שירי גורמן 5- חברת כפר רופין, אמא ל מלמדת חשיבה הכרתית וזהות יהודית. אוהבת אנשים, מילים ומחשבות טובות
פרשת השבוע
054-5423281 שירי גורמן הנחיית קבוצות, סדנאות ופיתוח תוכן
פרשת ויקהל
שתמיד קראה לתלמידות לחפש את הבינה, את החיבור בין הלב והמחשבה בתוך החיים. מול הכיור, מול הכביסה, בעבודה. ופרשת ויקהל יכולה לרמוז לנו, שהעשייה הזו, היא עיקר, היא לא ְׂמיותר. ״וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשפ רָאֵל- -וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲש ֶׁר-צִוָּה ה', לַעֲש ֹׂת אֹתָם" (שמות לה,
סיפרה פעם באחד השיעורים שכאפ שר היא יושבת ולומדת תורה, והגיעה השעה להכין ארוחת צהריים לילדים, היא מזכירה לעצמה, שיתכן שזה דמיון שלנו שלימוד התורה הזו כרגע חשוב יותר מטיגון בצל לצורך הכנת ארוחת הצהריים. ואולי כל ההגדרות שלנו הם דמיונות? שמה שאנו חושבים שחשוב כאן על
מה בעצם באנו לעשות כאן? שאלה גדולה שלפעמים נדחקת הצידה במירוץ החיים. פרשת "ויקהל" – מאירה לנו באור מיוחד וקצת מפתיע תשובה אפשרית לשאלה. רמז ראשון נמצא בעובדה שהפרשה חוזרת שוב על אותם פרטים שכבר קראנו לגבי המשכן (מוקדשים לפחות
א). הפרשה נפתחת בתמונה של חיבור ואחדות. כל עדת בני ישראל נקהלים סביב משה ואנו לא יכולים שלא להזכר בפסוק דומה – "וַיִּק ָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרו אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנו אֱ-לֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכו לְפָנֵינוּ" (שמות לב, א). התקהלות של קבוצה היא תמיד כוח. אבל הכוח הזה לא תמיד מופנה לכיוון הנפ כון. ראינו זאת בחטא העגל, ולאורך ההסטוריה אנו רואים זאת שוב ושוב ושוב. בימים הקשים שעוברים עלינו כחברה – אני מבקפ שת להזכיר מדם ליבי - כל
פסוקים לתיאור 400 – כ המפורט של בניית המשכן. פ � מכמות ה 10 זה יותר מפי סוקים שמוקדשים לתיאור בריאת העולם) יש פה נקודה בסיסית שמעלה בנו תהיה – איך יכול להיות שבשביל ליצור בית לקב"ה, שהוא אינסופי, ולא גשמי, ולא חומרי – יש עיסוק כה נרחב בחומר? יש פה סתירה מופ בנית שיכולה אולי להבהיר לנו מה בעצם אומרת התורה על עולם העשייה.
כאשר עולם העשייה רתום לטובת הרוח, העליון, הקפ דושה והשכינה – הוא הופך ליסוד עולם. לתשתית. הוא הדבר הכי חשוב. קל לחשוב שעיסוק בבניית המשכן הוא מקודש, אבל מה עם העיסוקים הרגילים והפשוטים שלנו בחיים? ופה החידוש. האם נוכל להפוך את העשייה שלנו לכזו שמכוונת לעליון? משכן הלוא אין, וגם מקדש, ובכל מקרה ביקש הקב"ה להגיע למציאות של "ושכנתי בתוכם". מורה נפלאה שלי לתורה, לימור שלמון מפרדס חנה (ממליצה מאד מאד לחפש אותה ולהפ קשיב לתבונת הלב הייחודית שלה)
ישראל ערבים זה בזה, ואין דבר יותר חשוב לעשות מאשר לבנות גשרים וחיבורים בתוך עם ישראל. זה מתחיל באיך מדברים, זה ממשיך לטון הדיבור, זה יושב על מה אומרים, והכי חשוב בעיני זה מאיפה אנחנו מדברים. לא נוכל להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" אם אנחנו שוקעים בריב, שנאה, ומאבקים פנימיים. ולא נהיה בני חורין. במסע בין פורים לפסח בואו נעשה קירוב לבבות וניקוי פנימי והלוואי ונזכה להתחדשות, ליפ שועות, ולשמחה גדולה. שבת שלום!
האדמה, הוא לא הכי חשוב בשמיים? ומה שאנו חושבים שהוא הכי בזוי ולא חשוב בעולם העשייה – הוא יקר מפז שם בשמיים? היהדות לא מבקשת מאתנו לגרוע את עצמנו מעולם העשייה. ההפך הוא הנכון. איך אני יכולה לגשת לפעולה הכלכך יומיומית הזו והפשוטה שנקראת טיגון בצל – מתוך כוונה והבנה אחרות לגמרי? מתוך חפץ לב, מתוך בחירה, נוכחות ושמחה? מורתי ללימוד החשיבה ההכרתית הייתה מצטטת את ימימה אביטל ז"ל
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online