גלית מנחם ויצמן אשת חינוך המבקשת לשזור מילה ועוד מילה שיהפכו למשפט, שיהיה לשיר או אולי סיפור. שיפגיש בין אנשים ויצמיח חיבור.
שעת חינוך 052-8875373 גלית מנחם ויצמן, מאמנת חינוכית רגשית, מדריכה פדגוגית, מנחה לסדנאות העצמה וכתיבה יצירתית טיפולית
אל תגידו - ׳יום יבוא׳, הביאו את היום!
ולכם, מי שאינו מאמין למערכת, מי שמחפש את המורה לתלות על עץ גבוה, תנשמו ותנו לילדים להתמודד, להתחשל למען העתיד. בית ספר בימינו הוא ניסוי וטעייה למען העתיד. זוכרים את התלמידה בשיחה עם היועצת? היום היא הגיעה עם מסמך שבו היא הציבה מטרות ויעדים. הוסיפה זמנים לביצוע, חיל־ קה את העומס למנות קטנות על מנת להצליח ולא ללכת לאיבוד. דיברה עם מורים וביקשה הזדמנות להגיש משימות, לקחה אחריות על עצמה, על הדרך ועל הלמידה. שאפו לה! שאפו לצוות החינוכי! ** עוד רגע מסתיימת מחצית א'. זמן טוב לחשוב על מה היה ולתכנן מה יהיה. עזרו לילדים לע־ שות זאת. כוונו אותם. הכינו מסמך משותף של מסקנות, תובנות, משימות קדימה. בהצלחה! *** ביום שני קיבל העמק בשורה קשה עם הידי־ עה על הירצחו של אלעד וינקלשטיין ז"ל מעין הנצי"ב. מדריך הנוער בקיבוץ. חיבוק גדול לקהילת עין הנצי"ב. לבני ובנות הנוער בעין הנצי"ב שברגע איבדו את מי שהיה להם מג־ דלור חינוכי. חיבוק גדול לאשתו, ילדיו ומ־ שפחתו. "הָיָה אִיש – וּרְאוּ: אֵינֶנּו עוֹד; קֹדֶם זְמַנּו מֵת הָאִיש הַזֶּה, וְש ִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה; וְצַר! עוֹד מִזְמוֹר אֶחָד הָיָה-לּו – וְהִנֵּה אָבַד הַמִּזְמוֹר לָעַד, אָבַד לָעַד! (חיים נחמן ביאליק) **** מתי יגיע הרגע בו נבשר על סיום המלחמה? חיילים וחיילות ישובו הביתה לשלום. מתי יגיע הרגע בו נבשר על שובם הביתה של החטופים, החטופות, השבויים והנעדרים? מתי יגיע הרגע בו נבשר על אחדות העם הזה? מקצה לקצה, מכל הגוונים, הסוגים, הדעות. מתי יגיע הרגע בו נשיר עם ישראל חי וקיים וחזק? ועד שיגיע הרגע הזה נמשיך לזמזם בקול ובלחש - עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה! עוד לא אבדה תקוותנו! שתהיה שבת ושיהיה שלום. שלכם, גלית.
החיים. להתמודד עם תסכולים, לנהוג מתוך שיקול דעת ובאמינות. להאמין בדרך שצריך לעבור. ללמוד מטעויות. לדעת לבחור נכון. עוד פרק בתנ"ך, עוד פרבולה זה לא העניין הגדול. מה שחשוב זה איך התנהלתי מול מורה שאני לא מסתדר איתו, מול תחום דעת משע־ מם שחובה עליי ללמוד. להתמודד עם מבחנים, עבודה בצוות, פתרון בעיות, מקוריות. זיקוק מידע מתוך השפע. להיות מדויקת לעצמי. לב־ חור ולהתמיד בבחירה שלי. כשתלמיד ישיג את כל זאת הוא יתמודד בטירונות קשה, עם מפקד שחצן, עם בוס קפדן עם אתגרי הזוגיות. וכל זה בבית הספר שמבקש להכין את התלמידים להיות בוגרים בעולמנו.
התמונה של לירי אלבג לא יוצאת לי מהראש. העיניים הכואבות, הגוף שכלוא בפחד וצער. האימה! בעיקר אימה. היא שבויה בידיים של חיות אדם. בידיים של מפלצות. איך ניתן לה־ משיך את השגרה? כשמאה מבני ובנות עמנו נמקים בידי אויב אכזר ומר. הם כל כך ליד אבל רחוקים מאוד. הצער גדול עד בלתי אפשרי. הגוף כואב מכאבים. הגוף רותח מעצבים. יום ועוד יום ועוד שבוע ועוד חודש ועוד שנה והם והן עדיין לא כאן. הכיצד? מחבלים יהיו תמיד, השם לא משנה. בכירים לחסל - לצערנו יהיו תמיד. את החטופים והח־ טופות חייבים להחזיר. הם חיים בסכנה כשג־ זירת מוות מרחפת על ראשם. ואת המתים יש לכבד ולהחזיר לקבורה בישראל. זה מה שמפריד אותנו מהם. זה מה ששומר עלינו כעם. ערבות הדדית וההבנה שכל המציל נפש בישראל כאילו הציל עולם ומלואו. תח־ זירו אותם הביתה! תחזירו אותם לעצמם. תהיו חכמים, תסיקו מסקנות מהמחדל, מי שצריך לשלם על הטעות חייב לשלם רק אז נוכל לה־ רים ראש ולהתקדם. * השבוע השתתפתי בשיחה מרגשת בין תלמידה ליועצת החינוכית בבית הספר. התלמידה לא הניבה פירות במחצית הראשונה משום שלא עמלה מספיק על מנת להניב תוצאות. החלק החברתי היה חשוב לה יותר מהחלק הלימודי. הברזות משיעורים, הפרעות, לא מגישה משי־ מות, מבחנים עם ציונים נמוכים מאוד. בגלל המצב שלה הוזמנה התלמידה לשיחת הורים ארוכה יותר כי ברבע שעה לא ניתן לשקף, לדייק, לחבק, להמליץ, לצאת יחד לדרך חדשה. וכך היה, נפגשנו לשיחה של שעה, בה נאמרו מילים רבות, חיצים עפו באוויר וגם דמעות וגם יד מחבקת וגם עיניים טובות וגם פה מרים. המצב הקשה לצד אמו־ נה אמיתית וכנה באותה תלמידה אילצה אותה להתבונן במראה ולהבין שהגיעה העת לשינוי, הגיעה העת לעלות על דרך המלך. המסר של השיחה - שהמסגרת הבית ספרית בימים שלנו היא לא על מנת לתת תוכן, זה ניתן להשיג מד"ר גוגל. המסגרת הבית ספרית בראש ובראשונה מבקשת להעניק מיומנויות, כישורים חברתיים. להכין את הבוגר לחיים עצמאיים כשהוא בטוח להתמודד עם אתגרי
נקודת אור / גלית מנחם ויצמן
זֶה ש ׁוּב קוֹרֶה הַת ְּחוּש ָׁה הַכְּבֵדָה מַפְרִיעָה לְקֶצֶב הַנְּש ִׁימָה. כְּמו יוֹם אֹבֶך לִכְבִיסָה נְקִיָּה.
זֶה ש ׁוּב קוֹרֶה הָעֵינַיִם עֲיֵפוֹת,
הָרַגְלַיִם כְּבֵדוֹת וְחַלָּש ׁוֹת. עוֹד ש ְׁאִיפָה, הַרְבֵּה נְש ִׁיפָה מַחְש ָׁבוֹת מְסוֹבְבוֹת אֶת הָרֹאש ׁ. זֶה ש ׁוּב קוֹרֶה, אַת רוֹאֶה הַכֹּל אַך מַרְגִּיש ָׁה בִּלְת ִּי נִרְאֵית. גַּם חִבּוּק לֹא יַצְלִיח כָּעֵת לְאַזֵּן רְגָש ׁוֹת. חַפְּש ִׂי נְקֻד ַּת אוֹר. נְקֻד ַּת אוֹר בָּאֹפֶק הִיא הַת ִּקְוָה. נְקֻד ַּת אוֹר זוֹהֶרֶת כְּמו אוֹמֶרֶת - הֵרָגְעִי בִּת ִּי נִש ְׁמִי אֶת הַט ּוֹב הָרִיחִי אֶת הַפְּרִיחָה. אַוְרְרִי אֶת חַדְרֵי הַלֵּב. ְהוֹש ִׁיטִי יָד, הוֹש ִׁיטִי יָד ש ְׁנִיָּה עֲש ִׂי בְּרִית ש ָׁלוֹם עִם עַצְמֵך וּצְאִי לַחָפְש ִׁי.
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online