שירי גורמן 5- חברת כפר רופין, אמא ל מלמדת חשיבה הכרתית וזהות יהודית. אוהבת אנשים, מילים ומחשבות טובות
פרשת השבוע
054-5423281 שירי גורמן הנחיית קבוצות, סדנאות ופיתוח תוכן
פרשת ויחי היא לא היעד הסופי, היא תחנת מעבר בדרך למקום האמיתי – ארץ כנען, ארץ ישראל.
שיקבע אם תגיע או לא תגיע למקום אליו ליבך מבקש הוא אם תוותר, ותש־ כח. אם תפסיק ללכת – לא תגיע לעו־ לם, אם תמשיך לכוון, לנוע, לבקש, ולחלום – במוקדם או במאוחר תגיע. תמיד תגיע. האם יוסף זוכר או שוכח? בהתחלה היה זקוק לכוח השכחה – לשכוח את
"אֶת־אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ" (בראשית לז, טז). עם הגיענו לסיומו של החומש הראשון – ספר בראשית, נזכרתי במי־ לים החזקות הללו שנאמרו על ידי יוסף, כשיצא לחפש את אחיו בהוראת אביו. איזה מסע ארוך הוא עבר עד שבקשתו התממשה. והנה בפרשת "ויגש" בשבוע שעבר
את פרשת "ויגש" סיימנו בפסוק שכו־ ְלו חיים ושגשוג – "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן; וַיֵּאָחֲזו בָהּ, וַיִּפ־ רו וַיִּרְבּו מְאֹד" (בראשית מז, כז) ואת פרשת "ויחי" אנו מסיימים בפסוק שכו־
העבר שלו. לשכוח כדי לס־ לוח – וזהו מנשה הבכור. אך בהמשך, הכיר בכך שמצריים אולי נתנה לו עושר, כבוד, כוח, השפעה ושגשוג – אבל היא ארץ עוניו. היא לא הבית והשם אפריים מסמל – "כִּי- הִפְרַנִי אֱ-לֹהִים, בְּאֶרֶץ עָנְיִי" (בראשית מא, נב). יוסף יודע שהוא עומד לה־ קבר במצריים, אולי הוא גם יודע שצפויה להם עכשיו גלות ארוכה ומרה. אבל הוא עושה את הדבר הכי חשוב ברגע הזה בזמן – הוא זורע בבני משפחתו את האמונה: ֱ"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו, א ָנֹכִי
נוכחנו בתיקון הגדול שה־ תאפשר ליוסף ואחיו לקיים. מאז ימי קין והבל יש נקודת קונפליקט בין האחים, שהמ־ שיכה לתוך משפחתו של אב־ רהם והופיעה בכל דור. והנה – תהליך התשובה של יהודה ותהליך הסליחה של יוסף, כמו מסמנים לנו את הדרך ְלתקן את הלב השבור. "אִם אַתָּה מַאֲמִין, שֶׁיְּכוֹלִין לְקַל־ קֵל, תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְתַקֵּן" (ליקוטי מוהר"ן, תנינא קיב). בפרשת "ויגש" גילינו גם, כמה סמוכות הן זו לזו – הגלות והגאולה. מצד אחד התיקון הגדול לקראת סיום
מֵת; וֵא-לֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם, וְהֶע־ לָה אֶתְכֶם מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. כה וַיַּש ְׁבַּע יוֹסֵף, אֶת-בְּנֵי יִש ְׂרָאֵל לֵאמֹר: פ ָּקֹד יִפְקֹד אֱ-ל ֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִתֶם אֶת- עַצְמֹתַי מִזֶּה": (בראשית נ, כד). חישבו כמה עצום המעשה הזה. לפני שיגיע החושך הגדול, הוא כבר מסמן להם את האור בקצה המנהרה. האמונה היא הצידה הכי חשובה לבני ישראל במסע שהם יעברו בחומשים הבאים. וגם עבורנו. שאף פעם לא נשכח מאיפה באנו, כדי שתמיד נדע לאן אנו הולכים. שבת שלום!
ִלו מוות: "וַיָּמָת יוֹסֵף, בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים; וַיַּחַנְטו אֹתוֹ, וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמ־ צְרָיִם" (בראשית נ, כו). יוסף מת, כנ־ סיך מצרי. חנוט כמנהג המצרים, בתוך ארון קבורה מצרי. ככה מסתיים ספר בראשית? החומש שבו אנו קוראים על בריאת העולם, ועל בריאת העם, ועל הברית, והברכה. כלכך הרבה אור וקדו־ שה ואהבה יש בחומש הזה – והוא מס־ תיים בנקודה שנראית סתומה לחלוטין. מתחת לאדמה, בתוך ארון, בארץ זרה. איך עולים מכאן? והנה התורה בגדול־ תה מספרת לנו את האמת שאנו כלכך זקוקים לה בימים אלו – הדבר היחידי
החומש, שמוביל להצלת חייהם של בני יעקב – והרי זו גאולה גדולה, ומצד שני היציאה לגלות. גם בימי יצחק היה רעב בארץ כנען אבל יצחק לא ירד למצריים ולא עזב את אדמת הארץ המובטחת. משפט המפתח שקראנו בשבוע שעבר ְהוא מה שאומר הקב"ה ליעקב לפני צאתו למצריים: "אַל-תִּירָא מֵרְדָה מִצ־ רַיְמָה, כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל אֲש ִׂימְך ש ָׁם. אָנֹכִי, אֵרֵד עִמְּך מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי, אַעַלְך גַם- עָלֹה" (בראשית מו, ג). ברור אם כן שהירידה למצריים מקבלת את ברכת הדרך על ידי הקב"ה, ועם זאת ברור גם – שזו ירידה לצורך עלייה. מצריים
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online