נבואת הרבי מלך המשיח: הנה זה משיח בא
סיפור לשבת , מנהל בית חב״ד בבית שאן הרב שלום בער שמולביץ מאת: מאפיית מצות במחנה ההשמדה
יידע זאת". חלפו כמה שניות מתוחות. המפקד סינן כמה קללות והשיב בחיוב. הבשורה התקבלה במחנה בשמ־ חה מהולה בחשש, שמא הנאצי ייטול את התכשיט ולא יקיים את הבטחתו. "במנת המרק היומית כמעט אין חתי־ כות תפוחי אדמה", לגלגו הספקנים, "ואתם חושבים שתקבלו תפוחי אדמה לשובע?!". ואולם להפתעת כולם המפקד עמד בדיבורו. כל מי שנרשמו לבקשה קיבלו קילוגרם תפוחי אדמה, דבר שגם בכל השנה לא זכו לו. יתרה מזו, הוא שלח קבוצת יהודים בליווי שומר אס-אס לקנות קמח בעיר ולאסוף עצים ביער לאפיית המצות. השמחה וההתרגשות במחנה היו עצו־ מות. בערב החג מכר רבי יעקב-צבי את החמץ, ובלילה ערך את הסדר כשלפניו המצות, וקרא את ההגדה על-פה. ארבע הכוסות מולאו בקפה שחור קר. כשהגי־ עו לאכילת המצה חילק הרב לכל אחד ואחד מהנוכחים חתיכה קטנה. מרור לא היה בנמצא. "יש לנו מרור די והותר", אמר הרב בחיוך מריר. ליל הסדר הזה היה בלתי-נשכח. תחו־ שתם של היהודים שנמנעו מאכילת חמץ הייתה מרוממת. "יותר מששמרנו על איסור אכילת חמץ, שמרה המצ־ ווה עלינו", אמרו, שכן עד החג סבלו ממחלות מעיים, בגלל הלפת המבושלת שאכלו, ועכשיו תפוחי האדמה הבריאו אותם. כעבור שנים סיפר אחר מניצולי המ־ חנה כי רבי יעקב-צבי לקח מצה אחת ועשה בה 'עירוב חצרות', כדי להתיר את הטלטול בשבת. וכדי לוודא שהמצה לא תיאכל, ביקש מאסיר נאמן להסתיר אותה בחדרו. (על-פי 'המודיע')
מצה ולהימנע מאיסור חמץ. היו שט־ ענו כי מעט החמץ שניתן להם חיוני לקיומם, וזה מצב של פיקוח נפש, ועל מצה אין בכלל מה לדבר. רבי יעקב-צבי היה נחוש בדעתו שלא יכניס לפיו חמץ בחג. סביבו התגבשה קבוצת יהודים בעלי מסירת נפש, וה־ ללו ניסו לטכס עצה כיצד יימנעו מא־ כילת חמץ ויקיימו את מצוות אכילת מצה. זקנה יהודייה גילתה שיש ברשותה תכשיט יקר, שהצליחה להסתיר מה־ נאצים. באצילות נפש הודיעה שהיא מוכנה לתת את התכשיט כדי לשחד באמצעותו את מפקד המחנה, ולקבל אישור לאפיות מצות. אך היהודים פחדו לגשת אל מפקד המ־ חנה, שהיה מפורסם באכזריותו הגדולה. די היה בהצגת השאלה בלבד כדי לגרום לו לירות למוות בשואל. "אני אלך אל המפקד", הודיע רבי יעקב-צבי. "אציע לו שנוותר על מנות הלחם בימי החג ונקבל במקומן תפוחי אדמה". רבים התנגדו לעצם הפנייה, מחשש שהדבר יסכן את כולם. כדי למנוע פגי־ עה במי שלא רצה להיות שותף בבקשה, נערך רישום של היהודים שהסכימו לה־ שתתף בכך. רבי יעקב-צבי חיכה לרגע המ־ תאים. כאשר הבחין שהמפקד שוהה לבדו, ניגש אליו בזהירות. "מה רצונך ממני?!", נהם לעברו המפקד. "יש מי שמוכן לשלם הרבה כסף", לחש הרב. כשהמפקד שמע שמדובר בכסף, היטה את אוזנו. "חג הפסח מת־ קרב, ואסור לנו לאכול לחם. אנו מוכ־ נים לשלם הרבה כדי שייתנו לנו בימי החג תפוחי אדמה במקום לחם". המפקד צעק תחילה שהדבר אסור. אך הרב, בקור רוח, השיב: "אם תאשר זאת, התכשיט יימסר לך מייד, ואיש לא
"מצה במחנה?! הלוא חמץ בקושי ניתן לנו כאן!". אלה היו התגובות למשמע בקשתו של הרב יעקב-צבי כץ, רב העיר ההונגרית היידוסובוסלו, עם הת־ קרב חג הפסח במחנה ברגן-בלזן. הרב יעקב-צבי שימש כשלושים שנה ברבנות העיירה, וזכה להערכה רבה. נוסף על גאונותו בתורה, היה רועה נאמן לעדתו – תמיד דיבר בלשון רכה והיה נוח לבריות. אפילו הגויים המקו־ מיים העדיפו לפנות אליו ליישוב סכ־ סוכים ביניהם. עם פלישת מכונת המלחמה הנאצית להונגריה, נשלחו היהודים למחנות ההשמדה. גם הרב יעקב-צבי היה בין היהודים ששולחו לברגן-בלזן, אך הוא שוכן במחנה מיוחד, שנקרא 'זונדר לאגר', ובו התנאים היו קלים יותר יחסית. המחנה המיוחד היה מרוחק מעט מה־ מחנה הראשי. המזון שניתן במחנה היה לחם, ירקות שבושלו במים וקפה שחור קר, דבר ששימח את שומרי הכשרות. הללו נמנעו מלגעת בחבילות המזון שסיפק הצלב האדום, שכן הן הכילו בשר 'דבר אחר'. ואולם בחלוף הזמן גברה חולשתם של שומרי הכשרות. הרב כץ ביקש לשאת דברים לפניהם. הוא קם ובדמעות הכ־ ריז שמי שמרגיש חולשה וקיומו בסכנה, חייב על-פי התורה לאכול כל מאכל שיבוא לידו. "מי שכוחותיהם אוזלים מסכנים את נפשם! עליכם לשמוע להוראת התורה!", זעק בהתרגשות. מדי יום ביומו התהלך רבי יעקב-צבי במחנה ונשא דברי חיזוק ועידוד לפני היהודים. למרבה הפלא, השומרים הנא־ צים לא הפריעו לו. הם צפו ברב הסובב ברחבי המחנה בשעות היום ובאור הדו־ לק בביתן שלו בלילה, ולא עצרו בעדו. )1945( ואולם לקראת חג הפסח תש"ה החל דיון כיצד לקיים את מצוות אכילת
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online