שירי גורמן חברת כפר רופין 5- אמא ל
מנהלת מכינת העמ"ק מלמדת חשיבה הכרתית וזהות יהודית.
פרשת השבוע
054-5423281 | שירי גורמן
פרשת בא צמודים אחד לשני אנו יכולים להח בין שזה בסדר גם לטעות, גם להכח של, זה לא אומר שהכל אבוד זה רק אומר שצריך לתקן. חשוב שנזכור זאת כשאנו כועסים על עצמנו בעקבות משגה – המטרה שלנו בחיים האלו היא לא להיות מושלמים. התורה מבקשת מאתנו בכל רגע נתון להצליח לעלות מעל חשיבה
דבר עוד לא ודאי, הם עדיין לא שוחררו, הקב"ה כבר מראה להם את הרגע הזה כזכרון שהם יחגגו לעולמי עד. זו יכולת לעלות מעל הזמן והמח רחב, להתבונן קדימה, רחוק, אל נקודה שאנחנו נעים אליה בוודאות ולקבל כוחות מהנקודה הזו. חשבתי על כמה עם ישראל כולו ובפרט משפחות החטופים והחטוח
פרשת "בא" היא אחת הפרשות המשמעותיות ביותר בסיפור הולח דתו של עם ישראל, לא רק בגלל רגע השיא שמגיע בסיום הפרשה שבו לאחר עוד שלוש מכות קשות – ארבה, חושך ומכת בכורות סוף סוף פרעה מסכים לשלח את בני ישראל לעבוד את ה' במדבר. היא משמעותית כי היא מציעה לנו שתי תובנות שהפכו להיות יסודיות
פות השתמשו בכלי הזה ביח מים הקשים מנשוא שעברו. דמיינו וראו את החגיגות, את השמחה, את האיחוד המיוחל. לא נתנו לחושך לכסות את עיניהם ולמנוע מהם את התמונה הזו. מסתבר שכבר מראשית קיומנו כעם – זו הדרך שהח תורה מזמינה אותנו לפסוע בה. "וְהִגַּדְת לְבִנְך בַּיּוֹם הַהוּא" ח � זה מי שאנ (שמות יג, ז)) נו. לא רק שמדמיינים שיש
כל כך במורשת ובתודעה היהודית – התיקון והתקווה. בפרשה אנו בעצם מקבלים כבר מצוות ראשונות כולל מצוות הפסח! מדהים לקרוא את התיאור המפורט של חג הפסח, עוד לפני שהם בכלל יצאו. בתוך שלל המצוות אנו קוראים שם את התיאור לגבי אכילת קורבן הפסח – "ְלֹא־תוֹתִירו מִמֶּנּו עַד־בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּו עַד־בֹּקֶר בָּאֵש תִּשְׂרֹֽפוּ" (שמות יב, י).
עתיד, מדמיינים את עצמנו מדברים עם צאצאינו העתידיים והשיח הזה נותן לנו תקווה, תוחלת וכוחות להתמודד עם אתגרים עצומים. שרק נזכה לחוות בחודש שבט את הצמיחה וההתחדשות שהוא מביא איתו. ראשי תיבות שבט – שיהיו בשורות טובות. את הסיפור ההוא של אבותינו ואימותינו שיצאו ממצריים – אנחנו עדיין כותבים. שנהיה גאים בזאת וראויים לזאת! שבת שלום
בינארית של שחור או לבן, הכל או כלום, כדי שלא נתייאש, ולא נרים ידיים - וזה מביא אותנו ליסוד הבא והוא התקווה. חישבו על העוצמה של דבר ה' לעם ישראל, שמסיים עכשיו פרק ארוך שנה במצריים, ומסיים 430 של אותו כאוב, חבול, מוחלש ומותש. ַומה אומר להם הקב"ה בעזרת משה? "וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְח־ גֹּתֶם אֹתו חַג לַֽה' לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחגֻּֽהוּ" (שמות יב, יד). כשהם עדיין בתוך התופת, ושום
יש כאן סתירה מובנית בתוך המח צווה. הלוא אין צורך בחלק השני של הפסוק כי החלק הראשון מאד ברור – לא להשאיר שאריות בשר עד הבוקר. מה התורה מלמדת אותנו? יש כאן רעיון עמוק מאד על התיקון, וקיבלתי השראה בנושא זה מספרו היפה של הרב אילעאי עפרן "דרוח שים" – הצורך לתקן אינו שיבוש של התוכנית המקורית. הוא ממש חלק ממנה!! הרי אם התורה מציבה את החטא והדרך לתקן אותו ממש
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online