חגית נאמני
יועצת חינוכית, מנחת קבוצות וסטייליסטית טיפולית.
050-6723886 | מתרגשת מבגדים ובעיקר מאנשים חגית נאמני בגד, גוף ונפש
כדור הרגעה בארון הבגדים
את האפשרות להיעזר בבגדים שלך. אין ספק, לפעמים הם מקור לכוח. זה נכון לגבי צבעוניות או גזרה אהובה, נעליים שאת אוהבת או תכשיט שעו־ שה לך טוב. תחשבי מה מקל עלייך. מה משמח אותך. גם לטייץ יש יתרונות מחקרים בעולם של סטיילינג טיפולי מחזקים את התופעה הזאת. נשים מספ־ רות כי בימים של משבר או חירום הן מעדיפות לבחור בגד שעוטף. גיליתי על עצמי שזה נכון בול. לא הצלחתי להיפרד לרגע מסוודר עבה שעטף את גופי בשבועות האחרו־ נים. יש גם שאומרים כי בעיתות מצוקה נשים סובלות מתחושת קור יותר מאשר בימים רגילים. וזה בלי קשר למזג האוויר. אז הבחירה בס־ וודר או עליונית שנותנת תחושה טובה, מחממת ועוטפת די מובנת. לעיתים זה בא לידי ביטוי בסטייל של שכבות. זאת התלבשות שמחז־ קת תחושת מוגנות של הגוף, של חיבוק. ויש גם רבות מאיתנו שמתמקדות בבחירת בגד נוח. אז אולי לא כדאי להישאר בפיג'מה כל היום, כי זה קצת מכבה אותנו, אבל בגד משוחרר וקליל עשוי להתאים בימים בהם בודקים את יכולות הריצה שלנו על בסיס שעתי... נשים רבות ימצאו את הנוחיות הזאת דווקא בחליפה ספורטיבית. היא אמנם צמודה לגוף אבל קלילה וזורמת ונוח לנוע בה בקלות. ויש מי שיאמר שה־ טייץ הזה שמחזיק היטב את הגוף הנשי עוזר לנו ברמה הרגשית, ונותן תחושה של החזקה ויציבות ושהכל יהיה בסדר בסוף. אז תחייכי. הכל יהיה בסדר בסוף. שבת שלום, חגית
שחיכיתי לזה. זה קורה לי. יש ימים בהם אני "עפה על עצמי" בהתלבשות. לעו־ מתם יש ימים בהם כלו כל האנרגיות הרגשיות ואני מעדיפה לשלוף מהארון בגד באופן סתמי, כמעט בלי להביט בו. או אפילו (שלא נדע..) ממחזרת הופעה שכבר לבשתי אתמול. זה ממש סימן שאני חווה קושי, או חוסר חשק להניע את עצמי. אז כאן ההזדמנות להזכיר שזה לא בהכרח משהו לא תקין. כולנו
"גם מתוקים הם סוג של נחמה, רציתי לונדון וקיבלתי מלחמה.." מסכימה לגמרי עם תחושותיה של שרית חדד. אז לא. המדור הזה לא הפך למדור של אוכל, אבל כן ננסה לתת הצצה למה שמעניק לנו מעט נחמה בי־ מים המורכבים האלה. יש מי שנרגע עם פחמימות ריקות (רבים מאיתנו נראה לי, וגם אני מודה באשמה), יש כאלה שבורחים לאיזה סרט או סדרת סטנדאפ מצחיקה, ויש בתוכנו אחרים ואח־ רות שדווקא הבגד מהווה עבורם סוג של מפלט או רגיעה. אנחנו לא במוד. קשה לנו. ימים של סטרס וחרדה. בין התרעות לאזעקות, בית שכל יושביו מת־ כנסים יחד הוא לעיתים כמרקחה. ובתוך כל זה -כמה נפלא- הכנות לחג, קניות וניקיונות. (לא הבנתי את הקשר לימים המשוגעים האלה אבל נגיד). השגרה אינה שגרה. וזה מרגיש לא נוח. זה מרגיש מתסכל. זה מעייף. מאבחנת את עצמי לפעמים אני עושה לעצמי סוג של איבחון כשאני בודקת: מה בעצם לב־ שתי היום? אם אני בתוך פיג'מה שעות ממושכות זה כנראה אומר משהו. אולי אני מחוברת ל"זמן בית" הזה שכולנו קיבלנו עכשיו? סוג של מתנה לא? אולי לא מתחשק לי להשקיע בעצמי כי מצב הרוח ירוד? ואולי זה פשוט נוח יותר לרוץ עם פיג'מה למרחב המוגן...? ומה קורה כשאני יוצאת מהפיג'מה? גם אז יש לי דרך לאבחן את עצמי. אני אישית נחשבת לעובדת חיונית, אז למרות המגבלות אני מגיעה לעבודה במתכו־ נת חירום. אם השקעתי בעצמי ממש, לבשתי בגד חדש או כזה שמראה אותי טוב, זה סימן שהיציאה עושה לי טוב.
מכירות את התחושה. אבל לפחות דרך הבגד אני מבינה קצת משהו על עצמי, ועל מצב הרוח שלי. הבגד כעוגן הזמרת נסרין כבר זימרה ש-"לא לפ־ נות אליי לא לדבר אליי.." למי מאיתנו אין ימים כאלה? פשוט בא לנו להת־ כנס לתוך עצמנו. בטח בתקופה של דאגה מתמדת, דריכות, עייפות וחוסר וודאות ששולטים בכל. לפעמים אפשר לזהות את זה דרך הבגד. אנחנו מעדי־ פות להסתגר וזה יכול להתבטא בבגד סגור בגוון כהה שמכסה אותנו היטב, אנחנו מחובקות עם עצמנו ורק שיניחו לנו. ודווקא כאן אני רוצה להציע לך
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online