שירי גורמן חברת כפר רופין 5- אמא ל
מנהלת מכינת העמ"ק מלמדת חשיבה הכרתית וזהות יהודית.
פרשת השבוע
054-5423281 | שירי גורמן
פרשת ויקרא לכך שמשה לא מתבלבל, לא מרגיש שהוא מורם מכל אדם, ודווקא בגלל ובזכות זה גדולתו ועוצמתו הם חד פעמיים כפי שכתוב בספר דברים: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעו ה' פָּנִים אֶל פָּנִים" (דב־ רים, לד, י). את ההבנה של הפסוק הראשון של
שיש בין הקב"ה למשה בשלב הזה. הפועל "דיבר" במקרא מכוון לדב־ רים שהם חדים יותר – ציווי, חוק, הלכה. הקב"ה עומד לתת למשה הנחיות ברורות לגבי הקרבת הקור־ בנות, אבל במקום להתחיל לדבר – הוא קודם קורא לו, שיתקרב, שיכנס : "ויקרא.. וידבר.."
ספר "ויקרא" הקרוי גם "תורת הכהנים" הוא הספר השלישי בתורה. אנו נכנסים לשלב שונה וחדש במסע של עם ישראל, שלב שבו יש משכן, ויש כהנים שתפקידם לשרת בקודש. בספר הזה עם ישראל לא מתקדם גיאוגרפית ורובו ככולו מתאר את דיני הקורבנות.
שואלים המפרשים שאלה נו־ ספת – אם ההלכות מיועדות לכהנים אז מדוע נפתח החו־ "ד ַּב ֵּר מש בדיבור אל העם? אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְת אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַה'--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן- הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם" (ויקרא א, ב). שוב אנו מבינים שהעיקר הוא לא מה אתה עושה, אלא מאיפה אתה עושה את זה. לא מספיק שהכהנים עצמם ידעו מה לעשות, ואיך לע־
איך ומה אפשר לקבל ול־ שאוב מהספר הזה לימינו אנו? פרשת "ויקרא" מתחי־ לה בפסוק שעורר בפרש־ נים לאורך הדורות שאלות "וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; רבות – וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (ויקרא א, א).
מדוע לא נכתב – וידבר ה' אל משה. כאן הכל ברור, יש סדר. ואילו בפתיחת פרשתנו לא ברור – מי הוא זה שקורא למשה, האם זה הקב"ה? ואם אכן כן – אז למה הוא צריך לקרוא לו לפני שהוא מדבר אליו? הסכמה גורפת יש בין כל המפרשים – העובדה שהקב"ה צריך לקרוא למשה מתוך אהל מועד מעידה על כמה עמוקה ומיוחדת הייתה ענוונו־ תו של משה – הוא זה שקיבל את התורה בהר סיני, הוא זה שבנה את המשכן. עליו נאמר בסיום ספר שמות "וַיְכַל מֹשֶׁה בתיאור חנוכת המשכן: הוא אֶת־הַמְּלָאכָֽה" (שמות מ, לג). יכול היה להרגיש כל כך בנוח לחגוג את סיום המשכן ולהכנס אליו אבל הוא לא נכנס בלי שמקבל הזמנה. המילה ויקרא כתובה עם א' קטנה והמפרשים קובעים כי גם זה רמז
שות. לפני הכל ומעל לכל עם יש־ ראל צריך להבין שהקורבנות נוע־ דו בשביל שהם יוכלו להתקרב אל הקב"ה, ובשביל להתקרב צריך אדם לתת משהו מעצמו – "כי יקריב מכם קרבן" – זה צריך לבוא ממך, זה לא יכול להיות משהו חיצוני כי אז אתה מנסה לשנות את המציאות בלי לש־ נות את עצמך. תנועת התקרבות תהיה כשהיא מתחילה מתוכנו, מבפנים – החוצה. ובמערכת יחסים – בין אדם לקב"ה וכמובן שבין אדם לחברו – אין מה לחכות שההתקרבות תבוא מבחוץ – היא צריכה לנבוע מתוכנו. שתהיה לנו שבת שלום וחודש טוב!
ספר ויקרא, אנו שואבים מהסיום של "וְל ֹא- ספר שמות. שם היה כתוב – יָכֹל מֹשֶׁה, לָבוֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד-- כִּי-ש ָׁכַן עָלָיו, הֶעָנָן; וּכְבוֹד ה', מָלֵא חישבו אֶת-הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ, לה). על זה, האדם הגדול מכולם הוא דווקא זה שנותן מקום, שלא לוקח קרדיט על העשייה שלו ומרגיש בע־ לות על פירותיה. ספר "ויקרא" קורא לנו לחיות או לפחות לכוון לחיים שנובעים מהנ־ קודה הזו. איך היו נראים חיינו אם כל אחד היה עומד על מקומו? שומר על הגבול בינו לבין האחר ונכנס למקום שמחוצה לו – רק כשקוראים לו להכנס? מעוררת השראה הקרבה
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online