מידע העיר

אורה שושן

עובדת סוציאלית, מטפלת משפחתית וזוגית.

לזוגיות ומשפחה בבית שאן והעמק חיבורים אורה שושן, ראשת מרכז משפחה

הביולוגיה של הרגשות והקשר הזוגי: בין אפיגנטיקה לתורת ההתקשרות

חשוב לזכור כי ריפוי רגשי לא דורש כל ידע מדעי או אינטלקטואלי, כל שנדרש מאיתנו לתהליך הריפוי הוא התמסרות, כנות, והקשבה לעצמנו, כי להקשיב זה לאהוב וזה כל הסוד. אהבה היא הדלק שמניע את כל הדברים תמיד היא היתה ותמיד תהיה. אחד הכלים החשובים כדי להרגיש אהובים ואוהבים הוא מגע פיזי עדין – אפילו הנחת יד על הלב או לחיצת יד רכה של בן הזוג יכולה לשלוח אותות של רגיעה למערכת העצבים. נשימות עמוקות, יצירת מרחב בטוח לשיחה והתבוננות מודעת בתחושות הגוף – כל אלה יכולים להחזיר אותנו מהאזור ההישרדותי לאזור שאפשר לדבר, לה־ בין וליצור בו חיבור מחודש. כאשר אנחנו מבינים איך המוח שלנו פועל ברגעי ריב, אנחנו יכולים לבחור להגיב אחרת. במקום להיגרר לתגו־ בות אוטומטיות שמבוססות על חוויות עבר, אנחנו יכולים ללמוד לעצור, לנשום, לנוע, לשמוע מוזיקה, לישון טוב ועוד. כל אלה יוצרים מרחב שמא־ פשר מקום לרגש בלי לתת לו להשת־ לט עלינו ולנהל אותנו. דווקא ברגעים האלה, כשהכול רועש בפנים, יש לנו את ההזדמנות הגדולה ביותר לצמיחה זוגית אמיתית. "לב שחוזר לכוחו ימימה אומרת: לא נפגע בקלות, לב פגוע הופך ללב מבין" אהבה היא משהו שאנו יכולים רק לא־ פשר לו להיות, כי היא המהות שלנו. שבת שלום.

שלנו. למעשה, ברגע שהאמיגדלה משתלטת, אנחנו פועלים מתוך היש־ רדות, ולא מתוך חיבור רגשי אמיתי. בקליניקה, אני רואה שוב ושוב את הדינמיקה הזו. זוגות מגיעים ומספרים איך "ברגע של ריב הכול מתפוצץ". למשל, במקרה של דני ונועה, היא הרגישה שהוא לא מקשיב לה והוא מצדו הרגיש מותקף. בכל פעם שזה קרה, דני היה מתנתק רגשית, ונועה הייתה מתוסכלת יותר ויותר. כשהתבוננו על התהליך דרך הפריזמה הביולוגית, דני הבין שהאמיגדלה שלו נכנסת לפעולה וגורמת לו לרצות לב־ רוח, בעוד שנועה חוותה הצפה רגשית והייתה זקוקה לקרבה מיידית. ההבנה הזו הייתה הצעד הראשון לשינוי. זאת גם בשורה טובה ומנחמת לדעת שא־ פשר ללמוד להרגיע את האמיגדלה, לעזור למוח לחשוב ולא רק להגיב. בהיותי מלווה אנשים בתהליכי צמי־ חה והתפתחות מצאתי שכאשר אני מעבירה לאדם שמולי מסר של "אני מקשיבה לך", דרך הנוכחות שלי, בלי מילים, הוא נפתח אליי יותר, מידע רב זורם ושינוי וריפוי עמוקים יותר מת־ רחשים מעצמם. וכמו בחדר הטיפולים כך גם בחיים, אני מטמיעה את החוויה בנוכחות המ־ לאה. מתוך הקשבה לגוף שלנו. רגע לפני שאנו רוצים לומר לבן הזוג שלנו שהוא הכעיס אותנו או להבדיל שאנ־ חנו אוהבים אותו, נסו לחוות ולזהות את הרטט בגוף שיוצר בנו את הרגשות השונים. העדות לתחושה זו וההקשבה לה מקרינות מתוכנו ביטוי רגשי כלפי הזולת.

מערכות יחסים הן הרבה מעבר לחי־ בור רגשי – הן מבוססות על מנגנונים ביולוגיים עמוקים המעצבים את הדרך שבה אנו אוהבים, מתקשרים ונקשרים לבני זוגנו. ד"ר ליאת יקיר חוקרת את הקשר שבין ביולוגיה לרגשות, ומסבירה כיצד האפיגנטיקה ותהליכי התקשרות מוקדמים מעצבים את האופן שבו אנו חווים אהבה ומערכות יחסים. הרגשות שלנו טבועים עמוק בתוך הביולוגיה שלנו. כאשר אנו מרגי־ שים קרבה ואהבה, הגוף שלנו מוצף באוקסיטוצין, דופמין והורמונים נו־ ספים שמייצרים תחושת ביטחון. אבל כשאנו חווים איום, סטרס או קונפלי־ קט – משהו אחר לחלוטין קורה במוח שלנו. אחד המנגנונים שמנהלים את תגובו־ תינו במצבי לחץ הוא האמיגדלה, המ־ בנה המוחי שאחראי על זיהוי סכנות. כאשר אנו רבים עם בני הזוג שלנו, במיוחד כאשר הריב מעלה רגשות עו־ צמתיים של תסכול, אכזבה או פחד מנטישה – האמיגדלה מתעוררת לפ־ עולה. במצב הזה מתרחש תהליך שנקרא "מחטף האמיגדלה", בו המוח הרגשי שלנו משתלט, ומדכא את פעילות קליפת המוח הקדמית – האזור שא־ חראי על רציונליות, אמפתיה וקבלת החלטות שקולה. זה מסביר למה במהלך ריב עוצמתי, אנחנו עלולים לומר דברים שאנחנו לא באמת מתכוונים אליהם. זה גם מסביר למה בן הזוג שלנו נראה פתאום כמו "אויב" ולא כמו השותף הקרוב ביותר

Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online