הלב, תכונת ההקשבה, היודעת להכיל בתוכה ועל ידי כך ליצור מקום חם ונעים לצמיחה. נשאל את עצמנו - האם בשיח עם בני אדם, הראש שלנו מרוכז בלשמוע באמת את השני, או במה שאנחנו הולכים להגיד כשהוא יסיים? האם בזוגיות שלנו אנחנו באמת מקשיבים לבן הזוג ונמצאים לגמרי עם הלב שלו? האם בתפילה, אנחנו מקשיבים למילות התפילה או הראש שלנו 'מדבר' בלי סוף, אין סוף מחשבות? הצדיקים, הם בעלי התפילה, שיודעים להקשיב לה, ולהקשיב לה' יתברך שמדבר 'בלחש', בתוך תוכה של התפילה, ובתוך תוכם של רגשות הקודש וכיסופי הרעותא דליבא שבקרבנו. נקודה למעשה – כאשר אתה בשיחה עם הזולת, נסה להקשיב לדבריו מבלי להיות עסוק במה תענה לו, או איזה 'דבר חכם' אתה יכול להגיד לו, אלא רק בהקשבה לדבריו ולרגשותיו. להקשיב או לייעץ? אנחנו ניתן הרבה יותר לאדם אם באמת נקשיב לו, מאשר אם נייעץ לו עצות מיידיות. לפני שאנחנו באים עם כל מיני פתרונות שיש לנו, בואו נקשיב. בא אלינו חבר ורוצה לספר כמה הוא מדוכא, הוא אומר לנו איזו מילה, סוף סוף הוא נפתח למישהו, הדבר שהכי ידכא אותו הוא שנעצור אותו באמצע ונאמר לו מיד 'אני ממש מכיר את הבעיה שלך, לפני כמה ימים קרה לי אותו דבר, כך וכך היה...'. הרי מספיק לו הבעיות שלו, הוא לא צריך לשמוע גם את מה שעבר עלינו. הוא לא צריך לשמוע שגם לך זה קרה כדי שידע שזה נכון ומתסכל. הוא מספיק 'מבואס' מזה. כרגע הוא צריך שאתה תשמע אותו מתבטא. אל תגיד לו מיד: 'הבנתי, בסדר, ניתן לך עצה'. תקשיב לו. מי שמקשיב לשני, נעשה בבחינת 'אמא שלו', הוא הופך את השני ל'עובר', ונותן לו מקום בתוכו. כשאתה נותן למישהו עצה, אתה בבחינת 'אור פנימי', שרוצה להיכנס לתוך מישהו. אך כשאתה מקשיב למישהו, אתה מכניס אותו אליך, אתה 'אור מקיף' שעוטף אותו בחום, אמון ואהבה, נותן לגיטימציה, משתתף אתו. זו הענקה עמוקה הרבה יותר מאשר זה שאתה מנסה להכניס בתוכו דברים. זו יכולת ההקשבה. רבי נחמן אומר שעיקר עניינו של הצדיק הוא הלב, שהוא למעשה היכולת להכיל אנשים. הצדיק האמיתי לא בא לאדם ואומר לו 'תמחק את כל המחשבות שלך, ועתה אמלא אותך במחשבות שלי'. הצדיק יכול להכיל, לקבל כל אחד
3
Made with FlippingBook Ebook Creator