דבר שרואה - מיד זה קשור אליו, משליך עליו, מיד הוא צריך להסיק רווחים ממה שקורה מסביבו. גם כשמישהו בא אליו ואמר לו משהו, מיד הוא צריך להגיב, לומר מה הוא מרגיש. זאת מפני שהוא עדין לא בשל. לא מצא את מקומו. מי שיש לו יציבות בתוכו פנימה, הצדיק, הוא מבוסס עם העצמיות שלו, והוא יכול לפנות את ליבו לאחרים באמת. מבחינה מסוימת, זו עבודה גבוהה יותר מעבודה של אהבה. זה לא רק אהבה. יכול להיות שאני אוהב מישהו, אך עדיין אני לא מצליח להיות קשור אליו. נכון שהאהבה, היא זו שמאפשרת לי לגייס את הכוחות כדי להתאמץ ולהקשיב, אך להיות אדם מקשיב באמת, היא תכונה שקיימת עוד לפני שבא מישהו לשפוך את ליבו. עצם המודעות, 'להיות אדם מקשיב', עצם ההבנה שזה תהליך פנימי עמוק בתוכנו, זה כבר נותן לנו 'משב רוח' מהמדרגה הזו, מהדמות הזו, זה משפיע עלינו קצת להתקרב ולרצות להיות אנשים כאלה, להיות סביבה כזאת. סביבה וחברה שיש בה את ה'נחת', סביבה מאפשרת, אוהבת ומחבקת. ומתוך כך, ממילא נהיה יותר רגישים, יותר אדיבים ונעימים זה לזה.
5
Made with FlippingBook Ebook Creator