מירב אלמלח מנהלת משאבי אנוש
מאמנת קריירה סטיילינג ומיתוג הרצאות וסדנאות
050-8561580 | ליווי אנשים, עסקים וארגונים בדרך לשינוי, צמיחה והגשמת יעדים בין החלום, לקפה של הבוקר
עם של גיבורי על
סעים לאט, בחרדה, ועם עין אחת תמיד על השוליים. אז מה עושים כשאין וודאות להמשך? כמנהלת משאבי אנוש וכמאמנת, אני מציעה לכם להחליף את ה"אסטרטגיה לטווח רחוק" ב"טקטיקה של צעדים קט־ נים". כשאי אפשר לראות את קצה המנה־ רה, הפתרון הוא להאיר את הצעד הבא. עוד נקודה קריטית היא הלגיטימציה: כשמנהלים ומובילי דעה בקריירה מסתירים את השחיקה , נוצר סטנדרט בלתי אפשרי של "סופרמנים". השקיפות היא החוסן החדש. כשאתם מש־ תפים את העובדים והצוותים ואומרים "קשה לי עכשיו, ואני מבין שגם לכם קשה, בואו נראה איך אנחנו צולחים את זה יחד", אתם לא מחלישים את הארגון אתם מחזקים את הדבק האנושי שלו. כשאין אופק ברור, העוגן היחיד שנשאר לנו הוא המשמעות. השחיקה מאיצה כשמרגישים שמה שעושים הוא חסר ערך מול המלחמה שבחוץ. התפקיד שלנו, כאנשי מקצוע הוא להזכיר לעצמנו ולסובבים אותנו שהעבודה שלנו היא חלק מהניצחון והלב הפועם של המ־ דינה הזו. ורגע לפני סיום.. מי שמרגיש שהשחיקה מתחילה לנגוע בו אל תחכו שהמלחמה תיגמר, תשתמשו בדברים הקט־ נים שעוזרים להרים את מצב הרוח ומטעי־ נים לכם את הסוללה. ולפעמים יתכנו גם מצבים שמצריכים עין חיצונית שתתן עצה. תזכרו שאתם עושים עבודה מופלאה בתנאים כמעט בלתי אפשריים. החוזק שלכם לא נמדד ביכולת להחזיק את הגלימה מתוחה, אלא ביכולת להניח אותה לרגע , לנשום ולהמשיך לבחור בעשייה. מאחלת שנזכה לימים שבהם השגרה תהיה העוגן היחיד שנצטרך. שבת שלום, שלכם מירב.
סטרס כרוני מצטבר. השחיקה הזו היא לא פגם באישיות אלא תגובה ביולוגית נורמלית למציאות לא נורמלית. מחקרים בפסיכולוגיה ארגונית ובחקר הס־ טרס מצביעים על כך שגוף האדם והנפש שלו מסוגלים להחזיק במצב של "דריכות שיא" למשך תקופה שבין שלושה לשישה חודשים. זהו שלב ה"התנגדות" במודל הס־ טרס הקלאסי. כשהמצב הזה נמשך מעל שנה
כולנו גדלנו על ברכי הגיבורים של פעם: סופרמן וסופרוומן. אותן דמויות מיתולוגיות שלא מתעייפות, שלא צריכות לישון, ששום רסיס לא חודר את גלימת הפלדה שלהן. בסרטים, הגיבור תמיד מוצא עוד טיפת אנרגיה ברגע השיא כדי להציל את העולם. מלבד המלחמה שמתחוללת בחוץ, 2026- ב יושב לנו בתוך הראש המודל שעליו הת־ חנכנו - התפיסה ש"להתעייף" זו חולשה, ושמנהיג אמיתי הוא מי שממשיך לרוץ גם כשהרגליים שלו כבר לא נוגעות בקר־ קע. אבל האמת היא שסופרמן הוא דמות דמיונית, ואנחנו בשר ודם. הניסיון הנואש שלנו להידמות לאותם גיבורים שלא נש־ חקים הוא לעיתים מה שגורם לנו לתחושת הצפה. הגלימה הזו, שפעם העניקה לנו תחושת כוח, הופכת כעת למשקל עודף. במציאות המטורפת הזאת שאנחנו חיים בה, בתוך רצף האירועים הבלתי נתפס שפשוט לא עוצר, כל אחד ואחת מאיתנו הוא גיבור על בדרכו שלו. הגבורה הזאת היא לא לעוף מעל בניינים או להציל את העולם כמו בסצנה שלקוחה מהקולנוע; אלא פשוט לקום בבוקר, להכין סנדוויץ' לילדים ולהגיע לעבודה כאילו הכול רגיל. הנושא של הטור השבוע הת־ חיל להתגבש אצלי בחדרי הישיבות, בשי־ חות אישיות ובפגישות שקיימתי לאחרונה. שמתי לב למכנה משותף שחזר על עצמו כמעט באופן גורף ולכן החלטתי לפתוח אותו גם לסקר קצר ברשתות החברתיות. נתתי לכם לבחור על מה תרצו שאכתוב השבוע. התוצאות לא היו מפתיעות למי % מהמצביעים בחרו 86.4. שחיה את השטח בנושא השחיקה. אנחנו אחרי שעברנו את הקורונה, 2026- ב את "חרבות ברזל", את "עם כלביא", ועכשיו אנחנו עמוק בתוך "שאגת הארי". אנחנו לא נמצאים בסטרס נקודתי, אנחנו חיים בתוך
ללא "תחנת התרעננות" אמיתית, המערכת מתחילה לגבות מחיר פיזי ומנטלי.. אחד המרכיבים הכי שוחקים במציאות שלנו הוא היעדר הוודאות. בקריירה ובניהול, אנחנו רגילים לעבוד עם יעדים ולוחות זמנים עם נקודת סיום ברורה. אבל במלחמה מתמש־ כת, "קו הסיום" הוא פיקציה. בכל פעם שאנחנו חושבים שהגענו למנוחה ולנחלה, המציאות טורפת את הקלפים. חוסר הוודאות שחווים מייצר את מה שנקרא "שחיקת תקווה". כשאנחנו לא יודעים מתי זה ייגמר, המוח שלנו מתקשה להקצות משאבים בצורה חכמה. זה כמו לנסות לנהוג במ־ כונית כשמד הדלק שבור ולא יודעים אם יש מספיק דלק להגיע ליעד הבא, אז נו־
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online