באישיותכם ובהרבה רצון לעשות טוב בעולם. תודה שאתם מאפשרים לי
מאת: אפרת שלם
כפר גלעדי, משגב עם, ויראון.״ למשל, גנן מעין חרוד אור רופא, מאוחד שהביא עימו את עשרת 'הנבת חרים' שלו אומר: "זכות גדולה הייתה לנו כשהעמסנו כלים ויצאנו למשגב עם לנקות את גינות הוותיקים. ניצן ועית דו אתם אלופים אמיתיים. הינו שלוחה קטנה של מיזם ענק שאתם מובילים, שאפו". * בט"ו בשבט התקיים בבית 'החיטה' שבקריית שמונה ערב שירה לרגל החג ומלאת שנה למיזם. למעלה ממאה איש בתוכם מרצים, מתנדבים, חברי כפר עזה, אנשי הגליל העליון באו לחבק ולהתחבק וכמובן לשיר יחד עם תזמורת מתנדבים בהובלת דן פלד (בית השיטה). בין המתנדבים הנרגשים פגשתי את שעבד ) מכפר רופין 76( דוד גלזנר
העבודה בגינות עניקה משמעות ליחד. היא רק פלטפורמה להגשמת רעיונות ברמה הלאומית. במשך עשרות שנים חשבתי שאנת שי הפריפריה שהם אחוז קטן במדינה מאפשר לעשרה מיליון איש לחיות את חייהם בשקט כאילו אין מלחמה. זה חוסר פרופורציה משווע. אני מצדיע לפריפריה, ושואף לחזקה. ככל שהיא תתרחב ותגדל יצטמצמו הפערים, ונוכל להיות חברה אחת מלוכדת, (דומע) זה החלום שלי." ניצן היה הראשון להרים את הדגל ימים נ � ואחריו נהו א 7.10 - ספורים לאחר ה- שים רבים שהמדינה הזו חשובה להם, אנשים שנשבו בקסם הנתינה ובאו לתת כתף לכפר עזה ועכשיו לקריית שמות נה. הטפטוף הזה הפך לזרם גדול המכיל כבר קבוצות רבות ושונות שאינן קשות רות דווקא למיזם 'החיטה'. פרויקט 'החיטה' הוליד פרויקט מקת . ״הקיבוצים 'גינה מול גנן' ביל הנקרא
) חבר 74( ניצן סלע את המיזם מוביל הקיבוץ המקדיש את רוב זמנו ומחשת בותיו לעזרת ישובים שנפגעו במהלך המלחמה. 'החיטה' בכפר עזה עבורו הוא ת � . בית בו מ בית לא רק התנדבות אלא קיימות כל הפונקציות: עבודה, לינה, אוכל, ניקיון, תרבות, חברות. קשה לתאר במילים את החברות שנוצת רה שם, אנשים אנונימיים הפכו בין רגע לקהילה קטנה ומגובשת שיש לה קודים משלה וערכים משלה. קהילה המקיימת קשרים חזקים בין כל חבריה, המרגישים ענת יהב גאווה וכבוד להשתייך אליה. זערפני (שהתנדבה כמה פעמים) כתבה "אני על הקסם הזה המתרחש במקום: בגופי שוב בקריית אתא, אבל הלב שלי נשאר כמו תמיד בבית 'החיטה'. כבר בפעם הראשונה הרגשתי את הקסם שבת פרויקט. זהו מתכון למעדן, הנרקח כל
להיות מי שאני, ולהרגיש עם זה כל כך טוב . כולכם אחיי ואחיותיי לקסם הזה". זו אחת מאלפי התגובות שנשלחו לצוות המוביל: ניצן סלע, עידו פרבר, יעקב שולמי (עם ידי הזהב), עובל שונרי, גלי י � , המדג שריג ומשה פלדד שות את האווירה הקסומה שנוצרה בין המתנדבים הגמלאים שממש 'נלחמו' להגיע לכפר עזה והצטערו כל כך על שהוא הסתיים. רובם עברו לקריית שמות נה, ששם זה סיפור שונה. אחרי שלושה סבבי טיפול ועישוב הכוללים עישוב גינות פרטיות - 300- ב
המשך בעמוד הבא..
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online